קודם כל, חייבים להודות, שבניגוד למילים אחרות בעברית, שמשום מה הרבה יותר קל לומר אותם בשפות אחרות, שלא נאמר מתנגנות בהן הרבה יותר יפה (כמו ז'ה טם, למשל), במקרה הזה "הורמון האהבה" לוקח בגדול את השם הלועזי והמנוכר שלו "אוקסיטוצין".
אם כבר יצא לכם לבקר בשיעורי הכנה ללידה, או עיינתם (להנאתכם?) בספרי הריון, ודאי נתקלתם במונח ורפרפתם הלאה. אז רק שתדעו שכדאי לכם לתת לו את הכבוד הראוי, כי הוא, בין היתר, יכול לעשות את כל ההבדל בין לידה טובה ויעילה לשעות של צירים של פול גז בניוטרל. ועוד לא אמרנו מילה על זה שהוא מרזה ומשפר את הסקס. לכבוד ט"ו באב וברוחו, קבלו כמה עובדות על הורמון האהבה, אוקסיטוצין, אם אתם ממש מתעקשים, שיכול לעזור לכם הרבה בתקופה המטלטלת של ההריון והלידה.
משפר את הגירוי המיני ומעודד רגישת לזולת
1. יש לו גם גרסה גברית. והשם שלו לא פחות סקסי: וזופרסין. ההורמון הזה אחראי, בין היתר, על היקשרות של זכרים לצאצאיהם. בטח תרצו לדעת, שניסוי שנערך בזכרים של נברן ערבות אמריקאי, שניחן במספר גבוה במיוחד של קולטנים לוזופרסין, ביטא היטב את התכונה הזו. החוקרים לקחו קבוצה של נברנים בתולים (אמיתי לגמרי), ושמו אותם בכלוב אחד עם גורי נברנים של אבא אחר. בעוד שהנברנים בקבוצת הביקורת, שלא קיבלו וזופרסין, התעלמו מהגורים, הזכרים שקיבלו את ההורמון גיפפו את הגורים והגנו עליהם. גם גברי וגם רגיש, בדיוק כמו הגבר שלך.
2. הוא אחראי גם על נאמנות. באותו מחקר ממש גילו כי נברנים אמריקאים יותר נאמנים לבנות זוגם ממכרסמים אחרים. חוקרים שהזריקו וזופרסין לנברנים זכרים הופתעו לגלות שגם כאשר הם נמצאים בכלוב עם נקבת נברן מעוקרת, שלכאורה לא אמורה לעורר בהם כל תגובה ביולוגית, הם מפגינים כלפיה יחס של אהבה ומגנים עליה. גם כשהציגו בפניהם נברניות אחרות, העדיפו רוב הנברנים לחזור לבת הזוג שבה "התאהבו" בחסות הוזופרסין. תגובה דומה התקבלה גם אצל נברניות שקיבלו אוקסיטוצין, ונקשרו לזכר ששהה איתן בזמן הזריקה.
ואיך זה קשור אליכם? מסתבר שנברנים ובני האדם משתייכים ל-3% בלבד ממשפחת היונקים שמוגדרים מונוגמיים, ופועלים לפי המנגנון ההורמונלי הזה. לפני שאתם מתלהבים, חשוב לציין שההגדרה הביולוגית של מונוגמיה היא העדפה לבן זוג עיקרי, כך שפזילות (ונבירות) הצידה מתאימות יופי להגדרה הזו, בניגוד (אולי?) למערכת הזוגית שלכם.
3. הוא קשור גם לסקס. הודות לאדיפוס ולפוריד, אמנם לא נוח לחשוב על מין ואהבה אמהית בכפיפה אחת, אבל מסתבר שלהורמון האהבה יש הרבה מה להציע גם לעולם הזוגי שלכם. אז נכון שהוא שהוא משפיע על ההיקשרות בין האם והתינוק שזה עתה נולד, אך מסתבר שהוא גורם גם לגירוי מיני מוגבר. מחקר מרתק שערך חוקר גרמני בשם פיטר קלופפר בכבשים, גילה כי כבשה נקשרת מהר יותר לטלה שלה כאשר מוזרק לה אוקסיטוצין, אך גם כאשר מעודדים את גופה לייצר אוקסיטוצין באמצעות גירוי הנרתיק. מסקנה: תשקיעו במשחק מקדים, זה ישתלם.
4. הוא מעודד רגישות לזולת. כל ראיון פוסט-לידתי של סלבריטאית תמיד יכלול באיזה שהוא שלב את המשפט הלעוס "האמהות ריככה אותי". ובכן, מתברר שיש ביסוס מחקרי לקלישאה. החוקרת השוודית קרסטין אובנס-מוברג גילתה כי נשים לקראת לידה ומעט אחריה חרדות פחות ומגלות פחות תוקפנות. בנוסף גילו הנשים יותר רגישות חברתית, לפי שאלונים פסיכולוגיים שחולקו להן. במחקר המשך, שבחן אך ורק אמהות שהניקו את ילדיהן, גילתה החוקרת כי השמירה על רמות האקסיטוצין הגבוהות בזכות ההנקה שימר גם את ההתנהגות העדינה וה"אוקסיטוצינית" כלפי הזולת. אז תניקי, מסתבר שזה מרגיע (דברים אחרים מעצבנים אותך).
5. יש לו תפקיד כמעט בכל אינטראקציה חברתית. מלבד תפקידו המכריע בלידה ובקשרי אהבה, מתברר שלאוקסיטוצין יש השפעה על כל האינטראקציה החברתית והמקצועית שלנו, בהיותו אחראי על הפחתת תחושת הפחד האינסטנקטיבי מזרים ומשרה אמון. במחקרים שנערכו עם אוטיסטים, התגלה כי רמות האוקסיטוצין בגופם נמוכות בהרבה מהנורמה. כאשר הוזרק לחולדות חומר אשר חוסם את ספיגת האוקסיטוצין, הן התקשו "לזהות" חולדות שהיו איתן באינטראקציה יומיומית, ונדרש להן זמן רב יותר לרחרח אותן עד שהבינו במי מדובר.
עוזר לקדם לידה תקועה ולהשפריץ סילונים של חלב בשאיבה
6. הוא מקדם לידות. אם ירדו לך המים וטרם פיתחת צירים, או אם הצירים שלך לא אפקטיביים מספיק, נסי לשאול את הרופאים אם את יכולה לנסות לקדם את הלידה באופן טבעי, לפני שפונים לפיטוצין. אם ירדו לך המים אין מה לדבר על יחסי מין מלאים, אבל גם חיבוקים, נשיקות וליטופים מעוררי חשק עם בן הזוג, בפרטיות ורצוי באווירה אפלולית מעט, יעודדו את הגוף להפריש אוקסיטוצין ויעשו את העבודה. אם את עדיין מסתובבת, חפשו איזו פינה נסתרת בבית החולים. אם את בחדר הלידה, סגרו את הדלת וקוו לטוב. בפעם הבאה תביאו אתכם את השלט שלקחתם מהמלון "נא לא להפריע", לכו תדעו מתי יהיה לו שימוש.
7. הוא מרזה. תודי שאם עד עכשיו לא נפלת מהיכולות שלו, עכשיו את רוצה ממנו. והרבה. בבתי החולים מקובל לתת ליולדות זריקת פיטוצין לאחר הלידה, על מנת לסייע לרחם להתכווץ ולעצור את הדימום. הפיטוצין הוא למעשה הגרסה המלאכותית של האוקסיטוצין שאת מייצרת באופן טבעי, כאשר התנאים מתאימים. לכן, כדי לעזור לפיטוצין שקיבלת מהמיילדת, את יכולה להניק כמה שיותר (אם את בעניין, כמובן), לקחת את התינוק לביות מלא (אם מצבך מאפשר) ולהתנשק עם הבעל (תמיד טוב), כדי לעודד את המוח להפריש אוקסיטוצין לכיווץ הרחם והשטחת הבטן. ואם לא יועיל לגזרה, בטח לא יזיק למשפחה החדשה.
8. הוא יכול לעזור לך לשאוב. ולא, לא אבק. את זה תעשה העוזרת או כל אורח ששאל בטעות את השאלה התמימה "איך אפשר לעזור?". הכוונה כאן היא לשאיבת חלב. אם את מתקשה לפתח רגשות אמהיים כלפי המשאבה שלך, את יכולה להערים על עצמך ולייצר אוקסיטוצין גם כשאת "מניקה" את המשאבה והתינוק לא לידך. בגדים של התינוק או תמונה שלו בתיק המשאבה יעשו פלאים לתפוקה. ואם את לא מתפדחת, הקליטי אותו בוכה, ותשמעי לפני שאת מתחילה לשאוב. הסילונים שייצאו לך יפתיעו אפילו אותך.
>> כך תשמרו על זוגיות מוצלחת בהריון