1 אמריקאי = 2 אנגלים = 4 צרפתים = 10 שוודים = 20 רוסים = 50 ערבים = 100 סינים/הודים. משוואה כגון זו, אומרת האגדה, תלויה בדסק חדשות החוץ של אחד מגופי החדשות החשובים בארץ. אולי זה סולם לקביעת חשיבות הדיווח וגודל הכותרת. אולי פארודיה סרקסטית על עצם קיומו של הסולם הזה. אולי גם וגם.
השבוע קבעה פייסבוק את הסולם שלה: 128 הרוגים בפריז חשובים יותר מ-137 הרוגים באירוע טרור שקרה לפני כמה חודשים בתימן, או 147 הרוגים בקניה, 180 בעיראק או 102 בטורקיה. עשרות נהרגו בביירות יום לפני שפריז הותקפה. אבל אף אחד מהאירועים האלה לא גרם לפייסבוק להקפיץ את ה-Safety Check – הכלי שמאפשר לאנשים לעדכן שהם בסדר. לאף אחד לא הוצע להוסיף את דגל קניה לתמונת הפרופיל. למה צרפת כן? התשובה של פייסבוק כמעט טכנית: ראינו עניין גדול מצד המשתמשים שלנו סביב הנושא הזה, הגבנו בהתאם. או בקיצור, "זה לא אנחנו, זה אתם". טכניקליטי, נו.
העיתון הגדול בעולם
כשאנחנו רוצים לדעת מה קרה, ומה לחשוב על מה שקרה – אנחנו נכנסים לפייסבוק. זה העיתון הגדול של העולם, וגם הפורום שבו מדברים על החדשות. ולא במקרה. פייסבוק לא מסתירה את שאיפתה להיות השער הראשי לאינטרנט, כלומר, לעולם. ועם הכוח והתפקיד באה גם אחריות. כלומר, אמורה לבוא.
יש לנו עדיין אמונה בסיסית שפייסבוק היא בעיקר פלטפורמה טכנית. בניגוד למהדורת חדשות, שיש בה מגיש, עורך וכתבים שמטביעים את בחירותיהם, חותמם, פרצופם ומילותיהם – הפרצוף של פייסבוק הוא הפרצופים שלנו, עם מינימום תיווך או התערבות, לכאורה. אין כאן אף אחד אחר שמספר את הסיפור שלנו. פייסבוק מנסה להצטייר כלא יותר ממצע שקוף. חוץ מלסדר כמה עניינים מנהלתיים, היא לא נוגעת. לאט לאט אנחנו מגלים עד כמה שזו טעות, ומה המחיר שלה.
זוכרים את הבחירות האחרונות? מתנגדי ראש הממשלה נתניהו הולכים לקלפי עם פיד מפוצץ בוז'י, חוזרים הביתה ומגלים שאלה רק החברים שלהם? זה קצה הקרחון. המציאות שפייסבוק מציגה לנו הרבה יותר מוטה מזה. לפייסבוק יש את עורך החדשות הכי פופוליסט, ציניקן ורדוד. הוא מתאים לכל אחד מאיתנו בדיוק את מה שיגרום לו להגיב ולהמשיך לגלגל את הפיד לאייטם הבא. זה נכון במידה בכל כלי התקשורת, ההבדל הוא שבפייסבוק זה הפרמטר היחיד. אנחנו חיים בבועות-תודעה, תפיסות-עולם וקבוצות חברתיות שהולכות ומתרחקות זו מזו. פייסבוק טוענת שהיא מחברת אותנו עם העולם שסביבנו. אפשר לטעון לפחות באותה מידה שהיא עושה את ההיפך.
לא פחות מפצצת אטום
ההחלטות של פייסבוק משפיעות על תפיסת העולם שלנו, לא תמיד במודע. כמו ש"ישראל היום" לא חושב שחשדות נגד שרה נתניהו ראויים לידיעה בעמוד הראשון. במקרה הקיצוני, תופיע שם התגובה של עורכי דינה. להרים את כלי ה-Safety Check בעקבות ההתקפה בפריז אבל לא במקום אחר - זו החלטה עריכתית מובהקת. בפייסבוק הסבירו שבמקומות האחרים יש ממילא מצב לא יציב, כך שלא מדובר באירועים חריגים יחסית.
נסו לדמיין - שלא נדע - מתי פייסבוק תבחר להפעיל בישראל את ה-Safety Check (שפותח בישראל). אוטובוס שמתפוצץ במרכז העיר עם 20 הרוגים זה מספיק? כשמחבלים יעשו בטקלאן ב"צוללת הצהובה" בירושלים? כשמטוס יכנס בעזריאלי? חס וחלילה בחזקת חמסה חמסה, אבל זה ישקף במדויק מה פייסבוק חושבת על אזורנו. עזבו Safety Check – דמיינו מה צריך לקרות כאן כדי שפייסבוק תציע לאזרחי העולם לתקוע מגן דוד ושני פסים על תמונת הפרופיל. לא פחות מפצצת אטום.
נ.ב
הפיגוע בפריז כבר מסתמן, לפי ראש ממשלת צרפת, כנקודת המפנה: אירופה הפתוחה ושוחרת הפרטיות פינתה השבוע את מקומה לאירופה חדשה, מסוגרת יותר, חטטנית יותר. הכוחות המיוחדים שראיתם מסתערים על שכונות מוסלמיות נחשבים למעולים מבחינה צבאית, אבל אין להם גב מודיעיני-טכנולוגי. אם מקשיבים לרוחות שם, נדמה שאירופה כבר נכנסת למרוץ של האזנות, חקירות ואיסוף מידע אינטנסיבי כמו בארה"ב. גם כמו פה אצלנו. הלו ביוטי, כמו שאומרים, וולקאם טו דה מידל איסט.