סאסקס, אנגליה. מזג אוויר קשה. 27 מילימטר של גשם וכמעט אי אפשר לזוז. ובכל זאת, חבורה של עשרות בכירי הייטק מאירופה רוכבים על אופניים עם בלמים לא תקינים, ורוצים להשלים מסע בן שלושה ימים, של מאות קילומטרים, למען הילדים.
מי שהוביל את חבורת ה-Techbikers (רוכבי הטק) הללו הוא איזי וידרה. איך ספר שהתגלגל לידיו בהודו הסתיים בגיוס של חצי מיליון דולר למען חינוך ילדים בנפאל וקמבודיה?
לא רציתי לחכות כדי להיות מיליונר ואז לתרום
וידרה נולד בארגנטינה, עלה לישראל, וגדל ברעננה וכפר סבא, שם עדיין מתגוררת משפחתו. אחרי שסיים את לימודיו במרכז הבינתחומי בתכנית יזמות, עבר לניו-יורק לעבוד בסטארטאפ, ובהמשך נדד ללונדון ללימודי MBA במינהל עסקים והחל לעבוד בחברת גוגל. עד כאן נשמע כמו מסלול רגיל של בחור מוכשר שהלך לעבוד בהייטק. אלא שבשנת 2010 חלה תפנית מקרית בחייו כאשר טייל עם אשתו בהודו.
הם עמדו לחזור לביתם בלונדון, אך בשל תנאי מזג האויר, הטיסות שלהם בוטלו. משנגזר עליהם להישאר שבוע נוסף בדלהי, הם העדיפו להעביר את הזמן בקריאת ספרים. וידרה ישב בחדר שלו ושלף מהתיק את ספרו של ג'ון ווד, Leaving Microsoft to Change the World. ווד היה מנהל המכירות של מיקרוסופט באסיה ועבד בצמוד לביל גייטס, מייסד החברה. ווד וייסד את Room To Read - ארגון צדקה שדוגל בשינוי עולמי אשר מתחיל מחינוך והשכלת ילדים בארצות נחשלות. כאן אתם יכולים לצפות בהרצאה של ווד על המסע שלו.
וידרה נחשף בספר למשנתו של ווד, אשר מנסה לתת מענה פיזי למדינות כמו נפאל, שבהן לילדים אין הרבה הזדמנויות ללמוד ולרכוש השכלה. מגיל צעיר הם נאלצים להתחתן או לעבוד ולהמשיך לחיות בהעדר ההשכלה. הפתרון של ווד הוא בניית ספריות, בתי ספר, הכשרת מורים ורכישת ספרים במדינות הללו. "הספר השפיע עליי וידעתי שאני רוצה לעשות משהו", אומר וידרה בראיון ל-NEXTER.
גייטס הפך לאדם העשיר בעולם (או לפחות בעשיריה הראשונה), ובשנים האחרונות הפחית את הזמן שלו במיקרוסופט והתפנה יותר ויותר לתרום לעולם השלישי. גייטס עוסק, באמעות הקרן שלו, בפיתוח תנאי תברואה נאותים בעולם השלישי, ומפקח על פיתוח אסלות ללא מים ולחימה במחלות קטלניות. אך וידרה אומר "לא רציתי לחכות להיות מיליונר כדי שאהיה פילנתרופ".
כשאתה יודע מה אתה רוצה, היקום עוזר לך
וידרה מצא טיסה, שב ללונדון והקים כעבור שנה וחצי שם את מרכז הסטארטאפים גוגל קמפוס הראשון, במזרח לונדון. "ידעתי שבסטארטאפ כל אחד דואג לפיסת האדמה שלו וניסיתי להפוך את המקום לקהילה אמיתית ואכפתית. העליתי לטוויטר שאלה: מי רוצה לרכב מפריס ללונדון למטרת צדקה?"
זה כל מה שהיה צריך. הגפרור הקטן הזה, שלקח שניות ספורות להדליק, בהקלדת הודעה קצרה בסמארטפון, הצית את האש. תוך מספר שעות היו 55 נרשמים. אבל רגע, מה עושים עם זה?
"לא היה לי שמץ של מושג איך לארגן מסע אופניים כזה, אבל לא היתה דרך חזרה", אומר וידרה, "אבל כפי שקורה לרוב, כשאתה יודע מה אתה רוצה, היקום עוזר לך. דרך הפרסומים הגיע אליי מישהו שמומחה בארגון מסעות אופניים". משם הם יצאו לדרך, בבגדי רכיבה ובקבוקי מים, מפריז כל הדרך ללונדון.
במסע הראשון, הוא מספר, הם גייסו כבר 45,000 דולר. "אנחנו מגייסים ספונסרים, כי לנסיעה כזאת יש עלות גבוהה. רכבת לפריז, משאיות שעוקבות אחרינו עם תיקים ואוכל, צוות ליווי של רוכבים מקצועיים ולינה של שני לילות בבתי מלון בדרך", למקרה שחשבתם שהמסע הזה נעשה ברצף. "יש 70 משתתפים ו-10 אנשי צוות שיוצאים למסע בן 3 ימים ובאורך של 320 ק"מ. אנו מזמינים חברות לתרום ובתמורה שמים את הלוגו שלהן על החולצה".
"גם הרוכבים עצמם - מנטורים, אנג'לים או אנשים שעובדים בסטארטאפים - משקיעים במסע ומכסים את העלויות, כך שכל הכסף שמגייסים הולך ישירות לצדקה", אומר וידרה. "השנה הראשונה היתה הכי קשה. לא ידעתי למה לצפות מהחברה ששכרנו לארגן את הלוגיסטיקה, ובגלל שהייתי כל כך עסוק עם ההשקה של גוגל קמפוס, לא היה לי בכלל זמן להתאמן".
וידרה לא היה חסר ניסיון רק בארגון מסעות אופניים. הוא היה חסר נסיון בכלל ברכיבה מהסוג הזה. "כשהגעתי לפריז זו הייתה למעשה הפעם הראשונה שלי על אופני דרך, ולא ידעתי אפילו איך מחליפים הילוכים. כל מה שדאגתי היה להביא את כולם הביתה בשלום ולגייס את הכסף לצדקה".
במסע הראשון הגשם לא פסק מלרדת, והם כמעט נתקעו בסאסקס בגלל הגשם והתקלות בבלמים. "נאלצנו לקבל החלטה קשה לדלג על חלק מהנסיעה בגלל התנאים ולמען הבטיחות, וזה יצר ויכוח גדול בקבוצה. אנשים הרגישו מחויבות לתורמים שלהם, אבל הייתי מודאג שמישהו ייפגע ברצינות. בסופו של דבר, החלטנו כי התחלנו כקבוצה אחת ונגמור כקבוצה אחת. מאז זה הפך להיות העיקרון שלנו", אומר וידרה ומספר כי השנה רוכב מספרד הידרדר במורד הגבעה, איבד שליטה, התרסק לתוך טנדר ושבר את עצמות הבריח.
כשהם רוכבים בצד הצרפתי הם מתקבלים באדיבות ובעידודי "Allez" לאורך הדרך. אך בצד הבריטי הם נתקלים באגרסיביות מצד הנהגים, אולי בגלל שהדרכים צרות יותר והם נאלצים לחלוק איתם את הכביש, הוא מספר. "אבל הכי חשוב, שעל קו הסיום בגוגל קמפוס, החברים ובני המשפחה שלנו חיכו לנו, עם בירה ופיצה, וזה תמיד מאוד מרגש להתאחד איתם אחרי מסע מאתגר".
איך אתם מגייסים את הכספים?
"בחו"ל נהוג שכשאדם משתתף במסע צדקה, הוא מפיץ את זה באימייל או ברשתות החברתיות, וקורא לאנשים לתרום. כל אחד צריך לגייס מינימום של 500 לירות שטרלינג, ואת זה עושים בדרכים יצירתיות: מארגנים ברביקיו, משחק פוקר או קורס תכנות שכל רווחיו הולכים לצדקה. חלק מהרוכבים הם מקצועיים, אבל לרובם זו פעם ראשונה, ומדובר כאן באתגר משמעותי שאליו הם צריכים להתאמן. החברים מראים תמיכה בתרומה כספית למסע, אחרי הכל, לא מדובר כאן בחופשה", אומר וידרה, שהשתתף השנה בפעם החמישית במסע של Techbikers. עד היום החבורה גייסה חצי מיליון דולר. והיעד? "להכפיל למיליון".
זה יגיע גם לישראל?
"אנחנו חושבים לארגן Techbikers בישראל, וצריך לחשוב על מסלול שיהיה מספיק ארוך (300 ק"מ) ומאתגר". במסעות הרכיבה משתתפים רוכבים ממדינות שונות: גרמניה, ארה"ב, פינלנד, צרפת, פורטוגל, ספרד וגם ישראל. רק בנסיעה האחרונה, שהסתיימה בסופ"ש האחרון וגוייסו בה 60 אלף פאונד, השתתפו 4 ישראלים.
המשתתפים הם מנהלים של חברות גדולות ובינוניות, כמו כריס מיירס, מייסד Metaswitch (שהוא גם עיוור ורוכב באופניים זוגיים), משקיעי הון סיכון, אנג'לים, יזמים צעירים, אנשים שעובדים בחברות כמו גוגל, אפל או יבמ, מפתחים, עיתונאים ועוד.
"יותר מ-300 רוכבי אופניים השתתפו במסעות עד כה, וכל אחד יכול לבוא ולהציע את עצמו. צריך להיות בכושר ובעלי מסוגלות לרכב 100 ק"מ ביום. עד כה הנסיעות היו מפריז ללונדון, אך בשנים האחרונות החלו גם מסעות מברלין לפולין או לקופנהגן.
הילדים קמים ב-3 לפנות בוקר כדי ללמוד בבית הספר
הסכום שגויס עד כה הועבר ישירות ל-Room To Read וסייע לבנות 5 בתי ספר, ספריות בנפאל, הודו, קמבודיה ובנגלדש, הכשרות למורים בדרום אפריקה, וחינוך לבנות בהודו. "הייתי רוצה לראות את זה הולך ומתפשט, ממש כמו מרוץ שליחים בכל העולם. במהלך המסעות הללו נרקמים יחסים בין הרוכבים, ונוצרה קהילה חזקה ומגובשת, זה מיתרגם גם לסביבה העסקית שבה האנשים האלו פועלים", אומר וידרה.
Room to Read פועלים באסיה ואפריקה, ובשנים האחרונות השקיעו בעיקר בנפאל, מדינה שידעה לא מעט אסונות טבע. "שיקמנו לדוגמא בית ספר שנמצא שעתיים מחוץ לקטמנדו. בגלל שהילדים לומדים בכיתות שבנויות מפח ומאוד חם, הם צריכים להתחיל את הלימודים בשעה 06:30, ומשום שיש להם הליכה של יותר משעה לבית הספר, הילדים צריכים לקום ב3.30 לפנות בוקר כדי להגיע בזמן. בתקופת המונסונים, בגלל שהגג מפח, הם לא יכולים לשמוע את המורה. פעם בשבוע הם מחכים לסירה שתביא להם ספרים. ההתרשמות שלי הייתה שעבורם הלימודים זו זכות גדולה, הם אוהבים את בית הספר ומעריכים כל שנייה".
ג'ון ווד, שכתב את הספר שהשפיע על וידרה, הפך עם הזמן לחברו הטוב. לפני חודש נסע וידרה לנפאל כדי לראות את בתי הספר שאותם שיקם באמצעות התרומות שגייס. "זה היה משנה חיים. ידעתי שאנחנו עושים משהו חשוב, אבל כשהגענו וראינו את מנהל בית הספר שהודה בדמעות, והילדים שקיבלו את פנינו עם פרחים שקטפו בבוקר, הבנו שהדבר שאנחנו עושים מיתרגם להשפעה משמעותית בצד השני של העולם", אומר וידרה, שכיום עובד בסטארטאפ חדש בלונדון, העוסק בעולם הבריאות הדיגיטלית. "אני לא מתיימר לפתור את בעיית העוני והחינוך, אבל השפענו בינתיים על חייהם של 10,000 ילדים מנפאל".