כאילו הדרמה של להפוך אזרח בן 18 חייל לא מספיקה – הגיוס עומד להפוך לדרמטי הרבה יותר. אנשים שיהפכו לחיילים, ייאלצו פחות או יותר לעבור לפלייט מוד כללי. לרדת מהגריד.
עד עכשיו החופש הפיזי שלך היה נעצר בשערי הבקו"ם, אבל החיים הדיגיטליים - אלה התנהלו במידה רבה כמו קודם. חברים, צחוקים, דעות, בילויים, טיולים, אימוני ספורט. צילומים, פוסטים, סרטונים. עם השנים הידק צה"ל את דרישותיו לגבי פוסטים ותמונות שמערבים תכנים צבאיים - אבל כל מה שלא היה פרסום של פוסטים או תמונות שקשור בצבא, לא עניין את צה"ל. השבוע האחרון הוכיח, שהמצב הזה לא יכול להימשך.
מה קרה? סטראבה. אם לא יצא לכם לבקר עדיין במפות החום של סטראבה, אני ממליץ בחום. זה סיפור מרתק על ערימת נתונים שאף אחד לא הוטרד מקיומה, אבל ברגע שהיא נחשפה - התברר שאלה נתונים רגישים נורא, שעלולים להיות מסוכנים להמון גופים ואנשים - בעיקר בזרועות הביטחון בישראל ובעולם. וכמו תמיד במקרים כאלה - הסוסים ברחו מהאורווה. עכשיו לא ברור אם יש בכלל מה לעשות כדי לצמצם את הסכנה.
מעבר לקווי האויב
סטראבה היא רשת חברתית שאוספת נתונים משעוני כושר וצמידי כושר, ומציעה רשת חברתית לחובבי ריצה ואופניים. מה קרה? היא החליטה לחשוף את המפה של מסלולי הריצה והמועדפים, כדי לאפשר לאנשים לתקשר ביניהם על בסיס המסלולים האלה. אתה גם רץ פה? נעים מאוד. גם אני. בוא נרוץ ביחד. עד כאן - לגיטימי ואפילו מגניב. מה לעשות שחלק לא קטן ממי שעושים ספורט באופן סדיר הם חיילים וקצינים בצה"ל ובצבאות אחרים.
חשיפת מסלולי הריצה בכל העולם חשפה את קיומם של בסיסים בכל מיני מקומות רגישים, את תוואי גדר המערכת שלהם (כי עליו בוחרים החיילים לרוץ או לפטרל), ובכמה מקרים, אפשר אפילו לאתר מה שנראה כפעילות מבצעית מעבר לקווי האויב. החיילים אולי כיבו את מכשיר הקשר, אבל לא את שעון הכושר שלהם. אולי הם רצו להיעזר בשעון לטובת הניווט. אולי להשוויץ אחר כך לחבר'ה בבית איפה הם היו. אולי זה בטעות.
צה"ל מתמודד עם הבעיה הסלולרית, עם פייסבוק וואטסאפ ואינסטגרם, כבר לא מעט שנים. הדליפה הזאת קוראת אולי לשינוי מגמה. השאלה היא כבר לא מה הפעילות שלך המשרת ברשתות החברתיות, אלא איזו טביעת רגל דיגיטלית אורח החיים שלך משאיר. מה פירורי המידע הדיגיטלי שנושרים ממך, ונאספים על ידי גורם שלישי, אולי חברה פרטית אולי לא, שאין לנו שליטה עליו. קצת מוזר לי להגיד את זה, אבל כנראה שאין ברירה אלא להגדיל את המעורבות של צה"ל וגופי הבטחון בחיים הדיגיטליים של המשרתים בו, על אי הנוחות הגדולה שמעורבת בזה. וזהו אומר להפיץ פקודות, לייצר מדריכים שמלמדים את כל החיילים איך לבחור בהגדרות נכונות במכשירים וברשתות השונות. אפילו לבדוק אותם במהלך השירות.
מהכי מחוברים להכי מנותקים
זה יהיה קשה לצה"ל, יהיה קשה גם לחיילים. בכל זאת, בני 18 זו כנראה האוכלוסיה הכי מחוברת והכי תלויה בתקשורת דיגיטלית לשם יצירת מגע אנושי. הם לא רגילים להתנהל ללא השירותים המקוונים. אבל אם הבנו משהו מהסיפור של סטראבה, זה שאפילו מוצר תמים ואזרחי לגמרי כמו צמיד כושר יכול להסגיר את המיקום שלך והרגלי החיים שלך, באופן שאולי יסכן אותך ואחרים.
בעצם גם שימוש במפות גוגל ווייז עשוי להסגיר הרבה נתונים, למי שיכול לשים עליהם יד. מה מגלות מכוניות עם יכולת קישוריות למי שיכול להתחבר אליהן? איפה הן היו ומתי? בסוף יגיעו גם לטלוויזיות חכמות ולעוזרות קוליות. לא רחוק היום שבו אנשים שמשרתים בגופי בטחון יתבקשו להציג את החשבונות שלהם גלויים לעיני רשויות הצבא, להוכיח שהם מוגדרים נכון, ואולי להשתמש אך ורק באפליקציות שהותרו על ידי צה"ל. זה אולי נשמע פרנואידי, אבל אף אחד לא רוצה שיחכו לו באיזה בוקר כשהוא יוצא לריצה.