כשנולד תינוק, נולדת אמא. ולא סתם אמא אלא אמא בחופשת לידה. אם כי יש לא מעט אמהות שיתנגדו נחרצות למושג "חופשה". אחרי הכול, לא מדובר בקוקטיילים על החוף וריקודים לתוך השעות הקטנות של הלילה, לצד בופה פתוח, שירותי ניקיון ושופינג של לנז'רי. זה יותר כמו החירות מללבוש חזיות, להתאפר, לתקתק את הבוקר בלחץ ולהיתקע בפקקים. במקום: את בבית, במרתון הנקה, האכלה, החתלה וזמן איכות עם הבייבי הרך. שזה אגב יכול להיות מגניב בטירוף, בתנאי אחד: שתשכילי להפוך את השבועות שברשותך לחופשה שמותאמת לצרכייך.
נכון, את לא לבד. את גם לא ישנה המון (או בכלל). אבל יש דרכים מעולות להפוך את חופשת הלידה לאחת שתזכרי תמיד. ולא בגלל האתגר, אלא בזכות הזמן המיוחד הזה והחד פעמי בחייך. איך זה קורה? הנה 5 דרכים קלות ויעילות שעזרו לי לעשות זאת:
- קחי בערבון מאוד מוגבל את הטיפ המעצבן "תשני כשהוא ישן". כולם אומרים את זה אבל הם לא מספרים לך שהתקווה הזו גורמת לך להסתובב כל היום בבית עם הפיג'מה ולחכות לרגע המיוחל בו הוא סוף סוף יירדם. צר לי לאכזב אותך, אבל גם כשזה סוף סוף יקרה, הרגע בו תכנסי למיטה וכמעט תרדמי יהיה ככול הנראה בדיוק הרגע שבו הקטן יחליט שהגיע הזמן שוב להתעורר. אם יתמזל מזלך ובאמת תספיקי להירדם, כשתתעוררי לקולות של בכי תביני שעברו בסך הכול 7 דקות. העצה שלי? תנסי להשלים ולקבל באהבה את העובדה שבחודשים הקרובים שינה תיהיה דבר קצת פחות אפשרי. ההשלמה הזו תאפשר לך לקום בבוקר, להתלבש, להסתרק ולהרגיש כמו בן אדם. תצאי, תסתובבי, תפגשי עם אנשים אחרים וככה תרגישי עייפה אך מלאה בחיים.
- הטיפ הבא הוא אומנם נפוץ אבל קל יותר ליישום והוא גם עובד: דאגי שתמיד יהיה אוכל ביתי ומוכן – בין אם הוא טרי וחם מהתנור (חלום!) או ממתין במקפיא לחימום (גם אחלה). איך? אפשרות אחת היא לנצל את תקופת הקינון המפורסמת שלפני הלידה על מנת להכין מלאי של חמגשיות מלאות באוכל טעים ובריא לתקופה של אחרי הלידה. אחרי שילדת והתאוששת, אם זכית בכמה שעות של שקט והספקת גם לבשל, תכפילי תמיד כמויות ותקפידי להקפיא כמה מנות לימים שבהם לא יהיה לך זמן או כוח. אפשרות נוספת היא פשוט לבקש. ערימות של אנשים ישאלו אותך מה להביא לך, תבקשי אוכל. חמגשיות. טייק אוואי. כל דבר טעים, מזין וזה יהיה נחמד גם שיהיה בריא. אין דבר עלוב יותר מלאכול פיתה עם פסטרמה או יישור עוגות (האמיני לי, הייתי שם). תזונה נכונה היא מתכון מנצח לעירנות ולתחושה טובה יותר לגבי שאריות הקילוגרמים שנותרו מהלידה.
המרגיע האולטמטיבי - חשוב מאד לזכור שהכל זמני. גזים? זמני, חוסר שינה? זמני, כאבים בהנקה? זמני, הורמונים שגורמים לך לבכות מכל משב רוח? זמני. עלי באופן אישי המחשבה הזו מאד הקלה. שום דבר לא ימשך לנצח, לאט לאט העולל הקטן יגדל, הגוף השברירי שלו יתחזק, והגזים יעברו. החלק הכי חשוב הוא שעם הזמן אנחנו נכיר יותר טוב אחד את השני ואני אוכל לתת מענה יעיל ומהיר לצרכים שלו עם פחות תסכולים משני הצדדים. עד אז, אפשר להשתמש בעזרים חיצוניים שמקלים על התקופה. להתמודדות עם הגזים לנו מאוד עזרו העיסויים (כדור הפיזיו המפורסם פחות שירת אותנו כי הוא עזר רק לאותו הרגע ושניה אחרי שהפסקנו לקפץ חזרנו לבכות). להתמודדות עם בכי ועייפות נעזרנו במוצץ שהרגיע אותו בצורה משמעותית גם בבית וכמובן גם ברכב. מגיל שבוע וחצי התעקשתי עם הקטן על המוצץ ולשמחתי תוך כמה ימים זכינו במרגיע האולטמטיבי לכל מצב שינה, חיסונים, כאבי שיניים, ועוד ועוד. בחרנו במוצץ אולטרה סופט של אוונט שהוא באמת רך ומפנק יותר ממוצצים אחרים שניסיתי. הבייבי תפס אותו מאד מהר ומאז לא שיחרר. כיף אמיתי, לפחות עד שנגיע לגמילה.
- גם אם את וחמותך בסטיז וגם אם פחות, עכשיו כשיש לך ילד היא הופכת להיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלך. לחלקנו זה נעים יותר ולחלקנו פחות אבל כך או כך חשוב לזכור שזה עוד זוג ידיים, עוד עזרה ועוד שעת שינה בצהריים. קבלי אותה באהבה, תהיי סבלנית גם אם הצורה שבה היא מרדימה את התינוק היא לא בדיוק מה שקראת בלוחשת לתינוקות. אל תשכחי שהיא בעצמה גידלה ילדים והם יצאו לא רע בכלל לאור זה שבחרת להתחתן עם אחד מהם. חמותי בעיקר ניסתה לספר לי מה היה פעם וכמה זה שונה מהיום. "פעם ישנו על הבטן, פעם הושיבו את התינוקות כבר בגיל 4 חודשים ופעם נתנו מוצקים מגיל יותר מוקדם". זכרתי לנשום, הסברתי לה בנעימות איך זה היום ונעזרתי בה בכל החודשים האלה. זה הקל עלי מאוד.
- תמצאי לעצמך פרויקטים (ריאליים) לתקופת חופשת הלידה. זה יכול להיות פרויקט צילום של הילד באותה התנוחה בכל שבוע, מה שיהווה אחלה מזכרת בהמשך. זה יכול להיות תחביב אומנותי כלשהוא שגם אמא לתינוק יכולה לתחזק בהמשכים או סתם רשימה של סדרות שוות שלא הספקת לראות בבינג'. יכול להיות שלא תצליחי להשלים את הפרויקט וזה בסדר כל עוד תיאמת ציפיות עם עצמך ושחררת את הלחץ.
גם אם מצאת פרויקט וגם אם לא, נסי להקפיד לקחת הפסקות קצרות ולהתגעגע לקטנציק. אני זוכרת את הפעם הראשונה שיצאתי מהבית אחרי מספר שבועות. הלכתי לשתות קפה לבדי בבית קפה בזמן שאמא שלי הגיע לשמור על הקטן. פעם ראשונה מאז הלידה שכבר אחרי 30 דקות כבר חיכיתי לחזור ולראות אותו. התמלאתי אנרגיות וגעגוע מחצי שעה לבד! לאחר מכן הבנתי שאני חייבת לעצמי לפחות פעמיים בשבוע לעשות משהו לבד, לנשום לרווחה ולהרגיש בשליטה.