עם כל הפתיחות, רוב האנשים ששומעים על גבר שעובד כגנן (בגן ילדים, לא כזה שמכסח דשא) מרימים גבה. אבל מה עם גברים שלקחו את זה צעד קדימה, נכנסו לקודש הקודשים של הנשיות – עולם ההיריון והלידה? מתברר שיש מיילדים, מדריכי התפתחות, יועצי שינה – ואפילו צלם לידות. שוחחנו עם כמה מהגברים שאמנם אף פעם לא הרגישו ציר או היניקו – אבל בהחלט הגיעו הכי קרוב שאפשר, ועם שתי נשות מקצוע ותיקות בתחום.
"ככלל יש משהו טבעי ונכון בנשים שמטפלות בנשים בלידה", אומרת גילה רונאל, "בחברה המסורתית נשים ליוו נשים וזה חוזר להיות חלק מההוויה המיילדותית. מבחינת היסטוריה נשית ומבחינת רוב ההעדפה הנשית בלידה, נשים מעדיפות נשים. אמנם יש אנשי מקצוע מעולים בתחום ההיריון והלידה, אבל הם מעטים, ורוב הנשים מעדיפות נשים בלידה ורוב נשות המקצוע יכולות להבין טוב יותר את היולדת". 
גבר אחד שדווקא מבין נשים – ובעיקר יולדות – לא רע בכלל הוא איציק דוד (53), מיילד בבית חולים לנשים בבלינסון מזה 27 שנים. בנוסף הוא מדריך סטודנטים באקדמיה לסיעוד ורפואת חירום, ומעביר קורסי הכנה ללידה. לאחר שסיים את התואר הראשון, מיילדות לא הייתה הבחירה הראשונה שלו. "למדתי קורס בטיפול נמרץ וחוויתי מצבי חירום לא נעימים, שהובילו אותי להיות מעורב רגשית. לא תמיד מצליחים להציל חיים וכשראיתי שהאדם שטיפלתי בו אמש נפטר, היה לי מאוד קשה", מספר דוד. "לכן החלטתי לעבור לתחום שמח ובריא יותר, ואני שמח מכל רגע".
אתה מרגיש לפעמים שאתה נמצא בטריטוריה נשית?
"בתקופת לימודיי ראיתי יותר רופאים גניקולוגים מאשר רופאות, אבל היום זה שוויוני יותר. הדלתות היו תמיד פתוחות בפניי, וקיבלו אותי יפה, ולא הייתה תחושה כזו מסביבי, להפך: השקיעו בי מעל ומעבר", אומר איציק דוד, "אני יכול להישאר שעות בבית חולים, כבר שנים שזה הבית שלי. יש קסם במקום הזה, זו עבודה עם שליחות. אין דבר יפה מזה כשאתה נוגע בחיים חדשים כל יום. כל לידה היא כמו הלידה הראשונה שלי. אני נקשר ליולדות ולבני הזוג שלהן, כולן מכירות אותי מפה לאוזן מקורסי הכנה ללידה, מסיורים ומלידות קודמות. אני מיילד כבר דור שני, ונשים מגיעות אפילו מהדרום כדי שאיילד אותן. אני חבר טוב של כולן, הן סומכות עליי ואוהבות אותי ויש לי תקשורת מעולה גם עם צוות המיילדות וגם עם המטופלות".
אתה לא נתקל לפעמים בהרמת גבות או נשים שלא מסכימות שמיילד יילד אותן?
"מעט מאוד, זה די נדיר. יש יולדות שמטעמים דתיים לא מוכנות לזה, אבל לרובן אני כמו שליח, ואם מישהי לא רוצה, אני לא נפגע".
מה הסיבה שאין עוד מיילדים בחדרי לידה?
"רוב הגברים שלומדים סיעוד באקדמיה פונים לעבודה בחדרי ניתוח ובפסיכיאטריה, מפני ששם עושים תורנויות, וכלכלית זה יותר משתלם. לדעתי, הסיבה היא בעיקר כלכלית".
מה נדרש ממיילד?
"צריך להיות בנתינה וסבלנות, לזרום עם האישה כדי שהיא תרכוש בי אמון. אני מפנק אותן ואת בני הזוג, נותן להן את כל האופציות כדי להקל עליהן, כדי שלא יחוו סטרס. צריך להיות אנושי ושירותי. אני מאוד נהנה מהעבודה שלי, מגיע למסדרונות המחלקה עם חיוך ועם ג'ל בשיער וכולן קוראות שאכנס לחדר הלידה שלהן".
בלי צילום איברים אינטימיים כמובן
ובזמן שיש מי שעושה – יש מי שמתעד. אופיר קפון החליט שמעבר לצילום רגיל, הוא רוצה לצלם לידות. להכניס מישהו שיתעד את הרגעים האינטימיים הללו יכול להיות בלתי נתפס עבור לא מעט אנשים – לא כל שכן כאשר מדובר בגבר. "לזוגות בהתחלה יש תחושה של בושה, הרי מדובר במצב מאוד אינטימי וישנו גם החשש מאיך תצאנה התמונות - אבל התחושה עוברת מהר מאוד, בעיקר בגלל האישיות שלי והחיבור שלי עם הזוגות. הזוגות שאני מצלם בלידה אומרים שאני מצחיק אותם, ויודע מתי לתת פרטיות ולהיעלם מהשטח. חוץ מזה, חדר לידה הוא הרבה פחות אינטימי ממה שמדמיינים, כל הזמן נכנסים רופאים ואחיות אז הבושה די נעלמת".
אופיר, כמובן, לא מתעד את האיברים האינטימיים של האישה, אלא מקפיד על זוויות שישמרו על הפרטיות שלה – אבל עדיין יעבירו את החוויה במלוא עצמתה. "נכון שאלו רגעים מאוד נשיים במהותם, אבל בתחום הצילום שלהם אין הבדל בין גברים לנשים. יש שוני בין סגנון של צלם לסגנון של צלם או צלמת אחר או אחרת, אבל המין ממש לא משחק תפקיד באיכות העבודה".
יועץ שינה: "אני שופט את המקצוע על סמך היכולות ולא לפי מגדר"
גם יוסי יונגמן, מלווה התפתחותי במקצועו, עשה התאמה מקצועית כשהפך להורה. "שלושים שנה עסקתי בתחום התנועה והריקוד, ואחרי שהפכתי להיות אבא, באופן טבעי סיקרן אותי תחום הליווי ההתפתחותי לתינוקות. מעולם לא קיבלתי תגובות שליליות או הרמות גבה, ואני חושב שכל אחד שבוחר מקצוע, אוהב אותו ועושה הכל כדי להיות מקצוען ואיכותי הוא מוצלח, אין קשר לעניין המגדרי".
