הקונדיטוריה הקטנה "בליקמח" של בני הזוג אורן דגן כפיר (42) ודן דייויס (36) ברחוב הברזל בתל אביב עמוסה במוצרים ללא גלוטן בכלל. "הכרנו בפייסבוק לפני 9 שנים", משתף דן, "אף אחד לא התחיל עם אף אחד, זה התחיל כהיכרות מקצועית שהפכה לחברית, כי אנחנו גרים קרוב, ורק אחרי שנה של חברות מאוד קרובה זה הפך לזוגיות".
השניים הכירו בפייסבוק, בזמן שדן גר בכפר יונה ואורן בכפר ויתקין, מרחק של כ-10 דקות נסיעה זה מזה. "היינו חברי פייסבוק וירטואלים, הכרנו על בסיס מקצועי אך לא מעבר לכך". דן ניסה לשלוח לאורן עצי דקל וטרקטורים במשחק שהיה פופולרי אז, FarmVille. אז הם נפגשו בחווה, עסקו בוירטואליות מרוחקת בחקלאות, אורן לא שיתף פעולה יותר מדי עם הרעיון, אבל לימים קבעו להפגש לקפה ב"סגפרדו" משמר השרון. קו התפר האמצעי בין שני הכפרים.
והחיבור היה מיידי. החברות הטובה ששילבה עניינים מקצועיים, חברות קרובה מלאת הקשבה ונתינה, התפתחה לימים לזוגיות אוהבת - וכעבור שנה גם לנישואין. "אנחנו יחד 9 שנים או יותר. תמיד מתקשים לענות על השאלה הזאת כשזו מגיעה, מרגיש לנו שאנחנו יחד לפחות 30 שנה".
כיום המיזם המשותף שלהם הוא הכי משפחתי שיש. יחד עם דן ואורן עובדים בקונדיטוריה גם אורי, האח הצעיר של אורן ואם המשפחה, אילה שהיא המנוע, הקשר המחבר, והדורבנות של העסק. לדבריהם, מהות קיומם מושתת על ערכים שבאו מעצמם ובטבעיות לא מאולצת. ללא אגו, נטולת מניירות, נתינה ודאגה לזולת, שיוויון, הדדיות, אהבה עד בלי קץ.
"אבי נפטר מבלי ששיתפתי אותו"
"חייתי עם ה'סוד' האסור מגיל מאוד צעיר", נזכר אורן, "אני מעריך שכבר בגיל 7 או 8 הבנתי שאני נמשך לבנים, אבל בגיל צעיר כל כך, בתקופה שבה אין מודעות לנושא או הסברה כלשהי, אתה יותר לא מבין מה אלה המחשבות המוזרות האלה שמתרוצצות לך בראש".
"במשך שנים רבות 'סחבתי' את זה איתי, ורק קומץ קטן מחברי הקרובים ידעו זאת", הוא ממשיך, "רק בגיל 24 אזרתי אומץ וסיפרתי לאחותי הגדולה, שבדיוק חזרה משהייה ארוכה ולימודי רפואה אלטרנטיבית בסין. היא דירבנה אותי לספר גם לאימי הנפלאה, אך זו כבר היתה משימה רגשית יותר עבורי. אני זוכר את אותו היום שחזרתי מהעבודה, תכננתי לפרטי פרטים כיצד אספר לה ולא הפסקתי לבכות. מהפכה רגשית שלמה, שכיווצה לי את הבטן והגבירה דופק ברכות".
ויש דבר אחד שאורן לא ישכח, שהוא עד היום מצטער עליו. "ביקשתי להכנס לאחד החדרים בבית ולדבר איתה. כל אותה עת, אבי ז"ל היה נוכח בבית אך לא חשבתי לערב אותו בשיחה. חששתי מתגובה קשה מצידו. לא היתה לי שום השערה כיצד יקבל ידיעה שכזו. בדיעבד, אני מצר על כך. אבי נפטר כ-3 שנים לאחר מכן מבלי ששיתפתי אותו בפרט שהיה באותה עת עניין גדול עבורי. אמא שלי קיבלה את הסיפור שלי בחיבוק גדול, וגם סיפרה שידעה זאת גם מבלי שאצעק בראשי חוצות. כי אמא יודעת. כל שהיה לה חשוב, שלא אפגע בדרך ואהבת חיי תמצא אותי".
מנגד, אצל דן, התהליך היה הכי פשוט שאפשר לדמיין. "ביום בהיר בסביבות גיל 15 ניגשתי לאבא ואמרתי לו, 'אבא, אני הומו', ואבא ענה לי, 'אני יודע... אמא סיפרה לי'".
את הקונדיטוריה ברמת החייל הם פתחו לפני כ-4 וחצי חודשים, לפני כן הם היו הבעלים של מפעל שמייצר מוצרים ללא גלוטן ומשווק אותם לנקודות קמעונאיות. "כשסגרנו, לא ידענו שזה יהיה הדבר הזה. רצינו להגיע לפרונט, להכיר אנשים, להגיע אנשים. זו דינמיקה שהייתה מאוד חסרה לנו. לא רצינו למצוא את עצמנו במקום שמייצר את אותו מוצר - המון. רצינו לחוות את האנשים, שלא רק אנחנו נהנה מזה".
בני הזוג התחתנו בארץ בחתונה צנועה בצימר בצפון הארץ ללא אורחים. "הצעתי לדן נישואים יום לפני יום ההולדת שלו. התחתנו לבד, רק שנינו, מתחת לחופת הצימר. עשינו את זה בינינו, מינימליסטי. חשבנו לעשות משהו גרנדיוזי, אבל בסוף ירדנו מזה".
ויש להם גם לא מעט חיבור לקהילה. "אנחנו לא הולכים למצעדים כי תמיד נורא חם, אבל המקום להט"בי מאוד. אפשר לומר שמאוד סטרייט פרדנלי. עובדים איתנו כבר תקופה ארוכה המון גייז. תמיד היינו מחוברים לקהילה".
"תוך כדי שהיא נתנה את הביס, היא התחילה לדמוע"
לאורך כל השיחה עם בני הזוג בחום התל אביבי מרחפת התהייה, מדוע החליטו לפתוח דווקא קונדיטוריה ללא גלוטן? "לנו אין צליאק, אבל לכמה מבני המשפחה יש", מסביר אורן, "זה התחיל כתוצאה מאיזשהו צורך, מהמצוקה שלנו כקונדיטורים. אנחנו המון שנים במקצוע אבל לא היה לנו מושג איך לגשת לדבר הזה. זה תהליך של 10 שנים".
ויש שני מוצרים שכולם באים דווקא בגללם עד למאפייה הקטנה שלהם. "הלחמים הם הדבר הכי מוביל פה", מעיד דן, "יש אנשים שאמורים לנו אפילו לא לפרוס את הלחם, כי הם רוצים לבצוע אותו בעצמם בגלל שהם רגילים לקנות לחם קפוא, והוא גם מגיע פרוס. יש אנשים שחסרה להם חוויה מעולם הלחם, ויש ילדים ששואלים אם באמת מותר להם לאכול. הייתה אישה נורא מבוגרת שהתרגשה כשראתה את הבגט".
תוך כדי שאנחנו ממשיכים לדבר זכיתי גם לטעום את לחמים וכמה מאפים שהם מייצרים במקום. כבר בביס הראשון קשה מאוד להאמין שבאמת מדובר במוצר שאין בו גלוטן - מהלחמים הקריספים, המאפים ועד העוגיות.
"יש גם אטרף נורא גדול בקהילת הצליאק על הקוקילידה. נורא קשה להשיג את זה", מציין אורן ומוסיף, "בפסח האחרון הוציאו גרסה במהדורה מוגבלת, כשרה לפסח, ומעט מאוד אנשים הצליחו למצוא. יש אנשים שפשוט קנו את זה בכמויות ולא נשאר. בגלל זה אנחנו מוציאים בקרוב עוגילידות, וזה ירוץ במשך חודשיים, בנוסף לכל שאר המוצרים".
>> הפקיד במשרד הפנים אמר לי: "אתה לא אבא שלהן"
>> נעם ובן זוגו התנשקו בין קהל של דתיים - ואז זה קרה
בזמן הראיון מגיעים אנשים לשולחן ומודים לבני הזוג. לדבריהם, זה משהו שקורה על בסיס יומי, אבל יש סיפור אחד שהם לא יכולים לשכוח. "נערה בת 15 הגיעה לפה אחרי שהיא כבר 4-5 שנים עם צליאק, והיא כבר הספיקה לשכוח מה המרקם והטעם של קוראסון", אורן משחזר, "תוך כדי שהיא נתנה את הביס, היא התחילה לדמוע. ניגשתי אליה שתסביר לי מה קרה, דיברתי איתה - ואז היא עוד יותר פרצה בבכי, ואז אני אחריה. תוך כדי הסברתי לה למה אנחנו בעצם פה. זה היה מאוד מרגש לראות את זה".