פטימה פיי ג׳קיטה, בת 22, נולדה וגדלה בתל אביב. דוגמנית, שחקנית וברמנית, בעבר היא הייתה חתומה בסוכנות הדוגמנות הבינלאומית מניו יורק - MC2, והיום היא חתומה אצל משה אברמוב. ההורים שלה היגרו מקונגו לישראל בשנות התשעים, והכירו אחד את השני פה בארץ.
יצא לך לבקר בקונגו?
״כן, זו הייתה חתיכת חוויה, ולא בהכרח חיובית. בפעם הראשונה שביקרתי שם את המשפחה שלי, הייתי בת 10, וראיתי את הדברים בצורה אחרת. אחרי עשור, חזרתי ליבשת הזו וכבר הגעתי עם מחשבה שאני יודעת מי אני, מה אני ובמה אני מאמינה. היה לי קשה מאוד להתמודד עם דברים שם, וגם למשפחה שלי היה קשה לעכל אותי. אין מה לעשות, יש הבדלי תרבויות מטורפים, גם המצב הבטחוני שם לא משהו בכלל״.
מה גרם לך להיכנס לדוגמנות?
״התחלתי בכלל בתחום הספורט, הייתי משחקת כדורסל ובבית הספר הייתי משתתפת בתחרויות אתלטיקה - הבנים בבית הספר אף פעם לא הסתכלו עליי בתור דוגמנית. כשהייתי בת 15, היה צלם שפנה אלי דרך הפייסבוק, ואמר שהוא רוצה לצלם אותי. פחדתי והייתי קצת סקפטית, אבל אמרתי שאני אעשה את זה - ואשבוא ביחד עם חברה. בסוף היא הבריזה לי, והלכתי לבד. הוא היה מאוד מחבק, וגרם לי להרגיש הכי נחמד בעולם. הוא העלה תמונות שלי לפייסבוק ואז זה התחיל ליצור באז, אנשים התחילו להתעניין בי״.
מה הקשר שלך לחיי הלילה?
״הדוגמנות. לדוגמניות, ובכללי, לנשים יפות, הרבה יותר קל להשיג דברים בחיי הלילה. מכניסים אותך למסיבת בבקסטייג׳, מפנקים אותך באלכוהול, את תמיד יוצאת למסיבה של אנשים שכביכול נחשבים - זו עובדה בכל רחבי העולם. לאט לאט התחלתי לעבוד שם, בין אם זה לפרסם תמונה באינסטגרם לאירוע שקורה או פשוט לייחצן מסיבות. הייתי היחצנית של החתול והכלב בימיו האחרונים לאיזה חודש, ואז הבנתי שזה פשוט לא בשבילי״.
מה גרם לך להבין את זה?
״אני כן יוצאת למסיבות, אבל פחות מפעם. חוויתי בגיל כל כך צעיר את כל הבלאגן של האלכוהול והשעות הבלתי פוסקות על הרחבה, אז עכשיו אני מרגישה שדי. בסופו של דבר אני מתה על האנשים בארץ והמסיבות, אבל בגלל שזו מדינה קטנה ואתה מכיר את כל האנשים - פתאום אתה ממצה את זה. האנשים זה אותם אנשים, המקומות הם אותם מקומות, זה הגיע לשלב שבאמת עייפתי. וגם נמאס לי מהריח של הסיגריות בשיער״.
איך את מגדירה את הסטייל שלך?
״וואו, אני הבן אדם הכי מגוון בעולם. אני משנה את השיער שלי בלי הפסקה ובהתאם למה שאני מרגישה באותו הרגע. יש לי מלא בגדים אפריקאיים שאני לובשת ותופרת, מלא וינטג׳ מכל הזמנים. אבל לא כיף לי אם לא נוח לי. אני רואה את הבנות האלה שהולכות למסיבות עם עקבים ענקיים, ואני אומרת להן: ׳אתן סובלות! או שתורידו את העקבים האלה ותרקדו כמו שצריך, או שתלכו הביתה ותחסכו מאיתנו את הדבר הזה׳״.
מה השאיפות שלך להמשך?
״לקדם את הקריירה שלי, בנוסף לדוגמנות. הסיבה שאני בדוגמנות מלבד שזה כיף, זה כי אני אוכל להתפתח לעוד הרבה מקומות, כמו עיצוב, סטיילינג וכו׳ - אני מבינה את השפה. אבל התשוקה האמיתית שלי זה משחק: אני רוצה להצליח מספיק כדי שאוכל לקבל את השם ולעשות מעבר חד לקריירת משחק. אני רוצה לעשות טוב, אני רוצה לרגש אנשים, אני רוצה להשפיע על אנשים, אני רוצה להעביר מסר - ודרך המשחק אני חושבת שאוכל לעשות את זה בצורה הטובה ביותר״.