אישה בהריון - שם לתינוק (צילום: thinkstock)
רוצים שהשם הנבחר יהיה מייצג, אבל את מי בדיוק?|צילום: thinkstock
מה אתה אומר על השם ליבי?

לא. הכרתי מישהי מגעילה שקראו לה ככה.

יולי?

נראה לך?! מה היא, חודש?

אז גם לא מאי, סיוון או אייר.

לא, לא.

ארבל?

מה היא, הר?

אז דניאל!

איכס, שמות יוניסקס בינלאומיים. מה רע בשם עברי יפה?

ובכן, אדוני היקר, אולי תציע שמות משלך?

(שתיקה רועמת) לא עולה לי כלום.

אז בינתיים, בלית ברירה, אנחנו קוראים לה שממית. היא זכתה בכינוי לאחר סקירת המערכות הראשונה, אז עדיין שקלה פחות מקילו, מה שלא הפריע לה לרקוד טראנס בתוך הבטן שלי, תוך שהיא מנופפת בידיה בנוירוטיות לכל עבר. מאז חלפו כמה שבועות טובים, והדיון על השם הנבחר לא מתקדם לשום מקום. אני מציעה שמות, הוא פוסל אותם בבוז, ולא רק שאין לו אף רעיון חלופי – הוא בכלל לא מבין למה צריך בכלל לקיים את הדיון הזה. "אנחנו צריכים לפגוש אותה קודם", הוא אומר, "נדע מה השם שלה כשהיא תבוא".

עוד ב-9 חודשים:

>> בטור הקודם של אליען: נכנסתי להריון בקלות, איזו בושה
>> 8 שיטות לבחירת שם לתינוק

>> 54 דברים שטחיים שמשמחים כל אישה אחרי לידה

שנינו אוחזים בשמות מאוד לא קונבנציונליים. בעוד אני ביליתי את רוב חיי בלפרט את משמעות שמי (אליען - אלוהים ענה למשאלה שלי; לא אני המצאתי, רק נולדתי) - הוא, מצדו, עסק בלהסביר לאנשים ש"אביטל" יכול להיות גם שם של בן. עם הזמן, דווקא למדנו לחבב את השמות, כל אחד בדרכו. "עם שמות כאלה", אני אומרת לו, "היינו חייבים להפוך לזוג".

ובכל זאת, הייתי שמחה להגיע ללידה עם לפחות כמה אופציות. אולי כי יש לי פחד טיפשי לגמרי, שגם אחרי שאפגוש אותה, לא אדע איך לקרוא לה, ובגללי היא תישאר נטולת שם לעולם. בעיניי, להעניק שם לאדם חדש על פני האדמה, זו בחירה כבדת משקל. לא פלא שהורים רבים מתייעצים עם רבנים וקבליסטים, גורואים ויועצי אנרגיות, הכול כדי לוודא שהשם הנבחר אכן מתאים ומייצג. אבל את מי בדיוק הוא אמור לייצג?

"מה מבטיח שהתינוקת שלי תאהב את השם שאבחר לה?"

אליען לזובסקי (צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי)
איך אמרת שקוראים לך, ליליאן?|צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
אין לי שום מושג אמיתי עדיין, מי תהיה הילדה שלי. האם היא תהיה עצובה למרות שנקרא לה אושר? האם היא תהיה שקטה ורגועה, למרות שקוראים לה סער? ובכלל, מה מבטיח שהתינוקת שלי תאהב את השם שאבחר לה, ולא תחכה בכיליון עיניים לגיל 18, כדי שתוכל לרוץ לשנות אותו במשרד הפנים ולקלל אותי נמרצות כל הדרך?

סער, אגב, גם היה השם שבחרו זיו ודניאל, שהופיעו בפרק של "9 חודשים" ששודר אתמול, לבתם. הם עדיין לא היו בכלל בהריון, אבל כבר ידעו מה יהיה השם. התרשמתי שהשם הזה מנסה לייצג יותר דווקא אותם: הוא אימפולסיבי ורגשן, עובד 12 שעות ביום כדי לסגור את המינוס, אבל גם קונה אייפון חדש בלי למצמץ; והיא שברירית, כאובה ותלותית, אבל גם עומדת חזק עם שתי רגליים על האדמה. שניהם ילדים טובים כלפי חוץ, אבל סוערים כטייפון מבפנים. וכל זה ממש בסדר גמור, אבל איך זה קשור לילדה? 

התשובה היא, שזה לא. בחירת שם היא הימור. בין אם סתמי או מתחכם, עברי או קוסמופוליטי, השם מייצג יותר את התקווה של ההורה עבור הילד, מאשר את הילד עצמו. אבל לבחירה הזו יש השלכות. אני יודעת מה זה אומר, להסתובב בעולם עם שם יוצא דופן, שהוא ברכה וקללה כאחד. מחד, מושך המון תשומת לב ושאלות, אבל מאידך - אף פעם לא מובן עד הסוף, ותמיד דורש גם הסבר או תיקון. בעצם, אני כבר רגילה לא לתקן אנשים, גם כשהם קוראים לי "ליליאן", "ליאת", "ליאן" או "אליענה", לא מכעס חלילה, אלא כי פשוט אין טעם. וזה עוד רק השם הפרטי שלי. צרפו את שם המשפחה, בכלל תקבלו צירוף פונטי בלתי אפשרי. אז התרגלתי. אם שואלים, אני מסבירה, ואם לא – נו הארד פילינגז.

דניאל וזיו בן שוע (צילום: שי שרף)
ידעו איך רוצים לקרוא לתינוקת הרבה לפני שנולדה. דניאל וזיו מ"תשעה חודשים"|צילום: שי שרף
דווקא בגלל זה, לא הייתי רוצה שהבת שלי תצטרך להסביר את שמה. גם לא אם יהיה לו הסבר ממש יפה, שיקסים את כל שומעיו. במובן מסוים, העובדה שנאלצתי להסביר את שמי כל חיי, הפכה אותי לאדם שחש צורך להסביר את עצמו, את קיומו, כדרך חיים. את הצורך הזה מימשתי בכך שהפכתי לכותבת. זו מתנה גדולה, אבל הצורך הקיומי להסביר את עצמך הוא לפעמים גם מעמסה. ובכלל, למי יש כוח להעביר חיים שלמים בלהסביר את שמו?

לבת שלי, לעומת זאת, אני מאחלת שם קל ופשוט ויפה, כזה שייקלט היטב כבר בשמיעה הראשונה, כך שאי אפשר יהיה לשבש אותו. זו התקווה שלי עבורה. שתהיה ברורה - לעולם ולעצמה, ושעולם לא תידרש להסביר את קיומה לאיש. "מקסימום", אומר אבא שלה, "בסוף באמת נקרא לה שממית".

"9 חודשים" – פרק נוסף, יום שני ב-21:00