זה היה הליך רפואי פורץ דרך עם תקווה גדולה בצדו; בשנת 98' נעשה בצרפת שימוש ראשון בתאים שמקורם בדם חבל הטבור, לצורך השתלת מח עצם בחולה אנמיה. מדובר באוסף תאי גזע – שהם התאים הראשוניים בגוף - שיכולים להפוך לכ- 200 רקמות שונות, כולל תאי לב, כדוריות דם אדומות, עור, עיניים, כבד ועוד.
דבר זה מאפשר להשתיל אותם בחולי סרטן מסוגים שונים וליצור מערכת דם חדשה לחלוטין.
עד כה בוצעו בין 5000 ל- 6000 השתלות מדם חבל טבור, בעיקר בארצות הברית, מערב אירופה, יפן, אוסטרליה וישראל.
הכל נשאר במשפחה
מה מקורו של הדם הטבורי? במהלך ההיריון מספקת האם לעובר חמצן ומזון, העוברים דרך השלייה וחבל הטבור. בזמן הלידה, לאחר ניתוק התינוק מחבל הטבור, נותר בשלייה דם עשיר בתאי גזע איכותיים שנקרא 'דם טבורי'. הוצאתו, עיבודו ושימורו, הוא תהליך שמקובל בארץ ובעולם.
ככל שתאי הגזע צעירים יותר, כך הם יעילים יותר בהצלת חיים, זאת משום שמדובר בדם צעיר שנלקח מהתינוק לפני שנחשף למחלות נרכשות. מכאן יתרונו של הדם הטבורי, שתאי גזע ממנו משמשים לריפוי מחלות דם וסרטן.
ברוב המקרים שבהם יזדקקו לתאי גזע לצורכי השתלת מוח עצם, יעדיפו הרופאים לאתר מקור לתרומה שאינו החולה עצמו, אשר דמו נושא את המחלה או את הנטייה למחלה. התורם המועדף יהיה בעל קרבה גנטית לחולה כגון בן משפחה מקרבה ראשונה: אח, אחות או אחד מההורים. על אף שדם טבורי אינו המקור היחיד לאיסוף תאי גזע, מדובר במאגר חשוב ויעיל.
יתרון בולט אחר הוא הזמינות; דגימת הדם זמינה לשימוש מיידי, 24 שעות ביממה, ללא צורך בהמתנה ממושכת לתורם המתאים. כמו כן, בשימוש בתאי הגזע יש התאמה של מאה אחוז לתינוק עצמו, 50 אחוז להורים, ו- 25 אחוז לאחים.
כל אלה הופכים את איסוף הדם הטבורי לבעל פוטנציאל רפואי ברור.
עם זאת, לשימוש בתאי גזע יש גם לא מעט מגבלות. הצלחת ההשתלה תלויה בין השאר במספר התאים המושתלים. דגימת דם מחבל הטבור היא קטנה ביחס לתרומות הדם הנדרשות להשתלת מח עצם ומכאן שהשימוש בו מתאים בעיקר לילדים.
כיום ישנם ברחבי העולם ניסיונות לשכפל תאי גזע וייתכן שתהליך זה אכן יתבצע בעוד כשלוש שנים, מה שיגדיל באופן ניכר את המאגר השמיש לצרכים רפואיים.
יותר זול מ"מקדונלדס"
כל אחד יכול לשמר דם טבורי. כדי להבטיח את הצלחת התהליך מומלץ ליצור קשר עם החברה המשמרת כשישה שבועות לפני מועד הלידה, זאת כדי להיערך בהתאם ולבצע בדיקות דם מסוימות הנדרשות לצורך שימור הדם.
איסוף דגימת הדם הטבורי מתבצע על ידי המיילדת לאחר לידת התינוק ולפני לידת השלייה, באמצעות ניקוז ואיסוף הדם לתוך שקית האיסוף. הפעולה אינה חודרנית ואינה מכאיבה לאם או לילוד; ודאי שאינה מפריעה למהלך הלידה. לאחר סיום האיסוף, הדם מועבר למעבדה.
מיד עם הגעת דגימת הדם הטבורי למרכז הרפואי, הדם עובר תהליכי עיבוד ובדיקות הכוללים הקטנת נפח הדם ובידוד תאי הדם הלבנים. בסוף התהליך נבדקים רכיבי הדם בשנית על מנת לוודא שטרם ההקפאה הם נקיים מזיהומים שעלולים למנוע שימוש עתידי בדם.
לאחר הפרדת התאים הם מוכנסים לשקית הקפאה הנשמרת בתוך מיכל עשוי חנקן, אשר עליו נרשמים פרטיהם של היולדת ושל הילוד.
בסך הכל, זהו עסק לא זול לטווח ארוך, אבל גם לא מאוד יקר; מדובר בכ- 25 שקלים לחודש, פחות ממנת ילדים ב"מקדונלדס". ברוב המקומות ניתן לפרוש את הסכום לתשלומים לאורך השנים. חלק מהבנקים המשמרים מתחייבים לתקופה של 20 שנה, ואחרים מציעים תקופת שימור בת 40 שנה.
הבעיה העיקרית היא, שעדיין אין ניסיון ביצועי בפועל בהפשרה ושימוש בתאי גזע שהוקפאו לפני עשרים שנה, שכן כאמור, הנושא חדש יחסית ורוב הנחות הבסיס לגבי השימוש בתאי גזע שהופשרו מתבססות על הניסיון של המדע והרפואה בהפשרת תאי זרע.
כמו פוליסת ביטוח
כמובן שנשאלת השאלה מהי הכדאיות שבתהליך זה. כאשר עלה נושא איסוף הדם הטבורי לראשונה על סדר היום הציבורי, נדמה היה שמדובר בפריצת דרך רפואית שעשויה לסמן עידן חדש בתחום הרפואה.
כיום, כשההתלהבות וההתרגשות שככו, יש רבים שטוענים שההבטחה הגדולה לא התקיימה במלואה וכי לא ניתן להחיל מסקנות מהפשרת תאי זרע על תאי גזע.
עם זאת, רבים מתייחסים לשמירת הדם הטבורי כאל פוליסת ביטוח: הם משלמים תמורת משהו שלא בטוח יצטרכו, אבל במקרה הצורך – אין לו מחיר.
סיפורים על משפחות ברחבי העולם שהשתמשו בתאי גזע ואפילו הולידו תינוק במטרה להשתמש בדם הטבורי שלו כדי להציל את אחד מבני המשפחה – מתעדים יותר מכל את הפוטנציאל העצום שטמון בפופיק הקטן של הרך הנולד.
המידע באדיבות "תא לחיים", מרכז עולמי לדם טבורי, בית החולים הדסה בירושלים