בשנה האחרונה נולד לי ילד. בשנת 2030 הוא רק יתקרב לגיל בר מצווה; כשייכנס לשוק העבודה, נניח בגיל 22, השנה כבר תהיה 2040. אם תוחלת החיים תישמר, יש לו סיכוי טוב להגיע עד שנת 2100 בבריאות טובה. אם להאמין לחלק מהעתידנים, ביניהם אני, הוא יזכה לחיות עוד הרבה שנים מעבר לזה.
הילד שלי יחיה בזמן כל כך רחוק ושונה שאין טעם לנסות לחזות אותו, אבל אפשר בהחלט לדבר על הדברים שהוא כבר לא יכיר. או שבכל זאת יכיר, אבל רק כמזכרות רחוקות ומשעשעות מהעבר, כמו שנראים לנו היום טלפון קווי, ספריות וידאו ובוז'י הרצוג.
כשגיבור הספר "מזמור חג המולד" מאת צ'רלס דיקנס נחשף לחזיונות מטרידים של העתיד, הוא שואל: "האם אלו צללי הדברים אשר יהיו... או שעשויים להיות?". השאלה הזו נכונה גם לדברים שיתוארו כאן, מפני שגם אם ניתן להבין לאן צועדת הטכנולוגיה, אי אפשר לצפות מראש מה ייעשה בה. הניסיון מראה שאם הציבור חושש מטכנולוגיות חדשות – למשל, הנדסה גנטית של צמחים – הוא לא משתמש בהן. אנחנו יודעים גם שממשלות יכולות לעכב את חדירת הטכנולוגיה באמתלות שונות ומשונות.
הטכנולוגיה מהווה רק חלק אחד מהמשחק הגדול של הציוויליזציה האנושית. אנחנו צריכים לקדם שימוש נכון ואחראי בה למעננו ולמען ילדינו, ואנחנו צריכים לחשוב על הדברים הללו לפני שטכנולוגיות חדשות מגיעות להבשלה מלאה. אם נעשה את זה בתבונה, הנה 5 מטרדים שבאמת אין סיבה שהילד שלי או הילדים שלכם יצטרכו לחיות איתם.
1) רישיון נהיגה
כשיצא לאור ספרי "המדריך לעתיד", אמי עיינה בו במהירות ואז פנתה אליי חיוורת. "רועי", אמרה, "אתה כותב כאן שיהיו רובוטים שייסעו בכבישים. תגיד לי, נפלת על הראש? כולם יצחקו עליך!".
זה היה לפני חמש שנים, כשגם אני לא הייתי בטוח לאן מתקדמת טכנולוגיית הרכב האוטונומי – אותם "רובוטים שנוסעים בכבישים" - כך שקשה לי להאשים את אמי על שדאגה לשפיותי. אבל כיום כבר מנסות חברות מכל הסוגים, מגוגל ועד אפל, להביא כלי רכב אוטונומיים לכבישים.
מכון אפסן, שעוקב אחר מהפכת הנהיגה, זיהה 58 ערים שכבר עורכות ניסויים ראשוניים בשילוב רכבים אוטונומיים בכבישים או שהתחייבו להתחיל בקרוב בניסויים כאלה. אליהן מצטרפות 29 ערים – בהן גם תל אביב – שמתחילות להיערך לשילוב הרכבים האוטונומיים בתנועה באמצעות ניתוח מקדים של סוגיות התכנון, הפיקוח והמשילות הכרוכות בטכנולוגיה. חברת המוניות הגדולה בעולם, אובר, כבר חתמה על עסקה עם וולבו לרכישת 24,000 מוניות אוטונומיות שיוכלו להחליף חלק גדול מנהגי המוניות האנושיים.
ייאמר מיד, אין ציפייה שכולנו נרכוש מחר בבוקר רכב ללא נהג. וטוב שכך, כי מה כבר תעשו עם רכב אוטונומי? הוא יסיע אתכם למקום העבודה, ואז יחכה רוב שעות היום במגרש החניה. או גרוע יותר: הוא יוריד אתכם בעבודה ויחזור בעצמו הביתה, ובכך יגדיל את העומס בכבישים ואת זיהום האוויר.
האפשרות הסבירה יותר היא שהרכבים האוטונומיים יהפכו למוניות זולות ויעילות להפליא. הן יפעלו בכבישי הערים ללא הפסקה וישתפו פעולה זו עם זו כדי להגיע לחלוקה מיטבית של איסוף נוסעים והבאתם ליעד. באמצעות התקשורת המהירה בין המוניות, ובינה מלאכותית שתשלוט בכולן מגבוה, יוכל מספר קטן יחסית של מוניות אוטונומיות להחליף את כל המוניות הרגילות - ואולי גם את כל סוגי התחבורה הציבורית העירונית הקיימים כיום, כאוטובוסים ורכבות קלות.
לפי דו"ח של מכון המחקר RethinkX, עד שנת 2030 תיעשה 95% מהתנועה בכבישי ארה"ב באמצעות ציי רכב חשמליים אוטונומיים ולא ברכב פרטי. הנסיעה ברכבים אלו תהיה זולה פי 4-10 מרכישת רכב חדש, ובשקל אחד תהיו מסוגלים לשלם על 15 ק"מ של נסיעה. אה, וגם תעשיית הנפט תתמוטט.
כדאי להתייחס להערכות האלו בספקנות, מאחר שלפחות אחד משני כותבי הדו"ח של RethinkX ידוע באופטימיות עצומה לגבי העתיד הקרוב, אבל הדברים משקפים את הכיוון הכללי שאליו אנחנו מתקדמים. עתיד הרכב עומד להיות אוטונומי, זול יותר ויעיל הרבה יותר, והדור הצעיר כבר מבין זאת היטב: מספר בוגרי התיכון בארה"ב שבבעלותם רישיון נהיגה צנח מ-85.3% בשנת 1996 ל-71.5% ב-2015. כל כך להתנייד ממקום למקום באמצעות השירותים הנוחים של אובר, שיותר ויותר צעירים פשוט לא רואים סיבה להוציא רישיון נהיגה או להשתמש ברכב פרטי.
שימו את עצמכם בנעליו של הילד שלי בעוד 16 שנים, כשיצטרך להחליט אם להוציא רישיון נהיגה. הוא יהיה חייב לעבור עשרות שיעורים – שעליהם ישלם מכספו, כי לאבא שלו אין שום כוונה לעודד את הקטל בכבישים – ואז לעבור מבחן תיאוריה ומבחן נהיגה. לאחר שיסיים את מסלול המכשולים הזה, הוא יקבל את הזכות לרכוש לעצמו רכב פרטי בעלות מופקעת, לשלם ביטוח, לעשות אגרת רישוי שנתית וללכת למוסך כדי להחליף כל חלק אפשרי.
לחלופין, הבן שלי יוכל לצאת לרחוב ולהזמין מונית אוטונומית לכל מקום בעיר בעלות של שקל או שניים. אם יהיה משפחתו תתלווה אליו, הוא יוכל להזמין מונית גדולה יותר עם מקום למספר תינוקות ולעגלה. במה אתם חושבים שהוא יבחר?
2) תחושת שעמום
בין כל התלונות על גוגל ופייסבוק, על הקיבעון האינסופי של הצעירים לאינטרנט ועל ההתמכרות לרשתות החברתיות, קל לשכוח למה אנחנו משתמשים בטכנולוגיות הללו מלכתחילה: כי הן מספקות מענה על הצורך האנושי בתעסוקה, בעניין, במידע ובחברה. כלומר, לפחות במובן מסוים הן תרופות נגד לשעמום – ובהיבט הזה, הגרסה הנוכחית שלהן היא רק ההתחלה.
בביקורי האחרון באנטרקטיקה (בעקבות הזמנה של ממשלת צ'ילה, אל תנסו את זה באופן עצמאי) גיליתי שאפילו ביבשת הצחיחה ביותר בעולם כבר יש קליטת אינטרנט שמאפשרת לתפוס פוקימונים. זאת סיבה טובה להאמין לתחזיות שלפיהן האינטרנט יגיע לכל העולם בתוך פחות מעשור.
המשמעות של אינטרנט גלובלי היא שהעולם הדיגיטלי יהיה סביבנו כל העת. כדי להתחבר אליו עדיין נצטרך "מפתחות"; כיום אלה מחשבים ניידים או סמארטפונים, אבל כשהילד שנולד לי השנה יגיע לגיל בגרות, המפתחות יהיו משוכללים הרבה יותר. אולי הם יהיו תמיד מול עיניו: העתידן קווין קלי מדבר על מקרנים זעירים שמשדרים את המתרחש בעולם הדיגיטלי היישר אל העין האנושית. העתידן ריי קורצווייל הולך אפילו רחוק יותר ומציע להתממשק עם האינטרנט דרך שתלים שממוקמים במוח.
עתיד של היפרדות מהעולם הפיזי והיטמעות בעולם הדיגיטלי נשמע לכם מבעית? קחו בחשבון שהמדיום הפיזי, על כל מעלותיו, הגביל אותנו מאז ומתמיד. בעולם הפיזי אנחנו לא יכולים לדבר עם יותר מאדם או שניים בבת אחת, וגם הם חייבים להיות ממש מולנו; בעתיד הנראה לעין, הבן שלי יוכל לפתוח בשיחה עם כל אדם, בכל מקום, בכל זמן. הוא יהיה תמיד חלק מקבוצה אנושית רחבה יותר וחבריו יהיו איתו ללא הפסקה. מה הפלא שהוא לא ישתעמם לעולם?
כמובן שחשוב להבין גם את הסיכונים בעולם החדש הזה. אם הילד שלי יקבל כל ריגוש שירצה דרך העולם הדיגיטלי, הוא כנראה יתקשה יותר לרכוש לעצמו את יכולת דחיית הסיפוקים שאנחנו – דור העבר – פיתחנו בעולם שבו נאלצנו תכופות להמתין בחוסר מעש. הוא יהיה גם בסכנה תמידית להתמכר לריגושים זולים: משחקי מחשב שאינם מסתיימים לעולם, הימורים מקוונים וחוויות אחרות שאינן מעשירות ואינן מלמדות דבר, רק גוזלות מזמנו וממרצו ומכספו. עליי מוטלת החובה ללמד את בני לעמוד בפני הגירויים והריגושים ולסייע לו להעמיד לעצמו מטרות ושיטות עבודה שיאפשרו לו להתמודד עם הפיתוי לנטוש לנצח את העולם הפיזי ולעבור לעולם הדיגיטלי דרך קבע. אם אתם יודעים איך לעמוד באתגר הזה, אשמח אם תגלו לי: אני מתמודד איתו מדי יום בעצמי.
3) מחסומי שפה
השפה היא כנראה הכלי החשוב ביותר שהמציא האדם אי פעם. היא מאפשרת לנו לתקשר עם אחרים, להבין אותם, לשתף פעולה ולמצוא פתרון לסכסוכים (או, אם אתם דונלד טראמפ, להחריף אותם). אלא שבטכנולוגיה המבריקה הזו יש כשל מובנה: היא יכולה לפעול רק כששני הצדדים דוברים אותה שפה. סופרי מדע בדיוני ניסו למצוא לזה פתרונות יצירתיים כמו "המתרגם האוניברסלי" מ"מסע בין כוכבים" או "דג בבל" מ"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" – בעל חיים זעיר המשתחל לאוזניהם של בני אדם ומתרגם עבורם את השפות שמסביבם. אבל מה קורה במציאות?
לפני 21 שנים הושק שירות התרגום של "אלטה ויסטה", שסיפק תרגום ראשוני לתריסר שפות בערך אבל תוצאותיו לקו בחסר (ואני מנסה להיות נדיב כאן). מאז המשיכו רבים לפעול בתחום התרגום הסימולטני, והבינה המלאכותית השתפרה בשנים האחרונות עד כדי כך שמחשבים מסוגלים כיום לפענח ולתמלל דיבור אנושי טוב יותר מקבוצות שלמות של מתמללים מומחים שמתייעצים זה עם זה כדי לוודא שהצליחו לתמלל נכון את הנאמר. אז את הצעד הראשון – מחשבים שמבינים את המילים שנאמרות בשיחה בין אנשים – כבר עשינו. נשאר רק לתרגם את המילים הללו בזמן אמת, וכאן מחשבים עדיין נופלים, ובגדול.
בתחרות התרגום הבינלאומית האחרונה, שנערכה בקוריאה הדרומית בתחילת פברואר 2017, מתרגמים מומחים ומחשבים התחרו זה בזה בתרגום קטעי טקסט מאנגלית לקוריאנית ולהפך. תוצאות התחרות חשפו את העתיד הקרוב של התרגום הממוחשב: המחשבים היו מהירים בהרבה מהמתרגמים האנושיים וסיפקו תוצאות תוך זמן קצר יותר, אך בני האדם השאירו את המחשבים הרחק מאחור מבחינת איכות התרגום.
זאת לא הייתה הפתעה גדולה למי שעוקב אחר ביצועי המחשבים בתרגום. אפילו גוגל, האלופה הבלתי מעורערת של התרגום האוטומטי, שגתה בשנים האחרונות בדרכים מביכות במיוחד. בולט במיוחד המקרה שבו זיהתה גוגל בטעות את הירק הספרדי "גרלו"כשמו הפורטוגזי של חלק מוצנע באנטומיה הנשית, וכך הוזמנו אזרחי העולם לפסטיבל ספרדי בפרסומת שהצהירה כי "הפסטיבל הפך את הדגדגן לאחד מהמוצרים המרכזיים בגסטרונומיה המקומית".
אפשר לצחוק על יכולות התרגום הצולעות של המחשבים, אבל יש להודות שהן משתפרות במהירות. שירותי התרגום הממוחשבים המודרניים מתבססים על יכולות הלמידה של המכונות: הם עוברים על מסמכים שתירגמו מתורגמנים אנושיים מומחים ורוכשים בדרך זו את חוקי השפה כפי שילד אנושי לומד אותם. ככל שמוזרמת לתוכם כמות גדולה יותר של מידע, כך הם משתפרים במטלתם. ובשנים הקרובות, כשכמות המידע בעולם תלך ותגדל, כך צפויים המחשבים להשתפר בתרגום. גוגל כבר מתכוננת לעתיד כזה עם האוזניות החדשות שלה, שמספקות תרגום סימולטני אמיתי.
ניתנה לי הזדמנות להתנסות באוזניות הללו בקונגרס העתידים האחרון בצ'ילה. המוזמנים היו הוגי דעות מובילים מהעולם כולו, שבאופן טבעי דיברו בליל שפות. הקונגרס העסיק מתורגמן אנושי בתשלום, ואילו אני התאמתי את האוזניות לאוזניי, אמרתי את מילות ההפעלה "עזרו לי לדבר ספרדית" (Help me speak Spanish"") ונהניתי מתרגום סימולטני שזרם ישירות לאוזניי במקביל לדיבור של המרצה על הבמה. התרגום לא היה מושלם, אבל הוא הספיק לי כדי להבין את מהות הרעיונות המורכבים שהעבירו המרצים על הבמה.
הילדים שלנו ייהנו ממערכות תרגום סימולטני בכל מקום. מערכות אלו יהיו תלויות אמנם בחיבור לאינטרנט (כדי לבצע את התרגום הן יתחברו לבינה המלאכותית שבענן), אבל כבר אמרנו שהאינטרנט יהיה בכל מקום בעשור הקרוב. ילדינו יוכל לטוס לספרד, לצרפת, לסין, או במקרה של עתיד אוטופי גם לעיראק ולאבו-דאבי, ובכל מקום יוכלו להבין את המקומיים ואפילו לדבר בשפתם בסיוע המחשבים.
4) כסף מנייר
כדי להבין את עתידו של הכסף הפיזי – המטבעות והשטרות – צריך רק לטייל בעולם. בעיקר במדינות מחוץ לעולם המערבי, שאינן מחויבות באותה מידה לרעיונות עתיקים. טוסו לקניה, שם הבנקאות מתנהלת באמצעות סמארטפונים וכרבע מהתוצר הלאומי הגולמי של המדינה עובר דרך מערכת דיגיטלית אחת – M-Pesa. טיילו בסינגפור, שבה 61% מהמכירות ומהרכישות מתבצעות באמצעות כרטיסי אשראי ואפליקציות דיגיטליות. סעו לסין, שבה המלצר במזנון ירים גבה אם תנסו לשלם בכסף מזומן ואפילו הקבצנים ברחוב שמים שלט עם קוד QR שמזמין אנשים לתרום להם דיגיטלית. במדינות הללו רואים בזמן הווה את העתיד של הכסף.
למה שמדינות אחרות יעברו לכלכלה דיגיטלית? יש סיבות רבות. למשל, העובדה שכסף פיזי עולה לנו הרבה מאוד כסף: מחקר שנערך בארה"ב חשף כי עלות השימוש במטבעות פיזיים מגיעה לכ-200 מיליארד דולרים בשנה (על שינוע, איסוף ומיון כל הכסף, ואפילו על עמלות שימוש בכספומט). מה גם שאורך החיים של שטרות אינו גדול – דולר אחד שורד בממוצע שש שנים – ולכן הממשל צריך לגרוס ולפדות אלפי טונות של שטרות שניזוקו מדי שנה. אם כל זה לא מספיק, כסף פיזי הוא גם סכנה בריאותית: מתוך כל השטרות שנבחנו בסופרמרקט, 87 אחוזים סיפקו כר גידול לחיידקים מזיקים.
כסף פיזי אינו יעיל במיוחד, אבל עד כה הוא סיפק ביטחון: אם היה לך מטבע בכיס, היה לך מטבע בכיס. אלא שהמצאות חדשות כמו מטבעות מבוססי-בלוקצ'יין אמורות לספק גם הן רמה גבוהה של ביטחון, שאינה נסמכת על אף חברה תעשייתית או ממשלה. הביטקוין כבר מתחיל להרעיד את יסודות הכלכלה העולמית (על אף שההייפ כרגע גדול בהרבה מהמוצדק, בהינתן מצב הטכנולוגיה הראשוני). עם התקדמות טכנולוגיות הבלוקצ'יין, אנחנו יכולים לצפות להופעתם של מטבעות דיגיטליים בינלאומיים שאף ממשלה אינה יכולה להפחית את ערכם באמצעות הדפסת מטבעות נוספים.
האם הכסף הפיזי יעבור מהעולם לחלוטין? כמובן שלא, ומאותה הסיבה שעדיין אפשר למצוא עגלות רתומות לסוסים בלונדון וקשישים עם שלייקס בגבעתיים. כשיגיע לפאתי היערות של פפואה ניו-גינאה, הילד שלי עשוי לאתר שם שבט או שניים שאינם מוכנים לקבל תשלום במטבעות דיגיטליים. אם ירצה לפתוח בית קפה בתל אביב, הוא ישמור לעצמו בוודאי את האפשרות לקבל תשלום פיזי – על אף שזה יהווה חלק קטן ממחזור התשלומים הכולל. הכסף הפיזי לא ייעלם לגמרי, אבל יקרה לו מה שקרה לפקס: הוא יאבד מהרלוונטיות שלו ואנשים שידברו עליו יישמעו ישישים.
5) תור לרופא
המגזין המדעי IEEE Spectrum עוקב אחר מחשבים בתחום הרפואי ויכולתם לעקוף את הרופאים האנושיים. בשנה וחצי האחרונות הספיקו במגזין לסקר אלגוריתמים שעקפו רדיולוגים באבחון דלקת ריאות בצילומי רנטגן, חזו טוב יותר מרופאים בני תמותה מקרים של התקף לב ושבץ מוחי, זיהו תינוקות שעתידים לפתח אוטיזם בדיוק של 81 אחוזים והישגים מרשימים דומים. והמחשבים לא עוצרים לרגע: הם ממשיכים להשתכלל מדי שנה, מוזנים במיטב הנתונים מבתי החולים ונתמכים בעבודתם של טובי המתכנתים בשוק. הרופאים האנושיים, לעומת זאת, רק נקברים עמוק יותר מתחת להררי המידע ומאות אלפי המחקרים הרפואיים שמשתחררים מדי שנה.
הפתרון של חברות הביטוח והרפואה כיום הוא ליצור "קנטאור" – שילוב של אדם ומחשב – שיטפל בחולים. המחשב מנתח את הנתונים ומדווח לרופא מהי האבחנה הסבירה ביותר ומהן המלצות הטיפול היעילות ביותר; הרופא יכול לתקן את המחשב ולהציע אפשרויות אחרות, שהמחשב מצדו מנתח את משמעותן ועוזר לרופא להתאים אותן לחולה. המחשב מספק את הניתוח האנליטי הקר, הרופא את האינטואיציה האנושית. זה, לפחות, המצב כיום. אבל כמה זמן הוא עוד יישאר על כנו? קרוב לוודאי שבעוד כ-20 שנה, מנועי בינה מלאכותית כבר יגיעו לרמתם של רופאים אנושיים מומחים – ויעקפו אותה. התפתחות זו לא תתרחש רק בשל השיפור בבינה המלאכותית (על אף ששיפור כזה אכן צפוי), אלא גם בגלל התרחבות רעיון "האינטרנט של הדברים".
בעתיד הלא-רחוק יהיו חיישנים בכל מקום: ברכבינו, בבתינו, בבגדינו ואפילו על ובתוך גופנו. התחזיות מדברות על שוק של 457 מיליארד דולר בשנה לאינטרנט של הדברים כבר בשנת 2020, שוק שנתח עצום מתוכו – 20% או 91.4 מיליארד דולרים – יוקדש לתחום המכונה "בריאות מחוברת" (Connected Health). עד 2020 צפויה תעשיית הבריאות גם לעשות שימוש ב-646 מיליון התקנים המחוברים לאינטרנט של הדברים.
כל ההתקנים הללו יאספו מידע על גופנו והתנהלותנו ויעבירו אותו (ברשותנו) לחברות הרפואה והבריאות. אלו יעבידו את הבינות המלאכותיות שלהם על מנת לספק לכל אדם ייעוץ רפואי הוליסטי, כלומר כזה שמתחשב במכלול המאפיינים הספציפיים לאדם שמקבל את הייעוץ. הרופאים הממוחשבים של העתיד יוכלו להבין אותנו מבפנים ומבחוץ, לעקוב אחרינו בכל רגע ולספק לנו רפואה מותאמת אישית – לפעמים לפני שנבין אפילו שאנו זקוקים לה.
כשהילד שלי יגיע לגיל שבו יתחיל להזדקק לרופאים מומחים (טפו טפו טפו, חתול קיברנטי שחור), הוא לא יצטרך לקבוע תור בקופת חולים. מדדיו הרפואיים ייבחנו בביתו, בקרחת יער מרוחקת או ברכב הפרטי – סליחה, במונית האוטונומית - ויוצלבו עם נתונים ומידע מתקדם אודות התנהגותו, דפוסי השינה, הפעילות והדיבור שלו, וכל סוג אחר של מידע שיספקו החיישנים אודותיו. בזכות המידע הזה הוא יקבל את הייעוץ הרפואי המתקדם ביותר בעולם, ברגע ובמקום שירצה.
כל זה לא בא לומר שאבד הכלח על מקצוע הרפואה. אף אחד לא רוצה שמחשב נטול רגש יבשר לו על מחלה קשה; קיימת עדיין חשיבות לחום האנושי, למגע ולתמיכה שבני אדם יכולים לספק. אבל לזה יזדקק הילד שלי רק במצבים הקשים ביותר, ואני מרשה לעצמי לקוות שעד שיגיע לגיל שבו מחלות הזקנה מתחילות לתקוף את הגוף – יימצא כבר הפתרון לרבות מהן.
ד"ר רועי צזנה הוא מחבר רבי המכר "המדריך לעתיד" ו"השולטים בעתיד"