"היינו יחד שש שנים לפני ההריון, מתוכן שלוש כזוג נשוי, וההריון הכניס אותנו לכאוס. הרגשנו כמו ילדים בעצמנו, הכל פשוט התערער. לי היה קשה ברמה הפיזית, הייתי בשמירת הריון שלושה חודשים וחצי, שהיו קשים. אחרי הלידה, הכל נהיה מסובך יותר. דווקא בגלל שההריון היה כל כך קשה ציפיתי שברגע שאלד הכל יהיה ורוד - וזה ממש לא היה ככה. אנחנו זוג מאוד יצירתי, שמאוד זקוק לחופש לו, וביום בהיר אחד הכל השתנה. זה הכניס המון מתח ליחסים, סגנון דיבור פחות נעים בינינו, היטשטשות של הגבולות בינינו. לא ברור מי אחראי על מה, והרבה צורך למרוד בכל מה שמוכר".
על מה סובבו הוויכוחים?
"כל דבר קטן היה יכול להצית מדורה. היינו מתווכחים על דברים גדולים, כמו כסף או מציאת מסגרת מתאימה לילדה, וגם על ערימת כביסה שלא ברור מי אחראי עליה, איזו משאבת חלב לקנות. כשהכל על כרעי תרנגולת, כל דבר מתפתח לריב, שמגיע מהר מאוד לצעקות, בעלי אפילו עזב את הבית לתקופה של שלושה חודשים. אני נשמעת מאוד קרה, אבל באותה תקופה זה היה גיהנום עלי אדמות, הייתי חצי בנאדם".
המחשבה להתגרש עלתה על הפרק?
"בשלב הכאוטי, זה קרה לא פעם. הרעיון לפרק הכול, וכן, המילה גירושים הייתה ממש על השולחן. באותה תקופה איבדתי את אבא שלי, מה שרק הוסיף מתח וקושי, וכמו שאמרתי - ממש לא היינו רחוקים מפירוק הזוגיות אבל למזלי זה לא קרה".
מה הטיפ האישי שלך לזוגות שנקלעים למשבר כזה?
"לעצור הכל, ולמצוא טיפול. גם אם צריך לעבור 17 מטפלים, גם אם אין כסף, גם אם אין זמן. יותר מזה, גם כשהמצב מתייצב, חשוב למצוא זמן לכל אחד, שוב, גם אם אין כסף - ללכת לפדיקור, לקנות חולצה, לשבת לקפה עם חברות - אף פעם אין זמן ותמיד אין כסף, אבל זמן הטענת המצברים הזה חשוב לכל אחד ולתפקוד כהורה וכבן זוג, ואסור לוותר עליו".
קשר השתיקה
למה זה קורה דווקא בתקופה שאמורה להיות המרגשת בחיינו?
"כי אנחנו נשאבים לתוך הלופ המטורף הזה של אימהות, אבהות, חופשת לידה שהיא הכל חוץ מחופש, חוסר שינה ואיכשהו הדבר שהכי קל לנו להזניח זה את הזוגיות. יש לנו נטייה לבוא בטענות אחת כלפי השני ולהפך כשהאמת היא שהפתרון כל כך קל וישים- פשוט לתקשר. תקשורת אמיתית, כנה ופתוחה, בלי האשמות ובלי קיטורים. תמיד לזכור שבמערכת יחסים יש שניים, וצריך להקשיב אבל באמת להקשיב למה שהצד השני אומר. זו הדרך הכי טובה לשרוד את המשבר הזה".
"אני זוכרת ששלושה ימים אחרי הלידה, כשאני עוד הייתי בבית החולים, גילי אמר לי שהוא יוצא לדרינק לחגוג עם חברים. מצד אחד לא אמור היה להזיז לי אבל ברגע הזה היה כעס פנימי, את מבינה שדברים כבר לא אותו דבר. יצאנו עם חברים להרים כוסית מיליון פעם, אבל הסיטואציה הזו רק חידדה לי כמה הכל השתנה".
מה השתנה בעצם?
"כשחזרתי הביתה מבית החולים, המשבר התמקד בחלוקת העבודה בינינו עם התינוקת ובענייני הבית, ובאבדן הספונטניות. אנחנו זוג מאוד נהנתן, עובדים מאוד קשה ונהנים מהחיים, ועם תינוקת זה מאוד שונה. לצאת, ללכת לחברים, להזמין חברים - היינו רגילים לפעול מהרגע להרגע, ופתאום הכל צריך להיות מחושב ומתוכנן".
שרון הרגישה שהיא נכנסת לסחרור ואם לא תעצור מיד, זה ייגמר רע. "עבדתי על עצמי חזק כדי להבין איפה אני לא בסדר ואיפה אפשר לשפר. אם אני צריכה להצביע על הדבר הכי משמעותי שהוציא אותנו מזה זה היה ללא ספק העזרה שקיבלתי ממנו ומהמשפחה".
מה היה לך חשוב לקבל מהסביבה?
"עבדתי על עצמי לא להשתלט על התינוקת, ולא שמרתי אותה רק לעצמי. הוא היה מאכיל ומחתל ומשחק איתה, וככה הרגשתי שיש פרטנר, שאני לא לבד. די מהר הבנתי שחלק גדול מהמשבר הנוראי זו העייפות הזו, וכשהוא עזר והמשפחה עזרה - הכל היה קל יותר. פשוט לבקש מאחות, אמא, גיסה או חמות שתבוא להיות עם התינוקת כמה שעות, כדי לנוח ולא להיות הפוכה ועייפה ועצבנית, יכול לשפר את המצב משמעותית".
שרון גם יודעת היום שלצד השינה והעזרה בטיפול, אסור להזניח את הזוגיות. "קל מאוד לתת לה להתמוסס לתוך האין לי כוח ואין לנו זמן, אבל זו טעות. חשוב לדאוג לצאת פעם בשבוע. לא לוותר, לא להזניח. אנחנו למשל מאמינים באיזונים - חופשה שנתית עם הילדים וחופשה רק לנו, טיול עם הילדים וטיול רק לנו. אפילו אם לא ממש בא באותו רגע, להכריח את עצמך והחשק כבר יגיע. בלידה השנייה היינו מנוסים יותר, ידענו לקראת מה אנחנו הולכים וכבר היינו תא משפחתי ולא רק זוג, אבל אנחנו עדיין מקפידים על הזוגיות הנפרדת רק שלנו, אפילו שזה יותר מאתגר עם שניים".
"אי אפשר להסביר את הבדידות הזאת"
"התחושה היא שכולם צריכים להבין את זה באופן אוטומטי כי איך יכול להיות שהחיים שלך השתנו והעולם ממשיך להתקיים? זו לא תחושה רק של שרון, אני שומעת את זה מהמון נשים שאני מלווה. בן הזוג, שהוא החבר הכי טוב שלך, הופך להיות מושא הריקושטים לתסכול המצטבר שלך והוא, שלא מבין מה באמת עובר עלייך בחופשת לידה לא יודע להכיל את התהליך אותו את עוברת. מצד שני, גם הוא עובר תהליך של האבהות ומגלה לפתע שכל תשומת הלב שפעם הענקת לו ולזוגיות שלכם עוברת לתינוק קטן, שבאמת זקוק לך כדי לשרוד.
ההבנה שהאחריות על שמירת הזוגיות היא של שני בני הזוג היא גם חשובה. האישה לא באמת נחה בחופשת לידה, בדיוק כמו שהגבר לא באמת חוגג בעבודה.
אז מה עושים? אורטל ממליצה בראש ובראשונה לדעת לבקש עזרה, לשמור על הזוגיות ולדבר על זה. "הדרך הכי נכונה לעבור משבר בזוגיות היא פשוט לדבר על הקושי, אבל לא בטרוניה. כשאתם מדברים, להשתדל לא לבוא בהאשמות מה לא עשית מספיק טוב, אלא מה אני צריכה ממך יותר. אחד הדברים שאני אוהבת לעשות עם הזוגות שאני מלווה זה משחק תפקידים אבל קצת שונה.
"כשהגבר חוזר הביתה מיום עבודה מתיש ומעייף, אחרי שהאישה הייתה כל היום עם תינוק קטן על הידיים ולא שתתה אפילו קפה בשקט הם יושבים יחד בסלון וכל אחד מציג לשני את היום שעבר עליו, רק בעיניים שלו. למה הכוונה- האישה מספרת לבן הזוג איך נדמה לה שעבר יומו של בן הזוג. לעומתה, הגבר מספר לה איך נדמה לו שעבר עליה היום שלה. זה יוצר מצב בו אנו חייבים לראות גם את הדברים הפחות חיוביים שהיו ביום של האחר וכך יוצרים אמפטיה והבנה כלפי השני".
עוד ב9 חודשים:
>> "מקננת? מה את ציפור?" - לאבי לביאד נשבר הגב מהקינון של אשתו ההריונית
>> 10 סיבות לדימום בהריון
>> בחנו את עצמכם: האם אתם זקוקים לייעוץ שינה