כשהגעתי ליחידה בה שירתתי בצבא, מיהרו עשרות חיילים נלהבים לספר לי על הנעליים הגדולות והמגולחצות אליהן אני נכנס, נעליו של עדי דור. לאורך כל השירות, עדי דור כיכב בעמדת הדיג'יי של מועדוני העיר בעודו ממשיך את חוויית הבילוי עם פחית אקסל היישר מהקלאב אל היחידה. חיילים וקצינים, כולם כאחד, לא נרגעו משחרורו של הדיג'יי הצעיר. מי האיש שמרים חיילים על הרגליים ומסובב קצינים על האצבע?
הייתי בשלוותה כשאותו סימן שאלה הפך לארבעה סימני קריאה. סט מצוין בווליום נעים גרם לי להבין שמדובר באחד הבודדים שעושים את זה ממש נכון. מאז השחרור הספיק עדי דור להתמנות לעורך ערוץ MTV ישראל ולעזוב, להצטרף לקבוצת הדיג'יים 'אטיסוטו' ולנצח מידי ערב על העמדות של המועדונים הגדולים בתל אביב. השבוע התיישבנו לקפה כשבשורה הייתה בפיו: "עד הקיץ מוזיקת הטכנו OUT - השחורה IN". האם אנחנו עומדים בפני עידן לילי חדש?
"אני מנגן מגיל 14. בהתחלה הייתי פונה דרך האייסיקיו ליחצ"נים שונים שיתנו לי הזדמנות. ברוב הפעמים הייתי מגיע מלווה בחברים, ממתין שעות, מתייבש על הבר ומתבייש בעובדה שגם הערב לא יתנו לי לנגן. היום זה מצחיק, אבל אז הייתי בוכה בלילות. היו גם טובים בדרך, כאלה שהסכימו לתת לי לנסות. לימים עם אחד מהם אפילו פתחתי בר, ה'דולה', שהספיק להיסגר מאז. דווקא שם הבנתי שאני לא צריך להתעסק בעסק, אלא במה שאני טוב בו, במוזיקה".
מה הופך דיג'יי לטוב?
"אני חושב שהמקצוע הזה מקביל לשחקן מחליף בקבוצת כדורגל – אתה צריך לקבל את הצ'אנס, לכבוש ואולי למצוא את עצמך פתאום פותח בהרכב. לי זה קרה כבר בגיל 15 כשערב אחד דיג'יי שהיה אמור לנגן במסיבה רצינית ביטל ברגע האחרון וקראו לי. כנראה שכבשתי. מאז אני מנגן באופן רציף ובכל בוקר אני עדיין מתנהל כמו אותו שחקן ספסל: אני מחפש, חוקר ורודף אחר מוזיקה חדשה במטרה להשתפר, מתוך הבנה שברגע אחד אפשר להפוך ללא רלוונטי בתוך המגרש האופנתי שנקרא מסיבה. אמני טכנו רבים שלא שמעו עליהם שנים הפכו פתאום ל-A ליסטים. איפה הדור הקודם? קווים מוזיקליים הופכים לטרנד חולף שמדי פעם מגיח לסיבוב נוסף. הטכנו הגיע לשיא ומתחיל לדעוך. אם תשאל אותי, ההיפ הופ כבר בדרך".
איך אתה מסביר את זה?
"גם הטכנו וגם ההיפ הופ נחשבים לסגנונות נישה. תראה מה קרה לפני שנתיים, הרגאטון התפוצץ במכה ותפס כמה משבצות בטופ 10 של המצעדים הגדולים בארה"ב. כמה יצא לך לשמוע במועדונים רגאטון חוץ מ'דספסיטו' או הבלחה נוספת בשנה האחרונה? טרנד שבחו"ל הוא כבר נגמר. הטכנו מחזיק קצת יותר כי הוא מייצג משהו גדול יותר ממוזיקה. הוא מהווה תרבות יציאה ובעיקר אופנת לבוש שחזרה מהניינטיז, תקופה בה הטכנו שלט. פתאום שוב אנחנו לובשים מותגים כמו Reebok ו-Fila שנראה היה שיתקעו עם הטכנו במרתפים ולעולם לא ייצאו משם. אבל הוא הצליח לברוח משם, להפוך לטרנד הכי מגניב שיש ועוד רגע הוא יעלם שוב. בסוף אנחנו נותרים עם הלבוש בעוד שהיורש האולטימטיבי לחבילת הסטייל הזו הוא ההיפ הופ אולדסקול, שנתקע גם הוא איפשהו במאה שעברה ובימים אלו מתחיל להצמיח שורשים".
אוקיי, אז איפה צומח הצמח?
"היום ראפרים דוגמת קארדי בי וקנדריק לאמאר ששנים היו במחתרת הפכו לאמנים בני השוואה לקניה ווסט. הם פשוט הפכו למיינסטרים שמתנגן בלי סוף בערוצי המוזיקה המובילים בעולם, צוברים מיליוני צפיות ויש להם קו מוזיקלי. המאזינים מתאימים את עצמם לאמן ולא האמן אל הקהל. חוץ מזה אני תמיד אומר שבנות אוהבות היפ הופ ובנים אוהבים בנות, לפחות בדרך כלל".
"בשנה הקרובה תוכל למצוא גם פסטיבלים שעוסקים במוזיקה שחורה. יש לזה ביקוש, גם בקרב הקהל הצעיר, אבל בעיקר בקרב גילאי ה-25 ומעלה. אין לגילאים המבוגרים מקומות לצאת אליהם שהם לא טכנואידיים. במועדוני המיינסטרים קשה לך למצוא את עצמך. הסביבה מדברת מוזיקה שרחוקה מזו עליה אתה גדלת. השחורה מוצאת שפה משותפת בה כולם יכולים ליהנות, גם בחתונות אפשר כבר לראות את זה. תוסיף על זה את המועדונים הטכנואידיים שמכניסים בעצמם לרחבות הקטנות מוזיקה שחורה כמסיבה נפרדת וגם את הליינים של המוזיקה השחורה, שרצים כבר שנים באמצע השבוע וממלאים מועדונים במאות בליינים, והנה לך - תחילתה של הפיכה".
מי יהיה בעל המועדון האמיץ הראשון שיסכים להעביר ליינים כאלה לסופ"ש?
"כרגע במועדונים מעדיפים לשמר את המצב הקיים. השחורה תכבוש את הסופ"ש רק עם צמיחת הפסטיבלים. באופן אישי אני יכול להגיד שפנו אליי כבר ממספר הפקות בשלבי עבודה מתקדמים. ראינו כבר פסטיבלי טראנס, טכנו וגם EDM, שהוא סגנון מוזיקלי שדועך כאן מאוד. אף סגנון מוזיקה לא מת, אבל בליינים מתחילים להריח את הדבר הבא. החוכמה היא לא לרכוב על הגל אלא לחזות, ואני שמח שיש כאלה שיוצאים מגבולות הנוחות וכבר מנסים להביא לארץ ראפרים מובילים. כשזה יקרה, תראה פתאום גל שלם של דיג'ייז שיהנו מההייפ, ליינים 'שוליים' שיעברו לחזית ובעלי מועדונים שילחמו על קהל שכרגע לא מוצא את מקומו. עד שהזרם ישטוף את הארץ, כל שנותר לי הוא להמשיך לעשות לאנשים שמח ולתת לבליינים את מה שמגיע להם. קוראים לזה מוזיקה טובה".