אריאל לייזגולד הוא חלק מחוד החנית בסצינת הקוקטיילים התל אביבית. מלבד העובדה שזכה בפרסים בתחרויות נחשבות בארץ ובחו"ל, הוא פתח מגוון מקומות שמיצבו את תל אביב כמעצמת קוקטיילים עולמית, ביניהם ה"בל בוי", "קלמטה", "באטלר", ו-"223" (שהשנה חוגג עשור לפתיחתו). השנה, הוא השיק את הפרוייקט החדש שלו - "הוטל דה ויל".
מאיפה נבע הצורך להקים את "הוטל דה ויל"?
"אני חושב שאף יוצר אמיתי לא מפסיק ליצור. יש דברים בתוכך שנותנים לך סיבה לקום בבוקר, ובשבילי זה מה שאני עושה - מסעדנות. אני לא יכול להגיד לעצמי 'שבעתי, לא בא לי יותר'. כל הזמן יש רעיונות, דברים חדשים שעולים. הם נוצרים דרך הסביבה שבה אני חי, האנשים שמקיפים אותי והמסעות שלי בעולם".
מה הקונספט של המקום החדש?
"'הוטל דה ויל' מונע מקונספט צרפתי, שמשלב בר, קולינריה וגסטרונומיה עם עיצוב, מוזיקה ואטיטיוד צרפתיים. זו תמיד הייתה האג'נדה שלנו – ליצור מקום שכונתי וקטן בלב העיר כמו בפריז, שיומיומיות זה מה שבאמת מוביל אותו ונותן לו את האור. מאחורי המילה 'פריז' יש משהו שהוא עוצמתי יותר מכל דבר אחר".
ומה עם תל אביב?
"(צוחק) אין כמו תל אביב. זה איפה שגדלנו, איפה שאנחנו חיים ויוצרים. היא חלק בלתי נפרד מההשראה שלנו. היא תמיד נמצאת במערך השיקולים והמניעים שגורמים לנו לזוז, ומשפיעה על הפאזה המקצועית והאישית שלנו. בסופו של דבר אנחנו בתל אביב, בישראל. גם שאנחנו פותחים מקום צרפתי, הוא יהיה עם הקסם והייחוד של העיר".
איך מתבטא הייחוד של העיר בעינייך?
"בעיקר בגישה. האנשים פה אוהבים אג'נדה, ולכולם יש חוצפה תל אביבית. החום והעטיפה שלנו מיוחדים רק לנו. ב'הוטל דה ויל', אנחנו מבצעים איזשהו היתוך בין פריז לתל אביב. לוקחים את מה שאנחנו כמהים לו שם, אבל משמרים אותו ממש כאן".
"אתה נהנה מהדרינק שלך?" לייזגולד שאל אותי באמצע הראיון. שתיתי דרינק שנקרא “Monsieur Z”, המכיל מסקל, ליים, פסיפלורה, אננס, צ'יפוטלה מעושן וליקר משמשים ביתי. עניתי לו שכן, והוא תיאר לי ברומנטיות את הייחוד של המשקה. "יש לך מלח שחור בצד אחד, ואבקת סוכר בצד שני. למעשה, מלח מדגיש טעמים בדיוק כמו סוכר. הדרינק הזה כל כך קיצוני בטעמים שלו, שאתה יכול לבחור באיזה עולם אתה שותה אותו".
ספר לנו קצת על השילוב בין האלכוהול לאוכל במקום.
"יצרנו תפריט קוקטיילים ויין שהוא מאוד קליל ונגיש, גם ברמת התמחור וגם ברמת חומרי הגלם והטעמים. כל הדרינקים כאן 'חתיכים' וליידבאק. מבחינת האוכל, לצד המנות הקלאסיות של המבורגר וסטייק, יש לנו מנות צדדיות שמשתלבות נהדר עם אלכוהול, כמו ‘Poor Man’s Caviar’. זו מנה של ביצי דגים עם קרם פרש, ותפוצ'יפס ביתי שאנחנו מייצרים כאן. זה תל אביב בעיניי – לקחת משהו יוקרתי ולהביא לו פן שכונתי".
יש משהו שחשוב לך להגיד לקהל הקוראים?
הדבר המשמעותי ביותר עבורי ביצירה שלנו זה לארח אנשים. הרבה פעמים מראיינים אותי בתור ברמן או 'איש חיי לילה' – מושג שאני מאוד שונא. בסופו של דבר העבודה שלנו זה האנשים. לא האוכל, העיצוב או הדרינקים. מה שנותן חיים לכל אלה זה האנשים, גם אלו שעובדים איתנו וגם אלו שלוקחים חלק בחוויה שלנו. הם צובעים את הדף החלק שאנחנו יוצרים".