רעידת אדמה של ממש פקדה את הוותיקן ואת העולם הקתולי אתמול. "להומוסקסואלים יש את הזכות להיות חלק ממשפחה", הכריז האפיפיור פרנציסקוס בראיון שערך לקראת יציאת סרט דוקומנטרי חדש על פועלו הנושא את שמו, "הם הילדים של אלוהים. אתה לא יכול להעיף מישהו מתוך המשפחה, או להפוך את חייהם לאומללים בגלל זה. צריך להיות חוק נישואים אזרחי, בכך הם מכוסים מבחינת החוק".
בשני העשורים הראשונים לחיי גדלתי בחיק הכנסיה הקתולית. לדת יש חלק מרכזי בחיי, בכל זאת, אני מגיע ממשפחה של כמרים, גם מצד האבא וגם מצד האמא. הקרבה שלנו לדת תמיד הייתה לא רק בשם - להיות אדם דתי, אלא יותר בתיאולוגיה סביב האמונה. למען הגילוי הנאות, אני בא ממשפחה מעורבת, חצי קתולית וחצי יוונית אורתודוקסית. בגלל המועדים השונים בחגים בין הזרמים השונים היינו לפעמים חוגגים פעמיים את חג המולד, חג הדקלים, חג הפסחא ומועדים אחרים. לצערי, החגיגה הכפולה לא התבטאה במתנות, אבל זכיתי להיחשף לשני העולמות במקביל ככל שהתבגרתי.
מאז שאני זוכר את עצמי כילד, בכפר בלבנון, הייתי משתתף בהכנות לקיום המיסה השבועית של יום ראשון בכנסיה שלנו במרג' עיון. אחרי סיום הטקס המסורתי תמיד מגיעה הדרשה השבועית של הכומר, לה הייתי יושב ומקשיב בקשב רב. בתור מי ששמע את דברי הכמרים בעבר, אני יכול לומר בפה מלא כי האמירה האחרונה של פרנציסקוס, המצטרפת להצהרות מעודדות נוספות שלו בעשור האחרון, גורמות לי לשלוות נפש ותקווה. 
כשהתחלתי לכתוב את הטקסט הזה, רציתי לצלול אל האמירות המחבקות של האפיפיור פרנציסקוס מאז כניסתו לתפקיד בשנת 2013, כמו זו שהגיעה לפני חודש כשפגש 40 הורים לילדים להט"בים. רציתי להדגיש את השינוי התפיסתי המהותי של הכנסיה הקתולית, מאז אמר בתחילת כהונתו כי קיימת ההבנה שהומוסקסואליות היא מולדת וכי עלינו לקבל את כל ילדי אלוהים ולא להוקיע אותם, למרות שאין לבצע את המעשה עצמו של קיום יחסי מין. מאז עברו שבע שנים - והאפיפיור פרנציסקוס הביע הכרה ממשית בנישואים גאים.
חשבתי להציף את ההיסטוריה העקובה מדם של הכנסיה הקתולית כלפי הקהילה הגאה, או להשוות את השינויים המרעננים של האפיפיור למסמך הרב בני לאו הנוגע לזוגיות ומשפחה לבני ובנות הקהילה הלהט"בית, אבל תוך כדי חיפוש החולות הרעות של הכנסיה והיהדות, נתקלתי בסיפור מטלטל, המצליח להדגיש עד כמה אמירותיו המחבקות של האפיפיור פורצות דרך ומצליחות לשנות סדרי עולם.
בשנת 1578 נערכה החתונה הגאה הראשונה תחת כותלי הכנסיה הקתולית ברומא. במאמר "האם זו אהבה? נישואים חד מיניים ברומא בתקופת הרנסנס", שכתב פרופסור ג'וזפה מרוקוצ'י בשנת 2015, הוא חוזר אל אותו יום היסטורי בקתדרלת סן ג'ובאני א פורטה לטינה, שעומדת על תילה עד היום. למעשה, לא היה מדובר בחתונה אחת, אלא בארבע חתונות בזק גאות שנערכו אחת אחרי השנייה. זאת לא הייתה חתונה גאה טיפוסית, כפי שאנו רואים היום, והיא נעשתה בדרך יצירתית - בסתר, אך עדיין לאור יום תחת מזבח הכנסיה ובניהולו של נזיר קתולי. 
אירועי החתונה המדוברים עברו בשלום בימים שלאחר מכן, וזאת משום כי אחד הגברים מכל זוג התלבש כאישה על מנת לקיים את הטקס. עברו מספר ימים עד שאנשי הכנסייה הבינו מה התחולל מתחת לאפם, ותכתובות ופרסומים מאותה תקופה מדווחים על "אחוות גברים מוזרה אשר קיימו טקס נישואין על ידי 'נזיר מרושע' כמו כל זוג אחר, אמרו את נדריהם כמו שאנחנו אומרים, הביעו את הסכמתם והלכו לחגוג את אהבתם". המעשה תואר כ"מפלצתי, מתועב ובעל נגע רע", כפי שהיו נוהגים לכנות מעשי סדום.
בבוקר ה-13 באוגוסט 1578, בגשר מול טירת סנטאנג'לו, מרכז רומא בתקופת הרנסנס, שמונת הגברים הוצאו להורג בתלייה, וזאת אחרי שעברו עינויים קשים וממושכים במשך שבועות ארוכים. אחרי התלייה, גופות הגברים נלקחו למקום קיום "הפשע" בעיני הכנסיה הקתולית, הקתדרלה בה קיימו טקס קדוש, וגופותיהם נשרפו מתוך אמונה כי כך ימח שמם וזכרם לעד, וכי נשמתם תישרף בגיהנום לנצח. לאחר מכן ועל מנת להנחיל פחד באנשים, צויר ציור בקרבת הקתדרלה המזהיר אנשים מפני מעשים דומים והוא נשאר במקום כמה עשרות שנים אחרי.
הסיפור של שמונת הגברים האמיצים האלה הוא אינו עוד סיפור רגיל. לפי תיעוד המעצרים מאותה תקופה מדובר בקבוצה שעשתה כל דבר על מנת להביע את אהבתם בלי שום חשש. התיעודים מצביעים על כך שכל זוג חי חיי אהבה שנים לפני טקס החתונה שהרעיד את הקהילות מהן הגיעו. במהלך המשפט שלהם התגלתה רשת שלמה של חתונות גאות, שהתבצעו על ידי הקהילה שלהם מספר שנים גם קודם לכן. 
שמונת הנידונים לא היו לבד ולפי תיעודים שונים נעצרו 11 אנשים, ככל הנראה זוג נוסף והנזיר שביצע את הטקסים. שלושתם הצליחו לחמוק מעונש בכך שניסו לכפר על מעשיהם, בדיוק כפי שכיום אנו עדים לאנשים שחוזרים לארון או עוברים טיפולי המרה אכזריים. איננו יכולים להאשים את השלושה שהצילו את חייהם, אבל אנחנו חייבים לחוש כבוד עצום לאלו שהקריבו עצמם למען האהבה.
442 שנים עברו מאז אותה חתונה גאה והיסטורית, ומילותיו של האפיפיור פרנציסקוס הפיחו תקווה אמיתית לשינוי מהותי בקרב 1.3 מיליארד נוצרים. תקווה כי נזכה בעתיד הקרוב לחזות במציאות בה תינתן האפשרות לשני אנשים בוגרים להינשא בצורה חוקית ומוכרת לא רק בעולם הנוצרי, אלא בכל חלק בכדור הארץ. כולי תקווה כי בטיסטה, פינטו, ולס, קאוידס, אלפרו, קריסטובל, רובלס והרמיט מסתכלים עלינו מלמעלה ואומרים לאפיפיור פרנציסקוס - הגיע הזמן שתתן לנו מנוחה.
ברגע כזה, כדאי להדהד את הטקסט ששמעתי כל כך הרבה פעמים בבית האלוהים.
הבשורה על פי מתי, 22, 36-40:
36 "רַבִּי, אֵיזוֹהִי הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּתּוֹרָה?" 37 הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: "וְאָהַבְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. 38 זֹאת הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה וְהָרִאשׁוֹנָה. 39 הַשְּׁנִיָּה דּוֹמָה לָהּ: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. 40 בִּשְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלֶּה תְּלוּיָה כָּל הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים."