ד' בן 28, עובד בחברת היי-טק במרכז הארץ, יצא מהארון לפני שנתיים. הוא הגיע אלינו למרכז והביע דילמה לגבי משפחתו. מדובר במשפחה מסורתית- דתית, ומתברר שהמשפחה יודעת על נטייתו המינית, אך הדבר מושתק ולא מדובר. בפעם היחידה שעלה הנושא – הוא גרם לפיצוץ, ואמו הטיחה בו שהוא מפרק את המשפחה. בטיפול הוא העלה את סוגיית הארוחות בחגים. מצד אחד הוא נתבקש מהוריו להגיע לארוחות המשפחתיות הגדולות, מצד שני עולה בו הכעס על כך שהמשפחה ממשיכה להכחיש ולא לכבד את נטייתו המינית. היה ברור לו כי אם הוא היה בזוגיות, הדבר לא היה מתקבל על ידם והם היו מצפים כי יגיע לבדו.
אל הארוחות המשפחתיות מגיעים לרוב בני המשפחה המורחבת. כשנשאל על מצבו הזוגי, הוא נאלץ לומר כי כרגע אינו נמצא בזוגיות בלי להסגיר את נטייתו המינית. המשפחה כולה מתגייסת כדי להסתיר את העובדה שבנם הומו, ומשתפת פעולה עם ההכחשות והשקרים. הדבר גורם לו להרגיש אי נוחות גדולה. בטיפול הצהיר שהוא לא מוכן יותר לשתף פעולה עם השקרים והעלה שאלה האם בכלל לבוא לארוחות החג.
בטיפול ניסינו להבין את התנהגות משפחתו. את העובדה שהוריו מתקשים מאוד להתמודד עם הבשורות ובעיקר עם ההשלכות שלהן. אפשר להבין למה הורים מתקשים לקבל את הנטייה המינית של ילדיהם. לא פעם הורים טוענים שכשהבן יוצא מהארון הוא בועט בהם, מכניס אותם לארון ולא מתחשבים בקשיים שלהם. עלינו לזכור שכשזוג הורים מביא ילד לעולם, הילד הופך להיות אוטומטית מושא ההשלכות של הוריו. הוריו (אפילו באופן לא מודע), כבר מפנטזים על היום הראשון בגן, על איזה מזג ואופי יהיו לו, ולאיזה אדם הוא יגדל להיות. חשוב לציין שבסיס הערכים הרבה פעמים מכתיב את האופן בו ההורים רואים את הילד, כך שאם הבסיס הוא תורני, הפנטזיה תתאים את עצמה לעולם ערכים זה.
אין דרך למנוע את השלכת הפנטזיות על התינוק. מעבר לכך, הפנטזיות של ההורים חיוניות להתפתחות הילד. הן מאפשרות לייצר היקשרות בריאה יותר ומחזקת יותר, מאחר והאדם מנהל דיאלוג אין סופי עם הפנטזיות שהשליכו עליו ושהוא מייצר לעצמו. הדיאלוג הזה מאפשר בירור מעמיק מי אני ומה הייחוד שלי, אילו פנטזיות ועולם ערכים מרכיב אותי ואילו את האחר. הדבר חיוני מאוד להתפתחות בריאה ומעצימה.
על כן, מובן כעת למה הורים מתקשים לקבל את הבשורה על הילד. אותו הילד שמבחינתם פנה לעולם ערכים שונה משלהם גרם לשבר בבסיס הציפיות והערכים. השבירה הזאת מכניסה לרמות חרדה גבוהות מאוד אשר פעמים רבות מעלות מנגנוני הגנה חזקים מאוד של הכחשת הדברים, ביטול ("אתה יכול להשתנות אם רק תרצה בכך") ולעיתים גם הדחקה ("בוא נמשיך לא לדבר על זה").
ד' שיצא מהארון בפני חבריו כבר לפני שנתיים, עבר את שלב גיבוש הזהות המינית כבר לפני שנים. זה היה תהליך ארוך, שהצריך השלמה ושמחה במי שהוא. חשוב לזכור שהמשפחה בעצם עוברת אותו תהליך עם עצמה. זהו תהליך של אבל על החלומות שחלקם כבר לא יתממשו. תהליך האבל של המשפחה מאוד דומה לתהליך גיבוש הזהות המינית. קודם, בלבול, ניסיון לארגן את המידע, המשמעות והרגשות הנלווים. לאחר מכן, הכחשה, כעס, עיכול ולבסוף השלמה. כאן יש לציין שבאבל כמו באבל – יש כאן אחריות משותפת של המשפחה ושל "נושא הבשורה".
ד' במהלך התהליך הבין שיש לו תפקיד חשוב בלעזור למשפחה להשלים עם נטייתו המינית. הוא למד שעליו להתאזר בסבלנות, לנהל דיאלוג רציף עם המשפחה ולעיתים אף להתגמש, אך בתמורה, הוא דרש מהם הבנה והכלה. הוא השכיל להבין עם הזמן שהמשפחה שלו עוברת תהליך של אבל, וייקח להם זמן להגיע לבשלות והשלמה עם המצב. הכעס פינה את מקומו לאמפתיה והדדיות בקשר, והתחיל להיווצר במהלך הזמן דיאלוג פורה יותר.
דווקא בתקופת החגים, חשוב שאנחנו נעשה חשבון נפש גם עם עצמנו. האם היינו אמפתיים להורינו? האם אנו יכולים להבין את התנהגותם? ובעיקר, מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור להם בתהליך ההשלמה שלהם.
* הכותב הוא מטפל בפסיכותרפיה במרכז ריינבו, הפועל לקידום קהילת הלהט"ב