גם ההריוניות הכי קלילות, זורמות ורגועות מתרגשות ברגע הזה. הבטן החשופה מלאה בג'ל קריר ודביק, נטול ריח אבל דוחה בדרכו. הרופא מחליק את המתמר על הבטן, ממלמל מספרים וראשי תיבות בלטינית, ואז עוצר לרגע. פאוזה דרמטית. "אתם רוצים לדעת את המין?"

אישה בהריון מחזיקה גרביים לתינוק בורוד וכחול (צילום: RTimages, Istock)
חייבים ורוד לבת וכחול לבן?|צילום: RTimages, Istock

אם אתם לא נזירי זן בעלי יכולת דחיית סיפוקים אגדית, או סתם נהנים להעביר אי אילו חודשים בהרהורים וחפירות עצמיות, תשיבו "כן" בחוסר סבלנות, ותקבלו תשובה: בולבול (גדול, כמובן. הכי גדול שהוא ראה) או בת.

אז מעכשיו הבגדים, העגלה, המצעים ואפילו המוצץ צריכים להיות בכחול או ורוד? או אולי כדאי לגלות קצת פתיחות? קבלו בעד ונגד.

בעד: כי צריך לחשוב גם על ההריון הבא - בן בעגלה ורודה?

1. כי זה ממש לא כלכלי. תחשבו על הדורות הבאים. אם נלך מהקל אל הכבד, מדובר בבגדים, חיתולי בד, מצעים, טרמפולינה, סלקל, מיטה, שידה ועגלה, ואלו רק הבייסיקס שבבייסיקס. כל הריון תחליפו את כל הקולקציה? לפחות בדברים הגדולים, הכי כדאי ללכת על צבע לא מפליל.

2. כי די, כמה כחול אפשר? הקיר בחדר? תכלת. העגלה? כחולה. התיק? משבצות נייבי, רויאל ושמיים. בבגדים דווקא יש גיוון, ומדי פעם מתגנב לו פריט לבן או אפור. לפעמים, מרוב רצון לבחור צבעים מגדריים, מפתחים אלרגיה לצבע הזה. נכון, יש לך בת. נכון, בנות לובשות ורוד. אבל דווקא פריטים "מובהקים" בודדים, בתוך מלתחה נייטרלית יחסית, יבלטו הרבה יותר, בלי לעייף את העין. גם ככה את עייפה.

3. כדי לא לקבע תודעה מגדרית. זה מתחיל מבגדים ורודים לבנות, וציורי רובוטריקים ומכוניות לבנים. מהר מאוד תמצאו את עצמכם גוערים בבת שלא יפה להרעיש ולהתלכלך, אבל מעלימים עין מהבן שלכם, שמטביע את החתול בבוץ, כי "בנים הם שובבים". אם אתם רוצים ילדים עם פתיחות מגדרית, תתחילו מגיל אפס.

4. כי ממילא ישאלו אתכם אם זה בן. גם אם תתלו על העגלה הוורודה לוחית רישוי עם שם נשי כמו שושנה, תלבישו את התינוקת בשמלת כלה ותעשו לה קוקיות עם גומיות נוצצות, תמיד יימצא זה שיסיט את החיתול עם ציורי הפיות, יתמוגג ויגיד: "איזה תינוק חמוד! בן כמה הוא?". עזבו, פשוט חבל על המאמץ.

תינוקת בורוד (צילום: istockphoto)
"יואו, איזה חמוד". תינוקת בורוד|צילום: istockphoto

נגד: "לא רואים שזו בת!"

1. כי אין הרבה מבחר. של פריטי תינוקות בצבעים אחרים. בהנחה ששחור הוא לא אופציה, צהוב ולבן הם בערך הצבעים היחידים שמקובלים באופן גורף כיוניסקס, ואם אתם לא רוצים ילד/ה שנראה/ית כמו ביצה קשה, אתם חייבים לגוון קצת. ולא, אפור זה לא גיוון. חוץ מזה, ממילא כל המתנות שתקבלו יהיו בורוד או תכלת, אז לא כדאי לנסות להיאבק במוסכמות.  

2. כדי שיהיה תירוץ לקנות שוב בהריון הבא. בינינו, מעטים הבגדים מיד שנייה שנראים טוב אחרי שימוש של תינוק. כביסות, פליטות, חיתולים שכשלו ברגע האמת – כולם משאירים חותמות מבאסות. ככה תוכלו להתחדש בלי ייסורי מצפון גדולים מדי.

3. כי לא משגעים אתכם מספיק? "לא רואים שהיא בת, אולי תעשו לה חורים באזניים?". "למה את מלבישה לו סגול, הוא יהיה הומו". באמת יש לכם כוח לשמוע את דברי החכמה הנפלאים הללו? אל תשאירו מקום לטעויות, ודבקו בחלוקה המסורתית לצבעים. גם ככה קשה לשמור על איפוק לפעמים, אל תתנו לאנשים סיבות לחפור לכם.

4.  כי יש מצב שהרופא טועה. ואז תתקעו עם סטוקים של בגדים ורודים 0-3 לנסיף הקטן. נכון, הרפואה בימנו מתקדמת. האולטרסאונדים משוכללים, הבודקים מיומנים, ועדיין, טעויות קורות. וכשהן קורות, אין דבר מבאס ומביך יותר מלנסות להחליף בגדים שכבר כיבסתם, שידות שכבר הרכבתם או להסביר לכולם למה התינוקת החמודה שלכם לובשת בגד גוף של ספיידרמן. ולא, "הבודק עוואר" זו לא תשובה קבילה.  

אז האם כדאי לדעת את מין היילוד לפני הלידה?