סביר להניח שהפעם הראשונה בה תיתקלו בחבל הטבור היא בחדר הלידה. אחרי השליה (והתינוק), יש מצב שמדובר בפריט הכי מוזר שתראו: לבן-כחלחל, צמיגי, פלסטיקי מעט ומסולסל, קצת מזכיר ביסלי גריל טרי במיוחד.
אתם יודעים שהדבר המוזר הזה מזין את התינוק במשך תשעה חודשים, ושממנו נוצר הפופיק – ומה עוד? קבלו כמה עובדות מעניינות על חבל הטבור.
1. יש בו שלושה כלי דם.
וריד שמעביר מהשליה דם עשיר בחמצן ומזון לעובר, ושני עורקים שמעבירים את הדם "המשומש" בחזרה לשליה. למעשה, בחבל הטבור התפקיד של כלי הדם הפוך מבשאר הגוף: הוורידים הטבוריים מעבירים דם עשיר בחמצן, בעוד שבשאר הגוף זהו תפקידם של העורקים.
2. בחלק מההריונות יש רק שני כלי דם טבוריים: עורק אחד ווריד אחד.
"כשלעצמו לא מדובר בממצא מסוכן או מדאיג, אולם אם מתגלה כי לאישה יש חבל טבור בעל שני כלי דם, יש לבצע אקו לב עובר, מפני שיש עלייה מסויימת בשכיחות של מומי לב שונים בהריונות כאלה", אומר ד"ר זהר נחום, מומחה לרפואת נשים במרכז הרפואי העמק, מקבוצת הכללית. "היעדרו של אחד העורקים עלול גם לנבא בעיות גדילה, ולכן יש צורך במעקב גדילה רציף והדוק יותר מבמהריונות אחרים".
3. הוא מגיע בכל מיני מידות.
האורך הממוצע של חבל הטבור הוא 55 ס"מ, אולם הוא יכול להגיע לאורך של 100 ס"מ ולפעמים אף יותר. "חבל ארוך לא מהווה בעיה ולא מדאיג אותנו, אבל חבל טבור קצר מדי – 30 ס"מ ומטה – מעלה את הסיכון להיפרדות שליה, שעלולה לגרום לדימום קטלני לאם ולעובר", אומר ד"ר נחום. "בנוסף, חבל קצר מאוד יכול להקשות על התינוק לרדת בתעלת הלידה, ולמשוך אותו אחורה, לכיוון הרחם".
4. הוא עטוף בחומר מיוחד, שנועד לשמור עליו.
כלי הדם הטבוריים נמצאים בתוך מעטפת של "וורטון ג'לי", חומר דביק שנועד להגן עליהם מכל פגע, ולא בכדי: לחץ על חבל הטבור עלול להוביל למצוקה עוברית ממשית (בשל הפגיעה באספקת החמצן), פגיעה מוחית בלתי הפיכה ואפילו למוות תוך רחמי, שלא נדע.
5. הרבה תינוקות מסתבכים בחבל הטבור.
בניגוד לחשש של נשים רבות, חבל טבור שכרוך סביב צווארו של התינוק לא מהווה בדרך כלל סכנה, ולמעשה כרבע מהתינוקות נולדים כשהחבל כרוך סביב צווארם לפחות פעם אחת. "זה לא בעייתי על פי רוב, ולמרות שאפשר לראות באולטרסאונד האם החבל כרוך סביב הצוואר אנחנו לא עושים זאת בדרך כלל, אלא במקרים מיוחדים: למשל, לפני היפוך חיצוני", אומר ד"ר נחום. "אם החבל כרוך סביר שלא יתבצע היפוך, כדי לא לסכן את העובר ואמו במתיחה של חבל הטבור, שעלולה לגרום אפילו לקריעה שלו".
6. הוא יכול להסתבך בעצמו.
במקרים נדירים במיוחד, יש קשר בחבל הטבור, כמו שמודגם בסרטון הזה:
מצב של קשר בחבל הטבור מסוכן בשל הלחץ שמופעל עליו ככל שהתינוק גדל, או כאשר הוא זז ומהדק את הקשר. כאשר מזהים מצד של קשר בחבל הטבור האישה תהיה במעקב מדוקדק, שיכלול בדיקות תכופות של זרימת הדם בחבל הטבור וגדילת העובר.
7. הוא יכול להטעות את הרופא.
גם רופאים מנוסים נופלים לפעמים בטריק של חבל הטבור: למלא חללים ריקים בתוך הרחם מבלי להיראות באולטרסאונד, ולעוות תוצאות של בדיקת כמות מי השפיר.
במהלך ההריון בודקים מספר פעמים באולטרסאונד את כמות מי השפיר ברחם. מדובר בהערכה, שמתבססת על מדידת שטח החללים ה"ריקים" ברחם (המכונים "שקים", שכן למעשה הם מלאים במי שפיר, שלא נראים באולטרסאונד) והשוואת התוצאה לגבולות הנורמה בשבוע ההריון שבו נערכת הבדיקה. לעתים לא רואים בבדיקה את הימצאותו של חבל הטבור בחללים האלו, מה שעלול לגרום לבודקים לפספס אבחנה של מיעוט מי שפיר.
8. הוא סלע מחלוקת בין "אלטרנטיבים" ל"קונבנציונלים". בעוד שמיילדות בגישה "טבעית" תומכות בהשהיית ניתוק חבל הטבור, מיילדות ורופאים "קונבנציונלים" תומכים בניתוק מוקדם (עד 30 שניות מרגע יציאת התינוק). נכון להיום, אין הכרעה חד משמעית בסוגייה. התומכים בהשהיית הניתוק מציגים מחקרים לפיהם הדם שעובר לתינוק בדקות שלאחר הלידה מסייע למנוע אנמיה, ואילו התומכים בניתוק מהיר מציגים סיכון לפוליציטמיה (עודף דם, שעלול לגרום לקרישי דם, בעיות נשימה ובעיות מוחיות).