אבל יש גם רגעים שאני רוצה בדיוק את ההיפך. שלא מתחשק לי על שיחות ילדים, שאני רוצה לעשות פאן כמו פעם. לטובת רגעים מיוחדים אלה, אני מאושרת שנותרו לי עוד כמה חברות רווקות, נטולות דאגות וחרדות, שנהנות מהחיים ובעיקר עושות מה שבא להן ומתי שבא להן.
"מקנאה בנשים שעושות מה שבא להן ומתי שבא להן"
אין מה לעשות, אנחנו הבנות, אוהבות יותר מכל לעשות חשבונות. "מתי היא התקשרה וכמה היא מקשיבה ונותנת, מה היא קנתה לי ליומולדת ואיך היא התנהגה במסיבת רווקות שלי", אבל במקרה של דנה – עשיתי החלטה מודעת שאני לא שופטת ולא מתחשבת. לעצמי חשבתי שאולי ההיריון הזה שלי ממש לא מעניין אותה, אחרי הכול – קשה להקפיץ צייסרים עם אחת עם בטן, וגם שופינג עם הריונית או לרבוץ בחוף הים זה לא מגניב. אז הבנתי אותה ובאמת שלא הזיזה לי העובדה שלא קיבלתי ממנה שיחות התלהבות של מזל טוב או איך עברה הלידה. בשביל זה יש חברות אמת וכל אחת במקומה מונח. אבל ביום ההולדת שלי – היא כן הרימה טלפון מזל טוב. כנראה חיפשה לחגוג, מה גם שהיא עברה לגור לידי. אני קפצתי על ההזדמנות ו נפגשנו בשמחה רבה.
הפגישה הזאת הוכיחה לי את מה שכמעט שכחתי. אני הגעתי לאימהות צעירה וחסרת ניסיון, בליינית שעוד לא מיצתה כלל את הטירוף של החיים, ולכן כל מפגש שלי עם חברות הפאן שלי גורמות לי לקנא. אני מקנאה בזמן הבלתי מוגבל שלהן לטיפוח עצמי, להשקיע בקריירה ובלימודים, לאופציה לעבוד שעות מטורפות ולא להיות חייבות להתייצב גג בארבע לקחת ילד מהגן, לכך שלא אכפת להן מהבריאות אז אפשר להשתכר למוות, גם כי אין במי לטפל אחר כך. בזה שהן גרות לבד, שאפשר לעשות כביסה פעם בשבוע, שלא חייבים לנקות כל שישי, שאפשר להיזרק על הספה מול סרט מבלי לפחד שאולי התינוק יקום בגלל שיותר מדי כיף לך, ושבחשבון הוויזה שלהן יש הרבה מסעדות, ברים ובגדים. רק שלהן.
באתי, סידרתי, הנקתי, הרדמתי, נישקתי ויצאתי לדייט סוף סוף
איך שלא יהיה, בסוף הגענו לבר. כולם היו שם גברים, חלקם גם נראו לא רע, אבל כולם מחפשים רק חיפשו. העיניים של אף אחד לא נחות גם לאחר שסרקו את כל המקום שבע פעמים. מיד שהתיישבנו, הברמנית הציעה צייסרים לסיפתח, ואחריו גם בעלי המקום הצטרפו להזמנה. סירבנו בנימוס והזמנו בקבוק קאווה. לאחר כמה רגעים ניסו שוב להציע, הפעם נענינו בחיוב בלית ברירה. כנראה שעד שמגיעות בחורות לבר חייבים לדאוג שיהיו שיכורות, שיהיה מעניין. אופציה אחרת היא שממש אהבו אותנו שם ואולי סתם נראינו להם רציניות מדי. כך או כך את הראש שלנו הצליחו לסובב עד סוף הערב.
רוב הזמן דיברנו עליה. ככה זה כשאת רוב עולמך ממלאים שני ילדים ואת השאר העבודה, הלימודים, הבעל, והקצת שנשאר הולך לבילויים. שזה הכי מעניין כמובן. מדי פעם הגיע גברבר או שניים להחמיא, לומר שלום, לפלרטט, בעיקר להציק. אבל כשאת קבורה בבית בין החיתולים להנקות זה יכול להיות נחמד לדעת שנשארת אטרקטיבית ומעוררת עניין. למרות שאני לגמרי מרוצה מה שיש לי בבית, שיהיה ברור - כן?
ואז הבנתי. אני צריכה את חברות הפאן האלה, שיזכירו לי כמה אני מאושרת בחיים שלי, כמו שהם. על אף הקושי, השינה הגרועה וחוסר הזמן בשביל עצמי. המשפחה שלי הם הדבר הכי יקר לי. ותודה לדנה, שאולי את לא חברת אמת, אבל מראה לי את האמת שבחיים.
>> מה טיפ ההורות שלך? ספרי ואולי תזכי במארז מפנק
>> אני מקלחת את בני רק פעם בשבוע
>> הטיפים הכי גרועים להורים