איך שהזמן טס כשמקיאים: לא ייאמן איך עברו להם חמישה חודשים תמימים. לא הספקתי להגיד "תעביר לי את מגש הפיצה עם התוספות", ואני כבר בתוך חודש שישי.
הספקתי כבר להתבכיין על הריון העכוז שלי שגרם לישבני לתפוח למימדים הרבה יותר גדולים מהבטן, על הפחד מדיקור מי השפיר, על המשקל המוגזם שהגעתי אליו, על מצוקת הבגדים ועל העייפות וזה לא נגמר שם.
בהריון קלאסי יש גם צרבות (מקווה שיפסחו עליי הפעם), בצקות, עצירויות, בדיקות ואגינליות, בדיקות דם, ושאר ירקות שלא באים לך טוב. אף פעם.
אבל יש אבל. שכן הריון הוא עולם ומלואו.
היום, עמוק בתוך שבוע 24 של ההיריון השני שלי, אני יודעת לומר שיש בתקופה הזאת גם כל כך הרבה פלוסים שראויים להערכה, ולא פעם – יש לנו נטייה לשכוח אותם. הנה הם לפנייך:
הלו, גברת עם תינוק, את לא מעניינת כמוני
1. את קורנת. על אמת. אז נכון שבשליש הראשון, את מרגישה שאת בעיקר מקרינה חומר רדיו אקטיבי לכל הסביבה ובעיקר לשירותים, אבל זה נכון.
אישה בהריון היא באמת קורנת. ולרוב זה קורה בשליש השני. שלב הביניים. האם זה העור המוחלק, הבטן המציצה או האטטיטיוד של אחת הרה? לא ברור, אבל למי אכפת?
2. את גונבת את ההצגה. אומרים שילדים וכלבים גונבים את ההצגה. אני בעד להוסיף גם הריוניות. אישה עם בטן מושכת תשומת לב. בכל מקום. בכל זמן. והעצוב הוא שהיא אפילו גונבת את ההצגה מהאמא הטרייה שזה עתה ילדה.
כבר יצא לי להיות לא פעם בגינה לצד אמהות שהרגע ילדו, וגיליתי שאני הרבה יותר אטרקטיבית. אפילו עוד יותר מהתינוק הקטן והמוגז (מלשון: גזים). אנשים פשוט מתעניינים בך, תוהים באיזה שבוע את, איזה בדיקות עברת, ואיך את מרגישה.
יש גם כאלה שלא יכולים בלי להעביר איזה ליטוף אגבי על הכרס בירה, בעוד שהאמא האומללה והעייפה שזה עתה ילדה תינוק חמוד נאלצת לצפות מהצד, ולהיזכר בימים בהם היא הייתה המוקד. לא נעים, אבל נכון.
3. את חרמנית יותר. וכשאני אומרת "את", אני בוודאות מתכוונת ל"אני". לא ברור מה יש בהריון הזה, אבל אני לגמרי שפנפנת מעבדה שאוהבת להתנסות. פלוס לאישה בהריון? הכוונה כמובן פלוס לגבר שנשוי לאישה בהריון. איך שלא יהיה, מדובר במצב שאין בו מפסידים. מלבד מאוורר התקרה שמתקשה להכיל את המשקל העודף של הגברת התלויה.
4. החשקים שלך מקבלים לגיטימציה. סליחה על הקלישאה, אבל היא כל כך נכונה: כל אישה בהריון תדע להעיד על חשקים מוזרים. הגלידה בשתיים בלילה והמלפפונים החמוצים הם אולי מיתוסים מעט תלושים, אבל הם משקפים היטב את המצב: פתאום את מכניסה הביתה חמאת בוטנים, שוקולד למריחה, בורקס פטריות. והיופי הוא שייסורי המצפון נשארים מחוץ לדלת.
וזה לא נגמר שם: הגבר שלך שלפני ההיריון היה שולח אותך לרכוש לבד את כל הרצונות האלה (או לעזאזל), עכשיו הוא זה שמגיע עם מגש עד המיטה, במיוחד עבורך. סיבה נפלאה להיכנס להריון.
5. ובאותה נימה: את אוכלת מה שבא לך. אני באמת מנסה לשמור. או להקפיד. או לשים לב מה אני מכניסה לפה. אבל יודעת כל הריונית, שזה לא הזמן לדיאטה.
מלבד החשקים, את בכל זאת משחררת קצת. אישה בהריון מבינה שזה הזמן שלה לעגל פינות. כמובן שמומלץ שלא לשחרר כל רסן, אבל אנחנו הרבה יותר מוותרות לעצמנו מבימים רגילים. וזה בסדר גמור. בינינו, עוגת הגבינה אינה באמת מאכילה 2 נפשות. אבל זה יופי של תירוץ למסור לאומה.
רק אם אפשר היה סושי ואני בהריון עד סוף ימיי
6. עושים למענך דברים. מלבד בעלך שמגיש לך כאמור מזון אהוב למיטה, גם אנשים בעבודה קמים לכבודך, מפנים לך כסא, מתנדבים להביא את האוכל כדי שלא תקומי, וכן הלאה. זה נחמד. תודי. מביך. אבל נחמד.
7. את עסוקה בעצמך. וזה בסדר. כל הבדיקות האלה שאת עוברת, העיסוק העצמי בגוף שלך, באיברייך המוצנעים, בבטן הגדלה, בפטמות האסטרונומיות שמחליפות צבעים לעת ערב, בעובר הבועט – גורמים לך להיות קצת (הרבה) נרקסיסטית. וזה מקובל לחלוטין.
זה הזמן שלנו להתוודע לגוף שלנו מחדש. תראו לנו בחורה שתיקח את היד של בעלה ותניח אותה על בטנה סתם ככה, בלי נימוק של הריון? זה נראה קצת מופרע, הא?
8. את לוקחת פסקי זמן מהעבודה.בדיקות הריון הן התירוץ הכי מפואר לצאת מהעבודה מבלי לקבל פרצוף חמוץ או צקצוק שפתיים. תראי לנו את הבוס שיגיד לך "לא", אחרי שתגידי לו שיש לך בדיקה וגינאלית לבדיקת העובר.
אנחנו לא מחפשות לסתום לאף אחד פיות, רק מציינות את העובדה הפשוטה: אין כמו בדיקת הריון כדי לצאת מהעבודה בלי מצפון. לא שאני עושה את זה חלילה שלא לצורך.
9. את קונה יותר בגדים. זה לא שאת רוצה, את צריכה. ופה בדיוק קבור הכלב. 90 אחוז מהארון כבר לא עולה עלייך, וזה ברור לכל הנוגעים בדבר (בעלך), שאת באמת חייבת ללבוש משהו לעבודה שלא נראה כמו פיג'מה.
ומה לעשות שבגדי הריון מורכבים מיותר בד, יותר חומרים, ולכן גם עולים יותר? בקיצור, הריון זה זמן טוב לעשות שופינג. וזה לא באמת משנה שקנית נעליים ותיק ועגילים. אל תהיו קטנוניים.
10. והכי טוב: אין כמו להרגיש את הקטנצ'יק בתוך הבטן. וזו הסיבה ששמה את כל הקודמות לה בחבל הטבור.
בואי לא נשכח ש"את פאקינג יוצרת חיים", כדברי טלי מ"רמזור", ואין הגדרה מדויקת מזה. בפועל, נוצר לנו, אי שם בתוך הבטן יצור בועט וחי. ואי אפשר שלא להרגיש קצת כמו אישה שרוח האלוהים שורה בה.
עזבו אתכם מנרקסיזם טהור, לאכול מה שבא לנו, לבזבז כמה שבא לנו ולשכב כמה שאנחנו רוצים – אין תחושה עילאית ואלוהית יותר בחיים האלה מלהרגיש משהו זז לך בתוך הבטן. אין לזה תחליף. לא היה ולא יהיה.לראות את הבטן שלך נעה במעגלים לא ברורים או מסונכרנים, להרגיש דגיגים שהופכים לדולפינים ומרגישים כמו פרפרים של התאהבות גדולה, ולדעת שאת אף פעם לא לבד. אי אפשר שלא לתהות שיש כאן משהו גדול יותר מאיתנו.
*עכשיו רק נותר לפתור את סיפור הדגים הנאים בסושי, ואני בהריון עד סוף ימי חיי. טוב, עד גיל 40 גג.