שני ילדיה של אלה שטרנברג נולדו במשקל זעום של 850 גרם, בלידות מוקדמות שהתרחשו בעקבות חשש לרעלת הריון. אחרי שאושפזו בפגייה במשך חודשים, מצאה אלה את ייעודה בחיים, והפכה לאחות במחלקת הפגים בה הכול התחיל. טור אישי לרגל יום הפג הבינ"ל
אלה שטרנברג | מערכת מאקו הורים | פורסם 09:05 18.11.14
אלה שטנברג, היום, בפגייה"לפני 18 שנה ילדתי את בני הבכור שרון. הוא נולד בניתוח חירום, בשבוע 30, כשהוא שוקל 830 גרם בלבד. הלידה בוצעה בניתוח חירום עקב רעלת הריון ושרון הקטנטן אושפז בפגייה בבית החולים לניאדו במשך שלושה חודשים עד שהתחזק והשתקם.
"אני זוכרת עד היום את הליווי שקיבלתי מהאחות שטיפלה בנו. אני אפילו זוכרת את שמה - אתי ליטיג (שהיום היא האחות האחראית על המחלקה), כמו גם את ד"ר וייסבורד שהיה שם לאורך כל האשפוז. הייתי אמא צעירה, בסך הכל בת 21, שעברה ניתוח טראומטי. הייתי בסכנת חיים שכן רעלת ההריון שסבלתי ממנה הייתה חמורה. אני זוכרת שנכנסתי לפגייה, ובישרו לי היכן התינוק שלי נמצא, אבל כשראיתי את האינקובטור – שרון שלי לא היה נראה כמו תינוק. פג ששוקל 830 גרם לא נראה כמו תינוק. העצוב עוד יותר היה שאף אחד גם לא ידע להגיד לי אם אצא מבית החולים עם תינוק בידיים או חס וחלילה - בלי. בחוויה שלי, הרגשתי שהאחיות בפגייה תפקדו כמו האמהות שלו היות והן אלו שטיפלו בו בעיקר. אני רק נגעתי בו קלות דרך האינקובטור. זו לא חוויה קלה, אבל דבר אחד היה לי ברור כשמש: אני עוד אחזור לפגייה, אבל הפעם כאחות.
חזרתי לעבוד באותה מחלקה בה הכול התחיל
"האשפוז של שרון בפגייה גרם לי להבין מה אני באמת רוצה לעשות בחיים. ראיתי מה האחיות עושות, ואמרתי לעצמי שאני רוצה לעזור לתינוקות ולמשפחות בדיוק כמו שטיפלו ועזרו לי. מי שלא ראה את זה לא יכול להבין מה כולל הטיפול הזה. מי שלא יודע מה כולל טיפול בפגים - לא יבין את המשמעות של העבודה במקום המיוחד הזה. לכן, מיד כשהשתחררנו הביתה – נרשמתי ללימודי סיעוד, לאחר מכן המשכתי להתמחות בטיפול נמרץ יילודים, וחזרתי לעבוד באותה מחלקה, בדיוק באותו בית החולים.
האשפוז של שרון בפגייה גרם לי להבין מה אני באמת רוצה לעשות בחיים"בשנה השלישית ללימודים, הריתי בשנית, וגם הפעם היה זה היריון שהסתיים מוקדם מן הצפוי בעקבות רעלת. זה קרה בשבוע 30 ובתי הקטנה, גליה שרה חיה, נולדה במשקל 850 גרם. האשפוז שהיה מוכר לי כל כך מהפעם הראשונה היה הפעם סבוך עוד יותר. גליה סבלה מסיבוך מורכב שעלול להופיע אצל פגים, ועד היום היא סובלת מנכות מסויימת. אך על אף כל אלה, ואולי דווקא בזכות החוויה המיוחדת עם בתי – ידעתי שאני לא חוזרת בי. הרצון להיות אחות במחלקה היה חזק ממני.
לעבוד בפגייה בה נולדו הילדים שלי - הייתה סגירת מעגל מאד מיוחדת עבורי"סיימתי את הלימודים בהצלחה ואחרי כל ההשלמות המקצועיות הנדרשות, התקבלתי לעבודה במקום בו הכול התחיל, במחלקה שהפכה להיות הבית שלי, בבית החולים לניאדו. אני עליתי לארץ מרוסיה, וזה ברור לי שאילו הייתי יולדת שם - לילדים שלי לא היה סיכוי לשרוד. עבורי, לעבוד בפגייה בה טופלו ילדיי זו סגירת מעגל מאד מיוחדת. אגב, שרון שהיום הוא בן 18 התחיל גם הוא ללמוד רפואה במסגרת העתודה, בהדסה עין כרם בירושלים".
