"הבן שלי לא ינק. אין לי שום חרטות, אין לי שום ספקות באשר לערך התזונתי והבריאותי של הפורמולה שנתתי לו – ואני יכולה להבטיח לכל מי שקורא ששום חברת תמ"ל לא מימנה את הפוסט הזה. כן, ההנקה לא התאימה לי – ואני לגמרי, לגמרי שלמה עם זה. החלטתי לכתוב את הפוסט הזה לא כדי להצטדק או למרק את המצפון שלי, שכאמור: ממש לא צריך שום מירוק, אלא כדי לחזק את מי שנמצאת באותו מצב ולא מצליחה לראות את הצדדים החיוביים שבוויתור על ההנקה, מתייסרת או שומעת תגובות קשות מהסביבה שלה. מי שלא מניקה לא צריכה להרגיש כישלון, היא לא אמא רעה – האחריות שלך היא להאכיל את התינוק שלך ולדאוג לצרכים שלו, ואין שום חוק שמחייב אותך להניק כדי לעשות זאת, גם אם כולם מנסים לגרום לך להרגיש שכן.
הבן שלי בריא. נכון, היו לו בעיות בריאות מסוימות, אבל הן ממש לא קשורות לעובדה שהוא לא ינק – למעשה, אילו הנקתי היה קשה יותר להתמודד עם הרפלוקס שהוא סבל ממנו, כך שגם היבט הבריאותי, החשוב כל כך, אני שלמה לגמרי עם העובדה שלא הנקתי.
אני לא מדוכאת. כמובן שלא כל מי שמניקה בדיכאון, אבל לפי מחקר שנתקלתי בו, נשים שמניקות ולא נהנות מההנקה נמצאות בסיכון גבוה ב-42% ללקות בדיכאון אחרי לידה, בהשוואה למניקות שמרוצות מההנקה. אנחנו חייבים לזכור שלא רק התינוק קיים, אלא גם האמא חשובה, ואם ההנקה מאמללת אותך – זו סיבה מספיק טובה לוותר עליה גם אם אין לך 'הסבר רפואי'.
אני לא חושבת על הוויתור על ההנקה ככישלון. אני אוהבת את הילד שלי ועושה את מה שאני חושבת שהכי טוב עבורו, כך שהמחשבה על הנקה במונחים של הצלחה וכישלון לא ברורה לי ולא מתקשרת לחיים שלי.
לפחות במקרה שלי, הוא היה גדל פחות טוב אם הייתי מניקה. כשהבן שלי נולד, רמות הסוכר שלו היו נמוכות מאוד, הוא סבל מהמון אלרגיות והיה לו רפלוקס קשה. איכשהו, כל הבעיות האלו נפתרו ברגע שעברנו לפורמולה מיוחדת, היפו-אלרגנית ומיועדת לתינוקות עם רפלוקס. הוא פשוט נהיה תינוק אחר בן רגע, וכל המשפחה פשוט נרגעה יחד איתו. כשאני חושבת על כל הזמן שהייתי עלולה לבזבז על הנקה, שרק הייתה מתסכלת אותי ואותו, אני אפילו עוד יותר שמחה שעברנו לפורמולה בלי להביט לאחור.
החלטתי להיות גאה בהחלטות שלי. ברור שיכולתי לבחור להרגיש אשמה ולְבַכּות את ההנקה האבודה, אבל בהחלטה מודעת לחלוטין העדפתי לשמוח באמהוּת שבחרתי לעצמי. כאמא, את עושה כל כך הרבה החלטות ובחירות שפשוט אי אפשר לבלות חיים שלמים בלהתייסר מהן.
אני מסרבת להרגיש אשמה. אני יכולה לומר בכנות שאין לי חרטות על ההחלטה שלי לא להניק. אני נהנית מהעובדה שלא רק אני אחראית על ההאכלות שלו, אוהבת את זה שאני לא צריכה להיות בלחץ של זמן ולנהל את החיים בין ההנקות, שאין לי גודש או פטמות כואבות – אני פשוט בוחרת להסתכל על היתרונות, ולא לבוסס באשמה.
התפנתה לי משרה. כשהנקתי, זה כמעט כל מה שעשיתי. אפילו נהיה שקע קטן בריפוד של המושב 'שלי' בספה מרוב שישבתי שם כל היום עם תינוק בידיים. 'ביליתי' שם כמה שעות ביום, סבלתי מכל רגע ואני באמת ובתמים לא מאמינה שזמן עם הילד שלך צריך להיות סבל, גם את זה למען מטרה חשובה כמו הנקה. כמו שכתבתי קודם, אם מישהי נהנית להניק זה נפלא בעיניי, אבל יש בחיים כל כך הרבה מטלות ודברים שחייבים לעשות בלית ברירה, שאם יש מטלה אחת שאפשר לדלג עליה ולתת תחליף הולם – למה לא, בעצם?".
>> לעזאזל, שוב לא הצלחתי להניק
>> עושה דווקא? הניקה מול דוכן של תמ"ל