כשהתחלתי לעבוד באגודה למען הלהט"ב לא ידעתי הרבה על "מאבקי השוליים" של הקהילה הגאה, אלה שלא תפסו את הכותרות כמו נושא הפונדקאות, שכל איש ואישה בישראל שקראו שלוש מילים בעניין מחזיקים בדעה כה מוצקה עליו, כי אנחנו ישראלים, וזה חזק באופי שלנו להגיד את מה שיש לנו לומר על הכל - גם אם זה לא קשור אלינו בשום צורה, וגם אם אנחנו נטולי כל הבנה וידע בסיסי הקשורים לנושא.
ידעתי שאסור לנו להתחתן. ידעתי ש"הומו" היא הקללה הכי נפוצה בקרב ילדים. ידעתי שטרנסיות הן האוכלוסיה המוחלשת ביותר בקהילת הלהט"ב ובין המוחלשות ביותר בחברה הישראלית. זה כל מה שידעתי אז, לבושתי, יש לומר. אבל אז התחלתי לעבוד בתחום מיצוי הזכויות והסיוע לפרט, והבנתי כמה עיוורת הייתי לסוגיות שלא היו קשורות אלי במישור האישי, ואחת מהן הייתה זו הנוגעת לעולם ההתאמה המגדרית - הר האוורסט של א.נשים על הקשת הטרנסית.
כמו שכל איש ואישה בישראל כבר יודעים, אתמול קבעה ועדת סל הבריאות כי קופות החולים יממנו טיפולי נישוי קול לטרנסג'נדריות. מיד לאחר מכן, גופי תקשורת, חלקם צהובים-קיקיוניים וחלקם מעונבים ממוסדים, עטו על השלל והחלו לפרסם את הידיעה עם כותרות בומבסטיות, בידיעה שהן ימשכו אש לכיוונה של הקהילה הטרנסית.
מתוך 550 מיליון השקלים שאושרו בוועדה לתרופות וטיפולים, רק 2 מיליון בלבד (פחות מחצי אחוז מסך כל התקציב), הופנו לטיפול נישוי קול. אבל עדיין, אולי לא בתמימות רבה, החליטו הכתבים והעורכים לנתק את הידיעה מהקשרה ולשים אותה מול העיניים של כולנו, בידיעה שרוב הקוראים של היום עוברים על הכותרת במקרה הרע, ובמקרה הטוב קוראים גם את כותרת המשנה. זה כמובן מספיק עבור הישראלים לגבש דעה מוצקה. אתיקה עיתונאית? קהילה מוחלשת שתספוג שנאה מתגברת? אל תטריחו אותם עם זוטות, העיקר הטראפיק.
הטענות על זילות לא שמורות רק לתקשורת ככללותה, אלא גם לנו כחברה ולאופן בו אנחנו מתעמקים בידע ומנסים להבין לעומק את ההשלכות שלו. "ממשלת ריפוי ושינוי 'שמה הכל בצד', גם את חולי הסרטן, ומקדמת רק 'נושאים שלא נמצאים במחלוקת' כמו מימון מסל התרופות של טיפולים לשינוי קול לטרנסד'נדרים (הטעות במקור). כשהולכים לאיבוד בדרך כבר אין גבול לטרלול", כתב אחרי הפרסום נושא הדגל של הלהט"בופוביה, הפופוליסט המצטיין חה"כ בצלאל סמוטריץ'. אבל אל תתנו לו להטעות אתכם - זו זו לא דאגה לחולי סרטן, זו שנאה לטרנסים.
זו רק דוגמה אחת לקלות הבלתי נסבלת בה אנחנו, כולנו, החברה הישראלית, מדברת מעל גבם של אנשים שקיבלו מעט כל כך ממה שיש למדינה להציע. הפופוליזם ההדוק בו מצטיין סמוטריץ' לא פסח מעולם על חברי קהילת הלהט"ב, כי הרי כמובן ש-2 מיליון שקלים מהווים פסיק קטן בתוך ים של מלל. שוב - פחות מחצי אחוז מהתקציב כולו.
הליכי התאמה מגדרית מצילים חיים. זו אינה קלישאה או הערכה, אלא עובדה מדעית, והמילים הללו חייבות להיות על השולחן בכל דיון העוסק בקשת הטרנסית. א.נשים טרנס* הם למעשה אוכלוסיה הנמצאת בסיכון מתמיד על עצם ההחלטה לחיות את החיים שלהם בהתאם לזהות המגדרית הנכונה והאמיתית להם. היש אמיץ יותר מאנשים אשר נושאים על גופם את ההחלטה לחיות במגדר המתאים להם מהרגע שהם יוצאים מביתם? היש דבר נכון יותר מלתת לאוכלוסיה שסופגת שנאה ואש בכל יום איכות חיים טובה יותר?
נישוי קול לא היה הטיפול היחיד שקשור לקהילה הגאה ואושר בסל. יחד איתו, אושר גם סבסוד לטיפול PrEP, תרופה המונעת הדבקה ב-HIV (שגם סטרייטים יכולים לקחת, אבל למה להם? הם הרי חסינים לנגיף), והכנסת טיפול חדש למניעת HIV, המאפשר זריקה אחת לתקופה במקום טיפול יומיומי. המימון שמצאה הוועדה לשניהם יחד: 6 מיליון שקלים.
לפני שיקפצו מומחים מטעם עצמם ויזעקו את זעקת הקוזק הנגזל, הנה מה שאתם צריכים לדעת: בכל יום נמצא אדם נוסף חיובי ל-HIV, כאשר רק שליש מאותם נדבקים שייכים לקהילה הגאה. הפחתת עלות התרופה, כפי שנקטו מדינות מפותחות רבות ברחבי העולם, צפויה לחסוך מיליוני שקלים למדינה, שמשקיעה אותם כיום בכל נדבק חדש. במילים פשוטות, הפחתת העלויות הנ"ל יכולה לחסוך לנו לא מעט כסף. 
בסך הכל, הוקצו עבור טיפולים מצילים ומשני חיים לקהילה הגאה 8 מיליון שקלים, מתוך 550 מיליון. פחות מאחוז וחצי מסכום התקציב כולו. השוליים של השוליים. ובמה השוליים האלה מואשמים? בגזילת תרופות מצילות חיים מחולי סרטן. טיעונים ידעניים אינטליגנטיים שכל מהותם בורות וחוסר ידע ניסו לכסות שנאה, רתיעה. אבל יש בכך גם פן אופטימי, אם כי עצוב. לרבים מאיתנו, הסאגה הזו היוותה מראה, כואבת אך הכרחית, ללהט"בופוביה והטרנספוביה בפרט שבהן נגועה החברה הישראלית.
אני מציעה זמן לחשבון נפש: שאלו את עצמכם, האם אתם באמת סבורים כי אחוז וחצי מסכום התקציב הגדול של סל התרופות אכן עתיד לגזול מכם איכות חיים, או שמא מדובר ברגש עמוק יותר השולל את קיומה של הקהילה הגאה, והצרכים שמיטיבים עם רווחת חייה?