קוראים לזה אבולוציה. כך לפחות הסביר לניו יורק מגזין פרופסור לאנטומיה בשם ג'והנס פרשלי. הריח הזה של הניובורן הוא כנראה חלק ממה שעוזר להורים, ובכן, לא לנטוש את התינוק שלהם באותם שבועות ראשונים קשים. "כמו שכל מי שיש לו תינוק יודע, ניובורנז הם לא תמיד הכיף הכי גדול בעולם. הם ישנים, אוכלים, צריך כל הזמן להחליף להם, ועדיין – רוב ההורים אומרים שתינוק הוא אחת החוויות הכי גדולות שהם עברו", אומר פרשלי. "אם זה המצב, אז כמובן שאמורים להיות מכניזמים שיאפשרו את הקשר או את החיבור המאוד חזק הזה בין הורים, בעיקר אמהות, ובין התינוק. אנחנו חושבים שהריח הזה של התינוקות הוא אחד מאותם מכניזמים".
ב-2013 פרשלי הוציא מאמר במגזין פסיכולוגיה שעקב אחרי הפעילות המוחית של 30 נשים, 15 מהן ילדו לאחרונה, ו-15 מהן מעולם לא לא ילדו. כל הנשים נחשפו לסדרה של ריחות שהן לא ידעו את המקור שלהם. כשנתנו לאותן נשים בגד של תינוק בין יומיים, הפעילות המוחית הנוירולוגית עלתה, ואותם איזורים במוח שנדלקים כשאנחנו מקבלים פרס כמו אוכל טעים, או סמים כמו קוקאין – נדלקו ובענק. בעוד שהפעילות המוחית הזאת הייתה חזקה יותר אצל הנשים שרק ילדו, התגובה הזאת נצפתה אצל כל הנשים, גם אצל אלא שלא ילדו מעולם. הגברים לא נבדקו לכן אי אפשר לדעת אם הם מגיבים באותו אופן.
כמובן שזה לא רק הריח המשגע הזה של התינוקות שגורם לנו לטפל בהם. חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד קבעו בשנה שעברה שמבחינה ביולוגית התינוקות מעוררים סדרה של תגובות אצל ההורים, שמייצרים את התגובות של המבוגרים שגורמות להם לטפל בתינוקות.
בארסנל החמידות של התינוקות יש את הקומפוזיציה של הפנים שלהם, בייחוד העיניים הגדולות, הלחיים התפוחות, הקולות המתוקים וגם הריח המהמם שלהם. "תינוקות מושכים אותנו דרך כל החושים שלנו", אומר פרשלי, "מה שאומר שהחמידות הזאת היא אחד הכוחות החזקים והבסיסיים שמעצבים את ההתנהגות שלנו".