תופעות ההקצנה בציבור החרדי שוב עושות כותרות. כמעט אחת לשבוע, הציבור הכללי עומד מופתע ופעור פה אל מול סיפור חדש והזוי. פעם זו "כת השאלים" מיסודה של "אמא טאליבן", פעם אלה האוטובוסים הנפרדים ופעם תחנת רדיו חרדית, המתיימרת להיות ספרדית, ומסרבת להשמיע נשים מדברות בשידור.
התופעות הללו לא מפתיעות לא רק הציבור הכללי. גם רוב הציבור החרדי שמקרבו הן יוצאות, מתקשה להבין מה המקור לדברים ומדוע צריך לנהוג כך. אמנם את חיצי הביקורת ואת המהומה התקשורתית מחוללת התקשורת החילונית, אך חשוב לזכור שהנפגעים העיקריים מהתופעות הללו הם חרדים בעצמם. הציבור החרדי הוא שנדרש לנסוע באוטובוסים נפרדים, והנשים החרדיות הן שלא יכולות לדבר בתחנות הרדיו. בכינוס חירום שהתקיים בשבוע שעבר במאה שערים, אך לא הגיע לאוזני התקשורת הכללית, סיפר אחד האברכים כי אשתו, החברה ב"כת השאלים", אוסרת עליו לחזור הביתה לפני שבתו בת ה-11 הולכת לישון, כדי שלא יראה אותה.
ככל שהזמן חולף נראה כי התופעות הולכות ומתגברות. אינני אנתרופולוג, אך אני סבור שלפריחת ההקצנה בחברה החרדית ישנם מספר גורמים. אחד המרכזיים שבהם הוא הרצון לבצר את החומות מול הנעשה בעולם החילוני. כשהציבור החרדי מביט החוצה ורואה את התרת הרסן ברחוב, הוא נבהל ומרגיש שהוא חייב להרים מחיצות ומסכים גבוהים יותר, כדי להגן על עצמו ועל בני ביתו. ההתפתחות הטכנולוגית בתחום התקשורת הביאה עמה גם חשיפה, כמעט בלתי נמנעת, לחומרים ומידע שאינם מקובלים על ציבור דתי וחרדי ואף על רובו הגדול של הציבור החילוני.
לרוב החרדי הדומם אין פה
כמובן שיש דרכים שונות להתמודד עם העניין הזה. חלקים בציבור החרדי מעדיפים התנזרות מוחלטת והוספת חומרה על חומרה והרחקה על הרחקה, כדי שלא להיחשף כלל לעניינים הללו. גם אם אני יכול להבין את העניין הזה, אני עדיין חולק על דרך ההתמודדות. משולה היא בעיניי לעצימת עיניים מסוכנת אל מול רכבת מתקרבת. בין אם העיניים יהיו פקוחות או סגורות, הרכבת תגיע ותפגע. הציבור החרדי לא יכול לספק הגנה מוחלטת לעצמו מפני הסביבה. אין באמת שטח סטרילי. כל חרדי, צעיר או מבוגר, עלול להיתקל יום אחד בדברים זרים לעולמו הרוחני והנפשי. חוסר היכולת להתמודד, עלולה לפעור חור בנפשו ובאמונתו. הנזק הגדול שחממת החומרות ביקשה למנוע, עשוי להיות עוד יותר גדול.
נקודה נוספת ומשפיעה היא הביקורת בציבור הכללי על התופעות הללו, ביקורת שמגיעה גם לאוזניים החרדיות. רוב החרדים ממש לא מרגישים איתה בנח והיו שמחים לוותר עליה. הם יודעים שגם ככה יש ביקורת עליהם בנושאים הרבה יותר מהותיים, שעליהם הם עוד נכונים להיאבק, ואין להם עניין לבזבז כוחות על מלחמות מיותרות. הביקורת החיצונית על המתרחש בעולם החרדי גובה מהם מחיר יקר. חלק נכבד מתופעת הנשירה ההולכת וגוברת אצל הנוער החרדי והבעיטה המוחלטת בחינוך ובאורחות החיים נובעת מהביקורת החיצונית. בחלקים של החברה החרדית יש תפיסה מוטעית שזה חייב להיות "הכל או כלום", "שחור או לבן". אם אתה לא מתנהג לפי כל הכללים הנהוגים, כולל החומרות שהועמסו במשך השנים, אתה לא חרדי ממש. לצערנו, אחוז גדול של הנוער הנושר מעדיף להשיל מעליו את הכל ולנתק את עצמו לחלוטין מהתדמית החרדית.
הרוב החרדי דומם. כבר שנים שאין מי שיהיה לו לפה. ההנהגה הרבנית והפוליטית מיישרת קו עם התופעות. לפעמים בשתיקה ולפעמים בתמיכה ברורה, גם אם בפחד ובלית ברירה. השוליים הקיצוניים הולכים ומשתלטים על הקונצנזוס באין מפריע. רק אמירה ברורה ונחושה תצליח לעצור את הסחף ולחולל שינוי. תנועה של חרדים בגוונים שונים, שתצעק די ותראה שאפשר גם אחרת. אפשר להכיל שוני ולחיות בנורמליות, יחד, כעם שלם.