שנתיים אחרי שעשיתי את תהליך התאמה המגדרית שלי נפל לי האסימון. במשך השנים ביקשתי שיבינו אותי, שיקבלו אותי, שיכילו אותי, שיאהבו אותי. זה ישב כל כך חזק אצלי שזה הפך למשהו משתק. ואז, מתוך התבחבשות בתוך "התקבלו אותי", הבנתי כמה זה פתטי לבקש את אישורם של אחרים ואחרות.
מאז, במקום "תקבלו ותאהבו אותי", המצב התודעתי שלי הוא שאני שואלת את עצמי האם מתאים לי לקבל את האחר. במהלך ההתאמה המגדרית שעברתי נפרדו ממני אנשים שהכרתי ואחרי כן אני נפרדתי מאנשים אחרים.
טור הדעה של אמרי קלמן שפורסם אתמול תחת הכותרת "אין מנוס": הגיעה העת לפרק את ברית הלהט"ב" גרם לי לחשוב על כל הא.נשים מאחורי האותיות שאמרי רוצה להיפרד מהם. להם אני אומרת שני דברים: ראשית, מרבית הקהילה אוהבת אתכם ומעריכה אותכם, רואה בכם ובכן חלק מהקהילה הגאה הגדולה. והדבר השני הוא שאף אחד לא עושה לנו טובה על הצטרפותנו לקהילת הלהט"ב לפני שניים או שלושה עשורים, למעשה זה ההיפך.
למרות שהאות ט' היא שלישית בשם האגודה, המאבק הטרנסי שהחל בסוף שנות ה-60 של המאה שעברה בארה"ב היה ועודנו הקטר שדחף את כל הקהילה קדימה. אנחנו אלה שספגנו את המכות, את ההשפלות, את הדיכוי והדחיה - יותר מגברים הומואים או נשים לסביות, ולא רק מצד החברה ההטרונורמטיבית אלא גם מאנשים באותיות אחרות באגודה. 
אמרי, יו"ר האגודה למען הלהט"ב לשעבר, כתב את השורות הבאות: "ישנן קבוצות אשר חבריהן אינם עסוקים בדרישה לקבל את עצמם כפי שהם, אלא נאבקים על לשנות את עצמם, ואחרים - שינויים פנימיים, חיצוניים, בלתי הפיכים". קראתי זאת שוב ושוב ושפשפתי את עיניי שמא לא קראתי נכון. שאלתי את עצמי מה אמרי לא הבין עד היום. אני בדיוק דורשת מכולן וכולם לקבל אותי בדיוק כפי שאני. אני לא שיניתי כלום, רק התאמתי את גופי לזהות המגדרית שלי. וכן, התאמות אלה כוללות לעיתים הליכים כירורגים מסוימים שאני מקווה מאוד שהם לא הפיכים. ודרך אגב, אנשים סיסג'נדרים עוברים הרבה יותר ניתוחים כירורגים פלסטיים, חיצונים ובלתי הפיכים וחלקם א.נשים מתוך הקהילה הלהט"בית.
יתכן שהגבר ההומו היהודי התל-אביבי חש שמטרותיה של ברית הלהט"ב הושגו. אבל אני, מנקודת הראות הטרנסית, רואה איך המטרות הללו רחוקות שנות דור מרבות ורבים מהגשמת מטרות כלשהן. עדין חלק מהבנות הטרנסיות נאלצות לעסוק בזנות ולא מבחירה, חלק אחר חי בעוני כי המשפחה והחברה הטרונורמטיבית סגרה להן את שערי ההשכלה, התעסוקה, הדיור והרווחה. הדבר נכון במידה רבה גם לגבי גברים טרנסים, ועדיין לא דיברתי על כלל הקשת הטרנסית.
אני לא יודעת בדיוק מהם הערכים המקוריים של כל קבוצה באגודת הלהט"ב, שהוקמה בשלהי שנות ה-70 של המאה שעברה. אני כן יודעת בוודאות מה היו הערכים המנחים של אגודת הלהט"ב בשמה המקורי - "האגודה לשמירת זכויות הפרט", שקיים עד היום ברשם העמותות. מטרתה לא השתנתה מאז ועד היום: "לעזור לזולת בבעיות חברה הסתגלות והבנה הדדית, לפעול למען כלל מגזרי הקהילה הלהט"בית ומשפחותיהם על ידי איתור צרכי הקהילה, ומתן מענים איכותיים ומקצועיים לצרכים אלה בכל מקום ברחבי מדינת ישראל". עזרה לזולת, איתור צרכי הקהילה, פעולה למען כלל מגזרי הקהילה הלהט"בית, - אלה הם הערכים המקוריים של האגודה מאז ועד היום.
לכן, האגודה מורכבת מקבוצות אנשים שונות בקהילה. זה הגיוון האנושי שיש בה. זאת התקווה וזה היפה שבה. האגודה היא לא רק תל אביב, היא גם באר שבע וגליל עליון. היא גם מרכז ופריפריה. פילוג, כפי שמציע אמרי, יפעל כמו משחק אבני דומינו: הפלת קבוצת האנשים הראשונה מהאות ט' תפיל אחריה את כל שאר קבוצות האנשים, שיפעלו כל אחת על פי האינטרסים שלה, ולעיתים קרובות נגד אחת כנגד רעותה.
שילה ויינברג היא יו"ר עמותת טרנסיות ישראל ומחזיקת תיק הגאווה במועצת קרית טבעון