איך שלא נהפוך את זה, לגברים אין רחם, מה שאוטומטית מבטל את האפשרות לגרום להם להבין מה אנחנו באמת מרגישות כשאנחנו מגדלות משהו בתוך הבטן, אבל אי אפשר לומר שהם מנותקים מהחוויה. הנה כמה עובדות מעניינות על גברים שדווקא מבינים (כמעט) בדיוק מה עובר עליכן.
הם חווים צירים. או לפחות מנסים. כמה נשים יולדות תוך שעתיים? לא הרבה, אבל לאור העובדה שגברים שניסו לחוות צירים נשברו אחרי 120 דקות, כנראה שהטבע ידע מה הוא עושה. מנחים של תכנית ריאליטי הולנדית ניסו להתמודד עם צירי לידה. הם חוברו לאלקטרודות שמדמות את כאבי הצירים, צרחו, בכו – ונשברו אחרי שעתיים. פייר? לא חשבנו אחרת.
הם משמינים. זו לא רק העובדה שאם הם כבר קופצים לפיצוצייה להביא לך במבה נוגט, ביסלי גריל ותרופה נגד צרבת באמצע הלילה, ומחליטים לא להשאיר אותך לאכול לבד. השינויים הורמונליים שעוברים על גברים בהריון (שפירטנו בסעיף הראשון) גורמים להם לנטייה קלה להשמנה, ובנוסף גם המתח לקראת הלידה והשינוי הצפוי בחיים עושה את שלו, ושולח אותם להתנחם באוכל.
הם יכולים לנסות להסתובב עם בטן. אמנם היא זמנית, ולא מלווה בצרבות, בצקות וטחורים, אבל שמלת הריון מיוחדת, שמחוברת למסך שמראה הדמייה תלת ממדית של תינוק שמגיב לתנועות של לובש/ת השמלה. נכון, זה לא כמו הדבר האמיתי – אבל זה הכי קרוב שאפשר להגיע. בינתיים.
לפעמים הם באמת חושבים שהם בהריון. קוראים לזה "תסמונת קובאד", וגברים שסובלים ממנה מפתחים את כל התסמינים הפיזיים של הריון (למעט עובר בבטן, כן? לשם עוד לא הגענו). הם בוכים משטויות, משמינים המון (בעיקר בבטן), סובלים מצרבות ובחילות בוקר – בקיצור, מתנהגים כאילו הם בהריון לכל דבר ועניין, וגונבים פוקוס למי שבאמת סוחבת את התינוק המשותף.
>> תניחו לתינוק! הוא יודע בדיוק כמה ומתי הוא רוצה לאכול: על עצמאות של קטנטנים