-          שלום אדוני, רוצה לשמוע על המוצר שלנו? אנחנו מייצרים כוס...
-          חכמה? והיא בטח מרגישה את הטמפרטורה של הקפה? ומחממת כמו שרק אני אוהב? מה זה אומרת איך ידעתי. אחרי מזרון חכם, מיקסר חכם, ארון בגדים חכם, עציץ חכם וטבעת חכמה, אפשר להניח שאקלוט את הקטע, לא?

קפה ב-62 מעלות בדיוק

זה כאילו היזמים ב-CES 2018 נכנסו למשחק ארץ-עיר סוער, גלגלו את האל"ף-בי"ת ובחרו דומם אקראי, דחפו לו מעבד, מסך קטן, אינטרנט ומטען, ואז המציאו לו סיפור שלם וצורך אנושי. באמת, כוס חכמה. מזל שנפלתם על כ"ף. כי במ"ם מחכה לכם 'מצקת חכמה'. זה באמת משהו שכולם לא ידעו שהם צריכים. היא סופרת כמה מצקות נכנסות בקערת מרק, שלא תתקע באוויר עם חצי מצקת מטפטפת בלי מקום בקערה. נכון שזה מעצבן? והמלחייה? שנגמר לך פתאום המלח וצריך לקום באמצע האוכל ולהתעסק עם השקית מלח? מי לא רוצה שהמלחייה תתריע בבלו טות' שהמלח נגמר לפני שמתחילה הארוחה.

לפתור בעיות גדולות בעזרת טכנולוגיה זה לא פשוט. קל יותר להמציא בעיות זעירות, ולהציע להן פתרון. לוקחים מוצר קיים שלא ידע שהוא טיפש, ונותנים לו שכל במתנה. לפעמים זה מועיל. אבל הרבה פעמים זה דווקא ממציא בעיות חדשות, כמו, איך מסיימים עם הרישום של הדבר הזה באתר של החברה לעזאזל כדי לפתוח חשבון ולעדכן שאני, את הקפה שלי שותה ב-62 מעלות בדיוק. שלא לדבר על איך שוטפים בלי לדפוק את המגעים של הטעינה. אבל בואו נעזוב רגע את המכשירים.

טפשים ללא הפסקה

בואו נחפור עוד קצת למטה. אם כל המכשירים נהיים חכמים, מה זה אומר עלי? כנראה שיחסית לסביבה, אני הולך ומיטפש. לפני 20 שנה, כשאנשים התלוננו לי על חלונות 95 – ואלוהים יודע שהיה על מה להתלונן - אמרתי להם, זה לא אתם טיפשים, זה המהנדסים שתכננו את המערכת. לדרוש מהאדם הממוצע להפעיל חלונות זו מלכתחילה דרישה מופרכת, שרק מהנדסים אטומים למין האנושי יכולים לדרוש. הבעיה היא שאנחנו מרגישים קצת טמבלים מול המהנדסים הגאונים והמערכות שהם מתכנים, ולוקחים על עצמנו את האשמה ואפילו את הבושה כשאנחנו לא מצליחים להפעיל. מאז עברו הרבה מים מתחת להובר-דאם שליד לאס-וגאס, והחוויה שהיתה פעם רק מול המחשב האישי – משתכפלת לכל עצם דומם, מאטב כביסה ועד שרוך נעל.

יש לא מעט אנשים שמרגישים לא נוח מול מכונות כל כך מתוחכמות. יש כאלה שמובכים מלהתמודד עם סמארטפון כשאחרים מסתכלים עליהם. אפשר לקרוא להם טמבלים, או מיושנים, אבל זה לא נכון. יש משהו טבעי לגמרי בלהרגיש קצת מאוים ומוקטן ליד מכונות כאלה. יצא לכם לכעוס נורא על פייסבוק? למשל בגלל המחיקות והחסימות השרירותיות, הפרסומות המדויקות להפחיד או בפרשת ה"האזנות" (שמוטלת בספק)? הרשו לי לגלות לכם: בתוך הזעם הזה, יש גם פחד טבעי לגמרי מהתמודדות עם חוכמה שבמלים פשוטות, גדולה עלינו.   

החברות מנסות למכור לנו חזון נפלא, שלפיו אדם שנכנס הביתה - הבית מבין אותו ומתאים את עצמו אוטומטית. פותח, סוגר, מחמם, מקרר, מה שצריך. וזה באמת נפלא עבור לא מעט אנשים. אבל יש אנשים שירגישו לא נוח גם כשהבית מבין אותם, כי הם בעצמם לא לגמרי מבינים את הבית. איך הכוס מתחברת למדיח? להכניס אותה לבד או לחכות שתודיע לי? ואם המזגן פתוח - אני צריך לבקש רשות לפתוח חלון? אני עלול לקלקל משהו? ולמה אני בכלל חושב על זה? שלא לדבר על המחיר המטרדי של המכשירים האלה –הורדת אפליקציה, חיבור בבלוטות', רישום לחשבון, בחירת סיסמא, אימות מהמייל, הגדרת העדפות, עדכון גרסאות. יא ראבי. מה רציתי? לשתות קפה חם? אכין לי חדש. תרדו ממני.