"הלוואי ותהיה עוד שואה שתשמיד את שארית היהודים"; "שישרפו כל המוחמדים אמן"; "החיילים שלכם רוצחים רק בטייס, כשהם יגיעו רגלי הם יצאו בארונות אוכלים אותם שם יא כלב"; "שמאלנים מסריחים, לכו לעזה" - אם אתם מחוברים לאינטרנט, כנראה שלא הצלחתם להתחמק מהשירה הצרופה שמופצת לכל עבר בחודש האחרון. מכל קוטבי הקשת הפוליטית מנצלים כל הזדמנות כדי לקלל: שמאלנים, מתנחלים, ערבים או יהודים.
בעמודי הפייסבוק המזוהים עם הימין, למשל, כמו "האריות של הצל" ו"לא בבית ספרנו", רוב הדיונים כללו איחולי מוות, ניסיונות לחשוף ערבים ישראלים שהתנסחו נגד צה"ל והמדינה, וקריאות לחרם נגד גופים ישראלים שמעסיקים אותם. בעמודי הפייסבוק של השמאל, לעומת זאת, כמו "גזענים שמדכאים אותי", הופנה עיקר המאמץ להגחכת אנשי הימין.
כך, לדוגמא, יצאו אנשי "הצל" נגד רשת קפה קפה, כאשר לא מיהרה לפטר עובד ערבי שבתגובה למצב העלה לעמוד הפייסבוק שלו תמונה של היטלר; נגד סניף בנק הפועלים ברהט, שעובד שלו כתב את הציטוט הפותח את הכתבה; וגם - איך אפשר אחרת - נגד גדעון לוי. מהצד השמאלי, באותו זמן, הסתפקו בלרמוז בסגנון מעודן יותר לעיריית מודיעין-מכבים-רעות, לעיריית ירושלים, למשטרת ישראל ולגופים נוספים כי הם מצופים לפטר עובדים שהביעו דעות קיצוניות. זירה נוספת בה פעלו כל הצדדים היתה דיווח על דפים שכל ייעודים הטפה קיצונית, לשיטתו של כל צד. הדיווחים הללו הביאו להסרת מספר דפים מהרשת החברתית. כך לדוגמה הוסרו הדף של ארגון "להבה", הפועל נגד התבוללות, והדף הפרו-פלסטיני I Hate Israel, שהעלה חומרי תעמולה אנטי-ישראלים שקראו להפיכת כל מדינת ישראל למדינה פלסטינית.
"פתחתי פינה שנקראת 'שיווק אגרסיבי'", מספרת ל-NEXTER השחקנית שרית וינו-אלעד, אחת מפעילות השמאל האקטיביות ביותר ברשת. במדור היא עושה אאוטינג ל"אנשים שבשם המשתמש שלהם יש גם את המקצוע שלהם ומרשים לעצמם להשתלח באחרים כאילו היו שק חבטות". למשל, שיפוצניקים שהתבטאו בקיצוניות נגד ערבים ושמאלנים - זכו למקלחת קרה של שיימינג על ידי וינו-אלעד.
(צילומי מסך של בעלי מקצוע שהתבטאו בקיצוניות וזכו לפרסומת שלילית מוינו-אלעד)
חיפשת ביטויים קיצוניים גם מהצד השני? "את אלה לא חיפשתי", היא מבהירה, ומוסיפה: "האמן לי, מה שאנשים מרשים לעצמם בתגובות - זה כאין וכאפס לעומת התיבה הפרטית". כראיה היא מעבירה לנו צילום מסך של שיחה (מופיע בהמשך) שהתנהלה בינה לבין גולש שכנראה לא מאוד אהב את דבריה בעימות הרדיופוני עם חברת הכנסת איילת שקד. אבל לא פחות מעניינת מהדרך שבה השיחה הזו החלה - היא הדרך שבה היא הסתיימה.
"יש נורמאלים ויש בבונים"
לעומתה, נועה אנג'ל (משמאל, צילום: גל חרמוני), אושיית רשת אהודה בימין בזכות עבודתה בכתיבת המדור הסאטירי "בריחת המוחות" בעיתון הימני "מקור ראשון", לוקחת פחות ברצינות את השיח הקיצוני ברשתות החברתיות. "אצלי זה פחות בולט, כי אני לא כותבת דעה נחרצת נטו", היא מבהירה כבר בתחילת הראיון. "אני משתדלת להישאר בגבולות ההומור, אז בדרך כלל זה לא נגרר לדיון פוליטי מייגע ולהתכתשויות. אבל כן קרה שהגיע קהל מהסוג הבבוני, הבין לא נכון איזה סטטוס והציף לי לאיזה יומיים את האינבוקס באיחולי מוות וסרטן לאמא שלי וכאלה. לשמחתי, זה היה אירוע חד פעמי".
עם זאת, אנג'ל מדגישה שלא מדובר כאן בסוגיה של ימין מול שמאל: "יש אנשים נורמלים ויש בבונים. שמאלנים לא בהכרח יותר טובים בעניין. כבר קרה שהם לא הבינו נכון את ההומור שלי על הכיבוש, על פמיניזם או טבעונות - ובמקרה כזה לאנשים אין שום בעיה להתנגח בך חופשי גם אם הם שמאלנים פוליטית".
גם וינו-אלעד מודה שלימין אין מונופול על התלהמות, כפי שהעידה התפרצותה הרדיופונית על חברת הכנסת שקד. "הוזמנתי לדבר על מקרה אורנה בנאי", היא מספרת. "הייתי באולפן בתל אביב, ותוך כדי שידור עלתה מולי חברת הכנסת שקד. כל אותו יום הייתי בביתו של דניאל פומרנץ ז"ל, שהלווייתו נערכת היום. זה ישמע כמו תירוץ - ואכן, אין תירוץ לטירוף שאחז בי - אבל הייתי במצב מאד לא יציב. התחלתי לדבר על האלימות ברשת ושקד נכנסה לדיון והתלוננה שגם היא סובלת מזה. אני מאמינה שזה נכון, אבל במקום לתת לה לסיים את דבריה ואז לענות - פשוט נבחתי עד שהיא השתתקה. צרחתי כמו אחרונת האספסוף".
עם זאת, אומרת וינו-אלעד, שיח כמו זה של חברת הכנסת שקד הוא מה שמעורר את הדיון האלים. "אני חושבת, לצערי, שנעשה הכשר לסוג שיח כזה - כפיים-סרטן-נקמה".
כלומר, מירי רגב לסוגיה? "בול. רציתי להגיד לשקד שהיא חטפה אלימות בגלל שהפיצה אלימות. התייחסתי לפוסט שלה בעניין שריפת בית הקברות היהודי ביפו. לקח לה שבוע לחזור בה, להוריד את הפוסט ולצאת בהתנצלות צולעת. רציתי להגיד לה שמי שמבעיר אש - שלא ייתפלא אם הוא נכווה. לא הצלחתי".
(בתמונה משמאל: צ'ט בין מאזין נזעם לשרית וינו-אלעד)
אנג'ל לא מאמינה שבימין מלהמים יותר מהשמאל. "בסופו של יום, כל הקיצונים הם אותו שיט, לא חשוב מאיפה הם באים. בגדול, כשיש שפה מאוד נמוכה, קללות, תחביר גרוע - זה מגיע מהימין. אבל זה ששמאל מצקצק במילים גבוהות ומלומדות לא בהכרח הופך אותו לפחות תוקפני". היא מבקשת "להזכיר קבוצה גדולה מאוד של ימנים נורמליים, קולגות, חברים שלי, שנותנים דעות מנומקות וסאטירה חריפה ומדהימה ותענוג לקרוא אותם. בסך הכל הם הרוב. אבל מי שמקבל במה זה תמיד האידיוטים שעושים רעש".
וינו-אלעד (משמאל, צילום עצמי) ממפה את ההבדלים בין התלהמויות מהקצוות השונים בצורה שונה: "אם אני צריכה לחלק את זה בגסות - השמאל הקיצוני משתמש בפאסיב אגרסיב קשה. הימין הקיצוני משתמש בכל אלימות אפשרית שהוא יכול להשתמש בה, כולל איומי מוות, קללות ואם אפשר גם אגרופים ואלות".
עם זאת, לשחקנית יש גם שביב של תקווה: "על יוזמת 'די עם טוקבקים מתלהמים' שמעת?", היא שולחת אותי לקבוצה סגורה שנפתחה על ידי ברק בן שמעון, מנהל הדיגיטל בסוכנות הפרסום אשכנזי-זלצמן, בשיתוף עם ירון פרוסט, מנכ"ל רהב מדיה חברתית, ויוסי מלמד, מנכ"ל חברת ריסטרט.
"בתור אחד שמבלה לא מעט זמן ברשת וניזון מהמידע שאנשים מעלים פה, כואב לי לראות איך לפעמים קורה שגולשים מאבדים את זה ומרשים לעצמם לכתוב מה שהם רוצים בלי לבחול במילים" כותב בן שמעון בפוסט מאתמול (ד') בו הוא מציג את היוזמה. "נמאס מהאלימות המילולית חסרת הטעם שמתרחשת ברשת, בלי קשר לשמאל או ימין. אפשר לדבר כמו בני אדם ולנהל דיון ללא טינופים, קללות ותקיפות מילוליות אחרות על בסיס אישי. עם ישראל אחים - ואחים לא מדברים ככה אחד לשני, בטח שלא בזמנים כאלה"
"יש המון שאלות והתעניינות וכמה וכמה אנשים פעילים ברשת שהצטרפו", אומר בן שמעון ל-NEXTER. "שרית היא חברה טובה שגם ראתה לנכון להצטרף".
"אנחנו יכולים לדבר אחד עם השני. זה מדהים איך שזה עובד", אומרת וינו-אלעד, שבטוחה שהשיח על השיח הקיצוני בתקופה זו יסייע לחלקים השונים בציבור הישראלי להבין שצריך להתחיל לדבר אחד עם השני בלי התלהמות. "אני אופטימית חסרת תקנה. אני חושבת שההצפה הזאת תעזור לנו לנקות את הבריכה".
דווקא אנג'ל, השומרת כלפי חוץ על ארשת הומוריסטית קבועה, פחות אופטימית לגבי תוצאות תמונת המראה המוצבת בימים אלה מול החברה בישראל ברשתות החברתיות. "מי שבאמת צריך ללמוד מזה משהו לא ילמד. אני באינטרנט לא מהיום. גלים באים והולכים, אופנות כאלה ואחרות. עוד שלושה חודשים נשכח שדיברנו על הנושא הזה בכלל. אפילו מוקדם יותר. במערכה הבאה, כל מי שלא חושב משהו שמתיישר ב-100 אחוז עם הקונצנזוס ויש לו מה לאבד - יסתום את הפה. מי שידבר וזה לא ימצא חן בעיני 'העם' - העם ייכנס בו וגם יוסיף בטוקבקים 'נעשה שיפטרו אותך כמו שעשינו לאורנה בנאי'. אני תמיד האמנתי שאדם צריך לדבר גם אם דעתו לא מוצאת חן בעיניי, כל עוד הוא לא מסית לאלימות. במקרה הכי גרוע מכינים עליו ממים משעשעים כתגובה ובזה נגמר העניין. מכל מקום, אני אישית לא אסתום את הפה לאף אחד".