"הילדה הייתה בחוץ ועטפתי אותה בחצאית שלי"
"בשבוע 41, אחרי שבועיים של צירים לא סדירים, הלכתי להיבדק. היה עומס גדול בחדר הלידה, חיכיתי כמעט שעתיים למוניטור, ולא ממש רציתי להישאר שם. המוניטור הראה צירים לא מאוד צפופים, ובדקו לי פתיחה 3, אבל החלטתי לחתום שאני משתחררת, כי לא רציתי זירוז. הלכתי עם בעלי למסעדה, וכשחזרנו הביתה, בסביבות עשר בערב, התחלתי להרגיש צירים די חזקים – עדיין רחוקים אחד מהשני, בערך כל עשר דקות, אבל כל ציר היה מאוד עוצמתי. החלטתי לעשות אמבטיה, ובקושי הצלחתי לצאת ממנה. זה כבר היה סימן בשבילנו שצריך לנסוע לבית החולים, וברבע לחצות נכנסנו לאוטו והתחלנו לנסוע – ואחרי חמש דקות נסיעה ירדו לי המים, בכביש עוקף עכו. התחלתי להרגיש לחץ חזק, וצעקתי לבעלי, שנהג: 'זה כמו בלידה של אריאל!'. ממש הרגשתי את הראש בחוץ, ובעלי אמר לי 'עוד לא, עוד לא', אבל עוד לפני שהספקתי להגיד לו 'אין דבר כזה עוד לא' – הילדה הייתה בחוץ. מיד עטפתי אותה בחצאית שלי, והחזקתי אותה עליי.
"מצג עכוז הוא לא גזירה משמיים"
כשהגענו לשומר בעלי צפר לו מרחוק כדי שיפתח את השער, וביקשנו ממנו שיודיע בטלפון לחדר הלידה שאנחנו מגיעים עם תינוקת בחוץ, ושישלחו מיילדת שתפגוש אותנו בכניסה. חיכו לנו עם אלונקה, העלו אותי עליה ולקחו אותנו פנימה, כדי לנתק את חבל הטבור, לבדוק ששתינו בסדר ולשקול את הקטנה – ומתברר שהיא בכלל לא כל כך קטנה, ושקלה בלידה 3.840. כולם היו בהלם מאיתנו: הם לא רגילים לראות אישה נכנסת עם תינוק פנימה מהחנייה ולא להפך, והרופא שחתם לי על השחרור, שפגש אותי שם שוב, אמר לי שבפעם הבאה הוא לא ישחרר אותי כל כך מהר, אם ככה אני יולדת". ביום ראשון השתחררו אפרת ובתה, שזכתה לשם נעמי, מבית החולים – שתיהן בריאות ושלמות, גם אם מעט המומות.
באשר ללידה תוך כדי נסיעה, ד"ר שכטר נלהב מעט פחות. "במיוחד בלידות חוזרות, מומלץ לא להשתהות יותר מדי בבית ,כי הלידה יכולה להתפתח מהר מאוד. גם אם קורה והלידה מתחילה במכונית, הייתי ממליץ לעצור בצד, מכיוון שהנהג לא יכול באמת להתרכז כשאישה יולדת לידו, ורצוי להתקשר למד"א, כדי שיחברו אליכם ויסייעו בלידה, או לכל הפחות יסייעו טלפונית וידריכו את הבעל או את מי שמסיע את היולדת כיצד לסייע לה ולתינוק".
>> "תוך 5 דקות התינוק היה עליי"
>> ילדה בת 6 יילדה את אמה בבית
>> כך תתמודדו עם לידה חטופה