דור הטאץ' (צילום: Matt Cardy, GettyImages IL)
39% מבני ה-2-4 בארה"ב משחקים באייפד|צילום: Matt Cardy, GettyImages IL

"מאז שיש לה את האייפון היא לא נפרדת ממנו כמעט לרגע”, קוראת לעזרה אמא ישראלית לילדה בת 11 באחד מהפורומים באינטרנט. ”כל היום משחקים, יוטיוב, פייסבוק, SMS, וואטסאפ, תמונות, סרטונים ומה לא. אני לוקחת לה אותו...ואז מתחילה מלחמת עולם. היא בוכה, צועקת, שונאת אותי, מאיימת שלא תאכל תשתה או תתקלח. היא ממש כמו נרקומן בקריז שנמצא בגמילה”

זעקת העזרה של האם הישראלית, שזכתה לתגובות מבינות במיוחד מהורים אחרים, מטרידה ומעניינת – אך ד"ר ריצ'ארד גרהאם, מטפל בכיר בהתמכרות טכנולוגית בבית החולים Capio Nightingale בלונדון,מספר שאת התופעה הבעייתית הזאת אפשר לקחת צעד אחד רחוק יותר, או אם תרצו – מוקדם יותר. גרהאם פוגש בקליניקה שלו מדי יום מטופלים צעירים שמתמודדים עם התמכרות למדיה, ולדבריו – כנראה שאף פעם לא מוקדם להתחיל להתמכר.

“יום אחד צלצלה אלי אמא לילדה מכורה בת ארבע שהייתה מאוד מודאגת מזה שהבת שלה מבלה עם המכשיר יותר מארבע שעות ביום", הוא אומר. “מה שהדאיג אותה יותר מזמן השימוש, הייתה התגובה החריפה של הילדה בכל פעם כשלקחו לה את האייפד: היא הגיבה בזעם מוחלט, התעצבנה והתרגזה באופן חריג, לא הגיבה לאף אחד מהצעצועים האחרים שלה. הקטנה הזאת הייתה מתוסכלת לגמרי מכך שהאייפד נלקח ממנה, ואמא שלה ממש הרגישה שהמכשיר הזה משפיע על ההחלטות בחיים של הילדה. היא תמיד העדיפה אותו על פני יציאה למשחק בחוץ".

ד
ד"ר גרהאם: "הילדים צמודים לסמארטפון"

ד"ר גרהאם, שכבר ראה ילד או שניים שמכורים לטלוויזיה ומשחקי מחשב בעבר, הרגיש שהוא חייב להתערב. הוא הסביר לאם שאין מנוס אלא לטפל בבעיה עכשיו, לפני שתחמיר, וצייד אותה בעצות שיקנו לילדה הרגלי שימוש נכונים בטאבלט שהיא כל כך אוהבת (ראו מסגרת). "אנשים חושבים שאם ילדה בת 4 מכורה לאייפד היא צריכה ללכת למכון גמילה, אבל מה שהיא באמת צריכה זה שההורים שלה ישימו לה מסגרת”, הוא אומר. לדבריו, המקרה הזה, שזכה להד תקשורתי נרחב בבריטניה, הביא לקליניקה שלו הורים מודאגים רבים אחרים. כאלה ששמעו על הילדה המכורה, ואז הוסיפו שאצלם בבית המצב עוד הרבה יותר גרוע.

"עד עכשיו אני די מופתע מהתגובות לסיפור הזה", הוא אומר בראיון מיוחד ל-m. "הבנתי שבמציאות בה כמעט עשרה אחוזים מבני ה-3 בבריטניה משתמשים בסמארטפון ובטאבלט, כולם בעצם מכירים אישית ילד שחשוף ליותר מדי טכנולוגיה. אם בשנים עברו הגיעו אלי בני נוער שהתמכרו למשחקי מחשב, הרי שבשנתיים האחרונות אני פוגש יותר ויותר ילדים צעירים שמתמודדים עם ההתמכרות החדשה הזאת – הם צמודים למכשירים ואף פעם לא מכבים אותם. ישנים איתם, קמים איתם בלילה, הופכים אותם לחלק עצום מהחיים שלהם. ההורים של היום גדלו בעולם בו הייתה רק טלוויזיה, ולכן אין להם באמת מושג איך להתמודד עם הטכנולוגיה החדשה, למרות שהם בעצם חייבים להקנות לילדים הרגלים נכונים כבר מהשנייה הראשונה, בלי לוותר לעצמם. הרי לאן שלא נסתכל היום, נראה ילד קטן שמשחק בסמארטפון ולא עוזב את המסך".

להרחיק אותם מהמסך בגיל הקריטי

המציאות שאותה מתאר ד"ר גרהאם היא בת בית מוכרת ברבות מהמשפחות המודרניות. ולראייה: יוטיוב מלא בהורים גאים שמצלמים את רגעי הטאצ' הראשונים של הילדים שלהם, ומוכיחים שמסכי המגע הפכו כבר לחלק בלתי נפרד משגרת הפעוטות של שנות האלפיים. "תינוקת בת 17 חודשים משתמשת באייפון כמו מקצוענית", "תינוק בן שנה משתמש באייפד, תאמינו לי", "תינוקת בת 9 חודשים משתמשת באייפד", "בתי בת השנה משחקת אנגרי בירדס" – כולם מדגימים כיצד החליפו מסכי המגע את הרעשנים הקלאסיים, ומספקים הזדמנות להתפעל מחדש מחדות התפיסה של הפעוטות הקטנים שלנו.

דור הטאץ' (צילום: Peter Macdiarmid, GettyImages IL)
ילדים מאמצים את הקדמה ורוכשים מיומנויות עכשוויות|צילום: Peter Macdiarmid, GettyImages IL

המספרים מאחורי התופעה מדהימים: סקרים שנערכו בארה"ב מצאו שכ-39% מבני ה-2-4 במדינה משחקים באייפד, וכשעוברים לקבוצת הגיל המופלגת של 5-8 מגלים שכבר יותר מחצי מהילדים משתעשעים באופן קבוע עם מסכי טאצ' למיניהם. בשנת 2011 אחד מכל חמישה ילדים בגילאי 3-8 בארה"ב היה הבעלים הגאים של אייפוד טאצ', ול-24% מבני קבוצת הגיל הזאת יש טאבלט משלהם (!). בבריטניה המצב לא שונה בהרבה: סקר מקומי מצא שחצי מההורים מאפשרים לתינוקות שלהם לשחק באייפון או באייפד, ואחד משבעה נותן להם לבלות עם המכשיר יותר מארבע שעות ביום.

"הדבר הראשון שהבנות שלי עושות בבוקר הוא להביא את המכשירים למיטה שלנו ולשחק בהם בזמן שאנחנו מתארגנים", אומרת ל"סאן" הבריטי קייטי רוז, 36, אמא של פופי בת השלוש וסדי בת החמש. "לבנות שלי יש טאבלט משלהן וגישה לנטפליקס (שירות צפיית און-ליין – א"ר) כך שהן יכולות לראות סדרות או סרטים כשהן רוצות. הן מבלות עם המכשירים ארבע שעות ביום בממוצע ומשחקות בטמפל ראן, במשחקים של דיסני ובאפליקציה של "הזחל הרעב". לפעמים הן גם מורידות ספרי ילדים למכשיר – זה הצד החינוכי. הן משחקות בטאבלטים שלהן גם במכונית בדרך לגן, ואז בין ארבע לשבע בערב, וגם מיד אחרי בית ספר, במיוחד בחורף. הן גדלות כשהטכנולוגיה סביבן. אין מנוס מזה".

בבית החולים Capio Nightingale בלונדון
גם התמכרות למדיה היא התמכרות. ביה"ח Capio Nightingale

רבים יטענו שמדובר בסך הכל בתופעה חיובית, כזאת שמתאימה את עצמה לרוח התקופה: הילדים הם הראשונים להתחבר אל הקדמה, ובחסות הוריהם הם מסגלים מיומנויות עכשוויות במכשירים משכוללים שמבוגרים רבים חוששים מהם. אלא שיש לא מעט חוקרים שמתעקשים, כאמור, לקלקל את המסיבה. הם מודאגים מאוד מההשפעה שיש למכשירים האלה על הילדים שלנו ועל ההתפתחות שלהם, ומקשרים את השימוש בהם לשלל תופעות שליליות – סכרת ולחץ דם גבוה, מחלות כלי דם ולב, ירידה בזיכרון, חוסר ביכולות חברתיות, השמנה, דיכאון ובעיות קשב וריכוז. במצב בו כל ילד שנולד היום עתיד לבלות עד גיל 7 לפחות שנה שלמה מחייו מול שלל מסכים – הטענות האלה חייבות לזכות להתייחסות.

”מבחינה רפואית – אנשים מחרבים את הילדים שלהם בגלל הדברים האלה", מתריע תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי ומומחה לתרבות צעירה ממכון "אתוס". “ההמלצה של ארגון רופאי הילדים האמריקאי, ארגון שלא זז בלי 200 מחקרים על כל אבחנה, היא לא לחשוף ילדים עד גיל שנתיים למסכים בכלל – ללא שום קשר לתוכן שעל המסך. זו המלצה שפורסמה כי ההשפעה הנוירולוגית על ילד בגיל הזה מאוד חזקה".

ד"ר אריק סיגמן, חבר באגודת הפסיכולוגים הבריטים וחבר באגודה המלכותית לרפואה בבריטניה, ממהר להסביר: “בין הלידה לבין גיל שלוש המוח שלנו גדל ב-80% והוא רגיש במיוחד לסביבה. שינויים שחלים במוח של הילדים בזמן הקריטי הזה עשויים להיות מורגשים בטווח הרחוק, וחשוב שנדע שלא נפסיד הרבה אם נרחיק את הילדים שלנו ממסכים בגיל מוקדם - אבל יכול להיות שנפסיד הרבה מאוד כחברה אם נחשוף אותם למסך בתקופה הזאת".

את ההפסדים מהם הוא חושש פרט ד"ר סיגמן במאמר "זמן להביט בזמן המסך" בכתב העת של ההתאחדות הבריטית לרפואה. ואיך נאמר זאת בעדינות? אין שם חדשת טובות. “הורים שחושפים את הילדים שלהם למסכים מונעים מהם לבנות את הבסיס שהכרחי להם להבנת העולם", הוא אומר. "היכרות מוקדמת מדי עם הטכנולוגיה היא בדיוק מה שימנע את פיתוח היכולות שהורים כל כך רוצים להשיג באמצעות הטאבלטים: יכולת ריכוז, יכולת קשב, תשומת לב, היכולת לקרוא אנשים, לתקשר איתם, להגדיל אוצר מילים – כל אלה ייפגעו".

נערות משועממות עם סלולרי (צילום: Mat Szwajkos, GettyImages IL)
מעדיפים לקבור את הראש מאשר לצאת לשחק|צילום: Mat Szwajkos, GettyImages IL

ד"ר סיגמן מסביר שיש חשיבות נוירולוגית וחברתית לעובדה שילדים ילמדו על העולם הפיזי, התלת ממדי, לפני שהם פוגשים במניפולציות ווירטואליות. הוא מספר, למשל, שמחקרים אשר בדקו ילדים שהשתמשו במסכי טאצ' מצאו הדרדרות מטרידה ביכולת שלהם להעריך משקל ונפח של חפצים סביבם. "זה כמו שתתני לתינוק שלך מחשבון כדי שילמד חשבון", הוא אומר. "הוא חייב להבין ששני קניידלך ועוד שני קניידלך הם ארבעה קניידלך, לפני שהוא עובר למודלים מתמטיים".

אם אתם חושבים שמדובר בחששות יום הדין של אנטי-טכנולוג הזוי, לד"ר סיגמן חשוב שתדעו שיש לו מחשב של מק, אפילו כמה. הוא מודה שהוא בהחלט נהנה מהשימוש בהם – אבל גם מהמכונית שלו הוא נהנה, לדבריו, ולמרות זאת לא ייתן לבנו בן הארבע לנהוג בה.

"חשוב שהורים יבינו שמסכי טאצ', ומסכים בכלל, מעודדים ילדים לחשוב בצורה מפוזרת, להתמודד עם מגוון של גירויים בו זמנית – וצורת החשיבה הזו היא ההיפך הגמור מריכוז, שמתמקד ומעמיק בדבר אחד”, הוא אומר. "סוג המחשבה שהמסך מעודד מונע מהילדים את היכולת לחשוב לעומק וגורם להם לנתח מידע בצורה שטחית בלבד. גרוע מזה, המסכים גם פוגעים להם בדמיון. כשאמא מקריאה לילד שלה סיפור הוא נדרש לעבד את הקול שלה למילים, לבנות תמונה שלמה בראש ולקיים מאמץ מוחי – מאמץ שפשוט לא קורה כשמאכילים ילדים בכפית בכל המידע".

"מעדיפה שהיא תשב בשקט מאשר תסתובב ותצרח"

העולם האקדמי מלא במחקרים הקושרים בין הימצאות ארוכה של ילדים אל מול מסך לבין שלל תופעות של הפרעת קשב. אחד הבולטים שבהם, שנערך ע”י חוקרים אמריקאים, מצא כי ילדים אשר העבירו תקופה ארוכה אל מול מסך טלוויזיה ומחשב בגילאי שנה עד שלוש, היו בעלי סיכון גדול יותר לפתח הפרעות קשב כבר כשהגיעו לגיל שבע – ושכל שעת צפייה יומית נוספת בטלוויזיה, העלתה את הסיכוי הזה בכמעט עשרה אחוזים. עכשיו תוסיפו לתמונה את מסכי הטאבלטים והסמארטפונים למיניהם, שנכנסו לחיינו בסך הכל לפני כשש שנים, ותבינו שכשהילדים של היום יגיעו לגיל בית הספר – הם כבר יתמודדו עם קשיים מורכבים במיוחד.

“ילד שמגיע משימוש באייפד לקריאה של ספר בכיתה יחווה יכולת ריכוז נמוכה ויהיה מתוסכל ברמה שבהכרח תקשה עליו להוציא ציונים גבוהים בבית הספר", אומר פרופסור יאיר עמיחי-המבורגר, מחבר הספר "הטוב הרע והמכוער באינטרנט – הפסיכולוגיה של החיים ברשת" וראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט במרכז הבינתחומי. הוא מסביר שכבר היום התלמידים מגיעים לכיתה א' כשהם רגילים לרמת עוררות גבוהה בגלל שגרת משחקי המחשב, ושהם חווים נפילת מתח משמעותית בשגרת בית הספר המנומנמת, בה אי אפשר להריץ קדימה את המורה או לכוון את עצמת הקול שלה. ואם זה לא מספיק גרוע – איתם בכיתה נמצאים עוד 40 תלמידים עם שאלות והעדפות משלהם – הכי רחוק מחוויית המשתמש היחיד מול מסך המגע.

דור הטאץ' (צילום: Matt Cardy, GettyImages IL)
המגע עבור הילדים הוא אינטואיטיבי|צילום: Matt Cardy, GettyImages IL

"במצב הזה הם הופכים מתוסכלים כי הם רגילים למשהו אחר לגמרי: מהיר יותר, צבעוני יותר, ונתון לגמרי לשליטתם", הוא אומר. "כשהורים לחוצים בזמן נותנים לילד בן השנה שלהם אייפד במקום לבלות איתו בערב, הם בעצם מכניסים אותו לעולם ה'אני', i-pad ו-i-phone. אלה מכשירים שמעבירים לו את המסר שהוא המרכז של העולם. וזה משפיע לשנים אחר כך".

ההשלכות החמורות האלה מטרידות את ההורים – אך רבים מהם מסבירים שפשוט אין להם ברירה. הם כל כך עייפים וכל כך מותשים, והמסכים האינטראקטיביים מעניקים להם כמה דקות טובות של חסד. "אני יודעת שזו הורות גרועה, אבל זה המצב", אומרת ל"סאן" הבריטי שונה סיברי בת ה-42, אמא של דולי בת ה-3. "עם כל הדברים שחיי המשפחה דורשים ממך, יותר קל לי לשים אותה מול המסך מאשר לנסות לבדר אותה, ואני עושה את זה בקביעות. אני משתמשת באייפד כדי להעסיק אותה כל הזמן: בסופר, במכונית ואפילו לפני השינה. אני מעדיפה שהיא תשב בשקט בעגלת הסופר מאשר שהיא תסתובב ותרוץ ותצרח. דולי אף פעם לא משחקת בבובות או צובעת או מתעסקת בפעילויות הרגילות של פעוטות בגיל שלה, וברור לי שהיא אובססיבית לאייפד שלה. היא משחקת בטטריס, בטמפל ראן ויש אפליקציות שהיא מורידה והן מעסיקות אותה שעות על גבי שעות. אם אני מחביאה את האייפד, היא מיד מחפשת את הקינדל של אחותה כי יש שם אפליקציות שהיא יכולה לשחק בהן. אין לי ספק שהיא מכורה, וזו בעיקר אשמתי".

יש הבדל בין טלוויזיה לאייפד?

בין כל הנבואות השחורות, חשוב לציין, יש גם מחקרים שמוצאים יתרונות בחשיפה של ילדים למסכים. כך, למשל, מחקר שנערך לפני כשלוש שנים מצא כי ילדים שצפו בטלוויזיה יותר משלוש שעות ביום הקדימו את חבריהם בהתפתחות שפה, וכי ילדים שהשתמשו תדיר באפליקציות שיפרו את אוצר המילים שלהם. ד"ר סיגמן מכיר את הנתונים האלה, אך מתייחס אליהם בביטול מוחלט.

“חלק מהמחקרים האלה ממומנים בצורה ישירה או עקיפה על ידי יצרני האפליקציות והמכשירים, ויש גם רשתות תקשורת ענקיות שלא אנקוב פה בשמן אשר הציעו לי אישית הרבה מאוד כסף כדי להגיד שמשחקי מחשב ומסכים טובים לילדים – אבל הם פשוט לא. למה איגודי רופאים באמריקה, מחלקת הבריאות באוסטרליה והממשלה בצרפת מבקשות למנוע מילדים גישה למסכים, אם הם כל כך טובים עבורם? היצרנים מנסים להגיד שהסמארטפון והטאבלט הם לא באמת כמו טלוויזיה ומחשב מבחינת ההשפעה, אבל ההפרדה הזו היא מסחרית ולא רפואית. תזכרו כל הזמן שאם זו הייתה תרופה היינו בודקים אותה בשבע עיניים, אבל בגלל שזה מכשיר – אנחנו פשוט פותחים לו את הדלת ומכניסים אותו בלי לשאול שאלות".

ובכל זאת, קשה להתווכח עם האהבה של הילדים שלנו לטאבלטים למיניהם, עם התגובה הנהדרת והאינטואיטיבית שלהם למכשירים האלה.

דור הטאץ'
סמארטפונים ואייפדים בצורת צעצועים, אי אפשר לסרב

“מחקרים הראו שגם כשנותנים אייפד לגורילה היא לומדת לעשות לו 'סווייפ', אז זה טפשי להתלהב מזה. ילד יכול ללמוד מהרבה דברים – השאלה מה נכון בשבילו. תראי, הורים חושבים שאם תינוקות אוהבים מסכים אז הכל בסדר, אבל זה לא המצב. באמריקה ילדים אוהבים אקדחים, זה אומר שזה טוב בשבילם?".

בינתיים, בזמן שאנחנו מתלבטים האם לתת לילדים להמשיך לשחק עם הצעצוע היקר, חברות המשחקים משקיעות זמן וכסף רב בדרך למצות את הפוטנציאל הצרכני שלהם בפלטפורמה החדשה. “החברות רואות היום און-ליין במה ילדים משתמשים ובמה לא", מספר לנו פרופ' עמיחי-המבורגר.

הוא קובע שהדור הבא של המשחקים עשוי להכיל מסרים שיווקיים, מולם יתקשו הילדים שלנו להתמודד – אבל מזכיר שגם המשחקים הקיימים כבר היום בשוק הטאצ' מזיקים מספיק, באופן הכי בסיסי שיש. "עולם המסכים פשוט לא מאפשר לילד להעניק, לא פותח אותו באמת ומרחיק אותו בקביעות מעיסוק בחומרים אמתיים, מאתגרים, כאלה שיש בהם לכלוך וכאב והתמודדות אמיתית", הוא אומר. "הילדים שלנו מקבלים ערימה של גירויים, תופים מחרישי אוזניים, והם גורמים להם לאבד את הדברים אליהם באמת צריך להקשיב. הם מרחיקים אותם מהדברים המורכבים והתובעניים שמעשירים אותנו באמת".

אז איך יודעים שהילד מכור? ואיך משפרים את המצב?

ד"ר ריצ'ארד גרהאם, מטפל בכיר בהתמכרות טכנולוגית בבית החולים Capio Nightingale בלונדון, מציג: השאלות שאתם צריכים לשאול כדי לגלות האם הילד שלכם מכור לסמארטפון או לטאבלט שלו. במידה ועניתם "כן" על אחת – צריך להתחיל לבדוק את היתר לעומק.

1. האם למכשיר יש חלק גדול בחיי הילד שלכם? האם הוא חושב תדירות על הודעות, משחקים, תמונות ואפליקציות, גם כשהוא לא ליד המכשיר?

2. האם הוא חווה עצבנות וזעם כשהוא מפסיק להשתמש במכשיר? מקלל, כועס, בוכה או מסתגר?

דור הטאץ' (צילום: Christopher Furlong, GettyImages IL)
הילד עצבני כשהוא נפרד מהמכשיר?|צילום: Christopher Furlong, GettyImages IL

3. האם גם כשהוא מפסיק להשתמש בו הוא מיד חוזר לעוד? שב לאותה הרמה ואפילו מגביר את העיסוק בו?

4. האם יש לו קונפליקטים סביב השימוש במכשיר? האם יש לו סודות או טקסים קבועים סביבו? האם הוא מסתיר בפניכם את זמן השימוש האמיתי בו?

5. האם הוא חייב להשתמש במכשיר זמן ארוך כדי לחוש ריגוש? האם זמן השימוש שלו בו הולך וגדל בקביעות?

6. האם המכשיר מעורר בו תחרותיות? האם הוא תמיד רוצה את הדגם הבא של הסמארטפון, את האפליקציה החדשה שיצאה או את המשחק הכי עדכני?

ואם אנחנו כבר כאן – כך תקנו לילדים שלכם הרגלי שימוש נכונים במדיה:

1. תסתכלו על עצמכם. השימוש של ההורים בסמארטפונים ובטאבלטים משפיע על האופן בו הילדים ישתמשו בהם. הורים הם דוגמא חיה לאיך ראוי להתנהג.

2. טפלו בבעיה מוקדם. אל תחכו שנים, למצב בו כל החיים של הילדה שלכם יסבבו סביב הסמארטפון או הטאבלט. טפלו בבעיה עכשיו כי המצב יחמיר.

דור הטאץ' (צילום: Andreas Rentz, GettyImages IL)
ההורים נותנים דוגמה לילדים|צילום: Andreas Rentz, GettyImages IL

3. הקפידו על פעילויות מגוונות. הילד שיחק במכשיר? חשוב שאחרי רבע שעה יניח אותו בצד ויעסוק בפעילות אחרת. הפעילות החלופית חייבת להיות חברתית ומהנה, כדי שלא ירגיש שהוא בעונש.

4. הקפידו להקדיש זמן רק לילדים, בלי הפרעות. כשאתם מדברים לתינוק שלכם ומפסיקים את התקשורת כי קיבלתם סמס או הודעה בפייסבוק – התינוק מבין טוב מאוד שהוא נדחק הצידה לטובת משהו אטרקטיבי יותר. תשומת הלב שלכם למכשיר מביאה גם את התינוק שלכם לשים לב אליו, במיוחד אם הוא בא על חשבונו. לכן, כשאתם עם הילדים - הסמארטפון והטאבלט לא.

5. אל תשאירו אותם לבד עם הסמארטפונים והטאבלטים. השארתם את הילדים לבד? הוציאו את המכשירים מטווח הראייה שלהם כדי שלא תהיה להם אפשרות לתפעל אותם מבלי שתדעו.

לכל כתבות המגזין