תינוק ישן עם כובע צבעוני (צילום: istockphoto)
שכיבה על הבטן. מגיל אפס|צילום: istockphoto
לא צריך יותר מסיור קטן ברחבי הרשתות החברתיות בכדי להבין מה (בעיקר) מטריד אמהות חדשות.  רב האמהות ישאלו מה מצופה מהתינוק בגילו, מדוע הוא לא מצליח דברים שתינוקות אחרים מצליחים ויפנו לבקש חוות דעת או עזרה. החשיפה הרחבה למידע אכן שינתה את פני העולם, אך יש לזכור שלא תמיד לחיוב. שפע המידע שמופיע ברשת הוא מבלבל ולעיתים אף מטעה. חשוב להציץ תמיד מי הכותב ומה הכשרתו, והאם יש לו אינטרסים בכתיבת הטקסט.

מזל טוב תינוקי, נכנסת לשנה הראשונה העמוסה של חייך

בדיוק לשם כך נועדה הכתבה הבאה. לשפוך מעט אור על מה מצופה מההתפתחות המוטורית של הקטנטנים מינקות ועד גיל הליכה.

ילודים במועד (37 שבועות ואילך) נמצאים במנח כפוף מיד אחרי הלידה: רגליים כפופות לבטן, ידיים לצידי הראש. במהלך החודשים הראשונים התינוק לומד להתמודד עם כח שלא נחשף אליו בתוך הרחם- כח הכובד, ונאלץ להפעיל שרירים שפועלים נגדו בכדי להניע את הראש ואת הגפיים. עד תום השנה הראשונה התינוק יתנסה במנחים שונים שיביאו אותו בהמשך ליכולת להחזיק את גופו באופן מאונך ובהמשך ללכת באופן עצמאי.

כמה עמוסה השנה הראשונה. הפעוט קולט גירויים רבים וחדשים בו זמנית, מפעיל את חוש הראייה, השמיעה, את חוש הטעם והריח, המישוש, ועל רקע כל אלה מתחיל לפתח תקשורת, עוד לפני השפה, עניין במשחק וכמובן תנועה. עלינו לזכור זאת בכל פעם שאנו מנסים להבין מדוע כל כך קשה לו לפעמים.

ראשית אקדים ואומר כי התפתחות היא דינאמית, ויש להתייחס אליה ככזאת. בעבר נהוג היה לחשוב שההתפתחות היא היררכית. כלומר, הפעוט משיג אבן דרך, ורק לאחרי ישיג את אבן הדרך הבאה. היום ידוע כי יהיו שיזחלו 6 לפני גחון, יהיו שילכו לפני רכישת הזחילה, ויהיו שיתיישבו רק אחרי שימשכו לעמידה.

רכישת אבני דרך, מיתוסים והוראות הפעלה:

תינוק ערום זוחל על הריצפה (צילום: אור גץ)
עד גיל 9 חודשים, מצופה מתינוק לזחול|צילום: אור גץ
שכיבה על הבטן.
ממתי? האמת היא שכבר בבית החולים אנחנו משכיבים על הבטן מבלי לשים לב. גם שכיבה על בית החזה של אבא ואמא מאתגרת את שרירי הצוואר ומאפשרת עבודה בזמן הנאה וקרבה. כדאי להתחיל בחשיפה למנח הבטן מוקדם ככל האפשר. לחכות זמן מה אחרי הארוחה ולאפשר שהייה על הבטן על משטחים שונים ולא רק על משטח פעילות.
ואיך להקל ולגוון? אפשר להשכיב על הבטן בעגלה, או בטיולון (עם קשירה באיזור האגן), בשכיבה על אבא ואמא כמו אחרי הלידה, אפשר להשכיב על הבטן על שידת החתלה וכך התינוק יוכל לראות את פניהם המאושרות של אבא ואמא כשראשו מתחיל להתרומם, או על השולחן בפינת האוכל כשההורים יושבים ממול, וזה ממש מעורר מוטיבציה אצל הקטנטנים. אין צורך ברכישת אביזרים מיוחדים שמבטיחים הנאה מקסימלית במנח זה.
למה כדאי לשים לב?
שהפעוט מסתכל גם ימינה וגם שמאל. שככל שעובר יותר זמן בהתנסות במנח זה, נהיה יותר קל בשכיבה על הבטן.

זחילה:
ממתי? עד גיל 9 חודשים לערך אנו מצפים להתחלה של זחילה כלשהי. הכוונה היא שגם אם הפעוט התחיל לזחול על הגחון משמע שקיימת זחילה. נהוג היה לחשוב שאם ילד לא יזחל על 6, כך שיד ורגל נגדיות פועלות יחד, יהיו לו בעתיד קשיים בכתיבה, חולשה בחגורת הכתפיים ועוד. מחשבה זו נחלתה בעבר. זחילת גחון אף היא מחזקת את חגורת הכתפיים ומביאה לנשיאת משקל על הידיים, ואני מזמינה באופן אישי את כל המתלבטים לזחול כך לאורך 3-4 מטרים ולדווח מה הרגישו. קיימות וריאציות רבות בזחילה, ורובן מתארות מגוון בתוך הנורמה.
איך אפשר לעודד לזחילה? בעיקר לאפשר שהות רבה על הבטן וסביבה מאתגרת. כשהילד מושיט בשכיבה על הבטן ידיים לצעצוע, להגביה את הצעצועים ולהרחיק במידה שלא תגרום לתסכול.
למה כדאי לשים לב? לכך שאחרי רכישת הזחילה היא מתחילה להשתכלל. הפעוט זוחל מהר יותר, למרחק רב יותר. לעיתים יתחיל לרכוש אבני דרך נוספות במקביל.

תינוק לומד ללכת (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
מומלץ שלא לעזור באחיזת ידיים|צילום: אימג'בנק / Thinkstock
התיישבות:
ממתי ואיך היא מתחילה?
בקרב אנשי מקצוע שונים תתקלו בדעות שונות. רוב עמיתיי למקצוע יסכימו שכבר בגיל 6-7 חודשים כדאי לחשוף את הפעוט לישיבה, גם אם לא התיישב עדיין באופן עצמאי. אין זה אומר להשאיר אותו יושב וללכת, אלא לאפשר משחק בישיבה, בין הרגליים של ההורה במנח שמאפשר התנסות, משחק ולפעמים גם התחלה של אכילה. מחקרים מראים כי שרירי הבטן מתחילים להחזיק את מנח הישיבה כבר בגיל 5-6 חודשים, ובתרבויות רבות נהוג להושיב ילדים אף קטנים יותר. רק בארץ רווחת משום-מה האמרה שהושבה גורמת לבעיות בגב. הישיבה היא כלי נהדר לאפשר משחק של שתי ידיים, אכילה והתנסות בתפיסת צבת ובעיקר תקשורת עם ההורים.
איך לגוון ולהקל? לאפשר ישיבה על משטחים שונים. בגיל 7-8 חודשים כדאי לחשוף לישיבה על כסא אוכל, משטח פעילות, לישיבה על דשא או חול. בתחילה עם הרבה תמיכה ובהמשך לאפשר ישיבה שאינה תמוכה, בהשגחה.
למה כדאי לשים לב? אם הפעוט עוד לא התיישב לבד, מקפידים להשאיר על הבטן ברוב שעות היממה ולא בישיבה, בכדי לאפשר התנסות והגעה עצמאית למנח. כדאי לשים לב שככל שמתנסה במנח מצליח לשלוט בו טוב יותר, יכול לשחרר יד אחת למשחק ולאחריה שתי ידיים, מתחיל לבצע מעבר מהישיבה אל הבטן לכיוון זחילה לשני הצדדים.

תינוק מניף ידיים - סימילאק (צילום: Shutterstock)
תנו לתינוק להשתמש בכוח ידיים כדי לעמוד בעצמו|צילום: Shutterstock
העמדות:
ממתי? עד גיל 11 חודשים אנו מצפים מילד להתחיל למשוך את עצמו בכח הידיים לעמידה. מדוע בכח הידיים? משום שהרגליים עדיין אינן חזקות מספיק בכדי לדחוף בעצמן לעמידה. אך אל דאגה עם קצת התנסות והתמדה, גם צורת ההעמדות תשתנה.
איך לגוון ולהקל? פעוט שעוד לא נעמד בגיל 11 חודשים, כדאי להעמידו כשהוא שעון על רהיט, ולא "באוויר" כשההורה תומך. כך ילמד שבעת עמידה הוא יכול להעביר חלק ממשקל גופו לרהיט. אם הילד כבר זוחל ברחבי הבית- כדאי להגביה את הצעצועים על שולחן הסלון, או הספות. ולאפשר גם טיפוס של כמה מדרגות בזחילה. תתפלאו כמה זו משימה מאתגרת, אך אהובה.
למה כדאי לשים לב? ההעמדות מתחילה להתקדם ולהשתכלל. מצליח להעמד במיטה, ליד רהיטים גבוהים ונמוכים, עם הזמן משתמש יותר ברגליים ופחות בידיים. בעמידה מצליח לשחרר כל פעם יד אחרת למשחק.

הליכה.
ממתי? הנורמה כפי שכבר ציינתי היא רחבה, אך עד גיל שנה וחצי יש לצפות לרכישת הליכה עצמאית, אפילו אם מדובר בצעדים בודדים.
איך לעודד הליכה עצמאית? מומלץ שלא לתת ידיים לעידוד הליכה, אלא לאפשר עצמאות גם ברכישת הליכה על ידי דחיפה של רהיט כמו כסא, קופסת צעצועים, בימבה (בה ניתן להכניס קופסאות שימורים שיכבידו את משקלה) או הליכון דחיפה. להתנסות בעמידה עם תמיכה על משטחים שונים- רצפה, שטיח, מזרון פעילות, בגן משחקים ליד המתקנים .
למה כדאי לשים לב? ההליכה הולכת ומשתכללת. הולכים למרחק גדול יותר, על משטחים שונים. מבצעים מעברים בין משטחים שונים ביציבות מבלי ליפול. מצליחים להחליף כיוון בזמן ההליכה. כדאי בתקופה זו לרכוש נעליים. אין חובה ברכישת נעלים מסוג "צעד ראשון". שימו לב, תבנית הליכה של "מבוגר" מתבססת רק סביב גיל 5-6 שנים.

לסיכום, כל מה שפעוט זקוק לו זו סביבה תומכת ומאפשרת התנסות ולמידה עצמאית. אין צורך ברכישת פתרונות קסם שמוצעים בחנויות. טווח ההתפתחות התקינה או רחב, אך אם יש לכם שאלות, תהיות או חששות, אתם מוזמנים ליצור קשר עם פיזיותרפיסטיות התפתחותיות בעלות רשיון ממשרד הבריאות.

*שיר אמיתי הכותבת היא פיזיותרפיסטית התפתחותית מהעמותה לקידום הפיזיותרפיה בישראל. בעלת תואר ראשון BPt בפיזיותרפיה מאוניברסיטת חיפה, ומסיימת לימודי תואר שני MSc בפיזיותרפיה באוניברסיטת תל אביב'