"גם אני צריכה לנהוג באחריות": בשלוש השנים האחרונות יונה לייבזון כבר הייתה עדה ללא מעט רגעים היסטוריים במסגרת שליחותה מטעם חדשות 12 לארצות הברית, ולרשימה הזאת מצטרפת כעת אחת מהסופות הקשות ביותר שהכו באמריקה הצפונית. "פצצת הציקלון" כבר ניתקה מיליוני תושבים מחשמל והביאה למותם של עשרות, אבל בתור מי שאמונה על הסיקור שלה - לייבזון לא יכולה להישאר בביתה, וצריכה לדווח על הסערה מהשטח.
"אני מקבלת המון תגובות של 'למה את יוצאת לשדר מבחוץ, למה את לא נשארת בבית, ועוד בהיריון', אבל זאת העבודה שלי", מסבירה לייבזון בשיחה עם mako. "כשיש אירועי מזג אוויר חריגים, וזה משהו שקורה לא מעט בארצות הברית, אנחנו עוקבים אחרי זה, גם אני וגם דסק החוץ אצלנו. כאן ידענו שזה יגיע לאזור של צפון-מזרח ארצות הברית, אבל עד שזה לא פוגע אתה לא באמת מבין את הנקודה המדויקת ואת ממדי הנזק. לא יכולתי לטוס לבפאלו, גם בגלל שאני בהיריון מתקדם וגם כי כשזה כבר פוגע או מתקרב אין טיסות לאזור. מי שנמצאים שם אלה הכתבים המקומיים, או כאלה שהגיעו מבעוד מועד".
"זה נכון שגם ניו יורק הייתה במינוס, שהרגיש כמו 24- מעלות והיה נורא נורא קר, אבל זה לא ערמות של שלג כמו שראינו בבפאלו, ששם באמת הייתה פגיעה מאוד מאוד קשה עם למעלה מ-50 הרוגים", היא מחדדת, "אבל גם אני, כשאני יוצאת לסקר בחוץ, ובגלל שאני עושה את זה לבד ואין לי פה צוות, אני צריכה לנהוג באחריות. כל הקטע זה להיות בחוץ, אני מזכירה שאני באמת לא במצב מסכן חיים ושאני לא נמצאת במקומות שהם ממש מסוכנים".
את חושבת שהסערה יוצאת הדופן הזאת מקבלת מספיק הדהוד בתקשורת הישראלית?
"האירוע ללא ספק סוקר בהרחבה בתקשורת הישראלית, זה משהו שהופיע בכל תוכנית, בכל עיתון, לגמרי משהו שדיברו עליו וסיקרו. ברור שזה לא הנושא שבראש סדר היום. בסוף אני יוצאת לשדר ומדווחת לכל תוכנית, אבל הכתבים שנמצאים כאן ומדווחים לרשתות האמריקאיות עוסקים רק בזה, כל היום. הם עובדים מסביב לשעון, כל היום בחוץ, והם באמת מתמודדים עם סיקור בתנאי שטח מאוד קשים וקיצוניים. אז נכון שיש להם את כל האמצעים, ודואגים שיהיה להם איזה רכב מחומם או חדר מחומם בין השידורים, אבל המשימה שמוטלת עליהם היא באמת באמת מאוד קשה, כי הם אלה שמספקים את המידע לאנשים ונמצאים בחוץ שעות ארוכות בשידורים חיים".
יצא לך לראיין את מארק וודלי, כתב הספורט שנשלח לשטח והתמרמר על סיקור הסופה. את יכולה להזדהות עם התחושות שלו?
"הוא עשה את זה חצי בצחוק. זה לא כיף גדול לשדר, בטח כשאצלו באיווה היה 40- מעלות. אני לא יכולה כל כך להזדהות, גם כי בניו יורק היה הרבה יותר טוב, וגם כי בסוף אני חוזרת למקום חמים. אני משדרת כמה דקות בחוץ, אז צריך לקחת את זה בפרופורציה, כי יש עיתונאים כמוהו שעושים את זה יום-יום כל הזמן, ולא רק בסופה הזאת. בארצות הברית התפקיד הזה של חזאי, או כתב מזג אוויר, זה דבר שקיים. הם טסים ברחבי המדינה בתנאים הכי קשים, רק כדי לשדר ממקומות שיש בהם תנאי מזג אוויר קיצוניים".
"וחשוב לי להגיד משהו", לייבזון מוסיפה, "לפני שנה שידרנו סדרת כתבות שנקראת 'נקודת רתיחה', על נזקי משבר האקלים בארצות הברית. זאת מדינה שיודעת כל כך הרבה אסונות ואנחנו מסתכלים על זה כטרגדיה, אבל בהרבה מהאסונות האלה אנחנו יודעים שיש קשר להתחממות הגלובלית, למשבר האקלים. השרפות הגדולות שראינו בקליפורניה, כמובן שהן נגרמו על ידי אדם, אבל בגלל העובדה שיש בצורת קשה, והתנאים בשטח יותר מוכנים, כל טעות אנוש שפעם הייתה גורמת לדלקה קטנה גורמת לשריפה יותר גדולה שמגיעה לממדים יותר גדולים. גם כשאנחנו רואים הוריקנים שהגיעו לממדים יותר נפוצים, או גובה מפלס הים, או סופת השלג הזאת עכשיו. מזג האוויר נהיה יותר קיצוני, וזה לא סתם".