אין על חגיגת הדמוקרטיה בישראל. מדבקות שלטים אזיקונים צעקות סמולנים ועדי עובדים הסתה ימנית מהפך שוק מחנה יהודה ממשלת אחדות כן או לא אודי סגל עמית סגל אראל סג"ל ביבי מנצח. אה, והדבר הזה בפייסבוק.
בכל מערכות הבחירות האחרונות, הרשת התמקמה איפשהו על הציר שבין מטלות מעצימות כמו ניקוי הפיכסה בלמטה של הכיור ובין ניאגרה של ויצים למילוי פינות בשש עם עודד בן עמי. הפעם - הרשת זה המקום שבו הבחירות האלה מתרחשות. כלי התקשורת רודפים אחריה. לא היתה הכרזה רשמית, ויש שיחלקו עלי, אבל לפי כמות האירועים המרכזיים במערכת הבחירות הזו שקורים באונליין, אפשר לצפות שהמגעים להקמת קואליציה וחלוקת תיקים יסגרו בקומנטים על הוול, השאלה רק של מי.
למה עכשיו? יש את העניינים הרגילים – גיל המתמודדים והבוחרים, למשל. אבל לא מן הנמנע שגם ריבוי המפלגות והמתמודדים שנקלעו לבחירות בזק, שלחו אותם לחפש פתרונות זריזים וזולים יותר, שנותנים עבודה ומגיעים להרבה אנשים. כך או כך, ראשי מפלגות מנהלים קרבות בגוף ראשון בטוויטר ובפייסבוק ולא בפקסים למערכת של רשת ב'. חברי הכנסת מזדרזים לשתף פעולה עם חדשות 2 בטינופים וירידות מתוזמנות בקבוצות וואטסאפ וווייבר, והמפלגות עונות זו לזו בממים, סרטונים ומשחקונים מהירים כמו שרה והבקבוקים ודחוף ת'ביבי של צעירי העבודה. מה יש להגיד, ברכות, הגעתם למאה ה-21. נפלא פה.
מערכת הבחירות נעלמה
בארה"ב זה קרה לפני מאתיים אלף שנה, בבחירות לנשיאות ב-2008. אובמה בא נמוך ובשקט וגנב את הבחירות בקמפיין רשת גאוני שהדהים לא רק את אמריקה, אלא את העולם כולו. נתניהו למד את הלקח לקראת בחירות 2009, וחטף לאובמה את האתר. אובמה-דופלגנגר. במבט חטוף זה נראה בול אותו דבר. אבל כשאתה משתהה קצת, אתה חוטף בחילה קלה. בגדול אותם צבעים, כמעט אותו עיצוב, קצת פחות מלוטש ובלי שמץ מהגאונות שעמדה בבסיס הקמפיין של אובמה.
ב-2015 סגרנו את הפער. רק שבדרך, מערכת הבחירות עצמה פשוט נעלמה. לקחו לנו את תפוח האדמה הלוהט ונשארנו עם השרוף. אחרי כל מה שקראתם וראיתם ולייקקתם – את האמת: אתם מסוגלים להסביר מה ההבדל בין המצע הכלכלי-חברתי של לפיד והמחנה הציוני? מרצ וכחלון? ליכוד והבית היהודי? ומה ההבדל בין התוכניות המדיניות של לפיד והמחנה הציוני? מה מבדיל בין כחלון, הבית היהודי והליכוד ביחס לפלסטינים?
אגב, בעניין הליכוד יהיה לכם קצת קשה, כי מפלגת השלטון מאמינה שכמה דאחקות וידיאו של ראש הממשלה מייתרות בכלל את כתיבת המצע. מה התוכנית שלהם? לעשות עליכם בייביסיטר ולצחוק בלילה על סיר פופקורן. אם תנסו לברר קצת יותר, תגלו שאין בכלל את מי לשאול. אין מי שיענה, וזה לא מעניין אף אחד.
הממים, הקומנטים, המשחקים והציוצים יכולים להפוך את הדיון הפוליטי למעניין, משמעותי, חדשני וצבעוני יותר, ולערב לתוכו יותר חלקים באוכלוסייה. אצלנו זה עושה את ההיפך: רעש לבן, מסך סמיך של אובך עכור שחלקיקיו נכנסים לך לעיניים ולאף וצורבים בקנה הנשימה, ואנחנו כבר לא רואים את הפילים הענקיים והמסריחים שתקועים לנו מול הפרצוף.
לטור הקודם של דרור גלוברמן: "17 יום איתה"