שתי ספות להמתנה והמון אופן ספייסים, בכל אחד מהם שישה–שמונה עובדים: חוץ מזה שהמשרדים של Wiz ממוקמים בקומה ה-23 של בניין במרכז תל אביב, על כל הנוף המשתמע מכך, במבט ראשון הם די מאכזבים. לא שחשבתי שיחכו לי כאן מגלשות או חדרי שינה כמו ב"גוגל", אבל מחברת הייטק ישראלית שהגיעה ממש בשבריר שנייה לשווי של מיליארד דולר היית מצפה לאיזו עמדת פלייסטיישן, ספות מכרבלות, מינימום שולחן סנוקר. "אנחנו פחות בעניין של פלייסטיישן וכאלה", יסביר לי תכף אסף רפפורט, המנכ"ל והמייסד. "העובדים לדעתי יותר מתלהבים מזה שיש פה אומנות ישראלית על הקירות. כשהם עוברים משרד, הרבה מהם לוקחים את הציור שהיה תלוי במשרד הקודם שלהם. יש לי פה אפילו מנהלת מוצר שהתחילה ללמוד ציור. אהבה את התמונה, הלכה לחפש את האומן – זה היה ארז אהרון – והתחילה ללמוד אצלו".

טוב, התמונות אכן מגניבות. גם המטבח מרשים: מכונת קפה עם חלב שיבולת שועל מהזן היקר, לחמים מפונפנים עם עגבניות מיובשות וכאלה, ובמקרר גבינות שמנת, גאודה מה"דליקטסן", נקניקים – והכי מרשים מבחינתי, קוטג' בכל אחוזי השומן. אין על קוטג' טרי מהבוקר. אני פותח אחד ואז אומרים לי שהכינו כיבוד בחדר הישיבות שהוקצה לריאיון. ההיצע יפה: שישה כריכים, צלחת עם פחזניות, אוזני המן ועוגיות "תוצרת בית", מים, דיאט ספרייט וקערת פירות. אני חש צורך לטעום מהכל כדי שלא ירגישו שבזבזו.

אחריי נכנס לחדר אדם שמציג את עצמו כיועץ התקשורת של החברה. "אז מה אסור לי לשאול?", אני שואל אותו, והוא אומר ששום דבר לא נמצא מחוץ לתחום. כעבור חמש דקות מגיע רפפורט, בסריג קפוצ'ון וסניקרס מגניבות. הוא מתנצל על האיחור ומסביר: "אנחנו עובדים בעיקר מול ארה"ב, עם השעות שלהם, וגם ככה אני לא איש של בוקר. למזלי אני עצמאי כרגע, אני ובן הזוג עוד לא מצפים לילד, אז אני מרגיש בנוח לעבוד במשרד עד אמצע הלילה".

וכשאתה נשאר פה עד שתיים בלילה, אתה לבד?
"ממש לא. תמיד יש מישהו".

אסף רפפורט (צילום: נתנאל טוביאס)
צילום: נתנאל טוביאס

כספתח אני שואל על הפינוקים שמקבלים העובדים. רפפורט חושב רגע ואז אומר שהוא לא יודע מה לומר. "אין פה ממש דברים כאלה. לקחנו את כולם לראות את התערוכה של יאיוי קוסמה לפני שהיא נפתחה, אבל זה לא משמעותי. שמע, אף אחד לא בוחר מקום עבודה בגלל אירוע או פלייסטיישן. אני יודע שמבחוץ זה נראה כאילו אנשים מוותרים על מקום עבודה כי אין 'תן ביס', אבל זה ממש לא ככה. בהייטק צוחקים על זה".

פינוקים לא משאירים אנשים בחברה?
"לדעתי לא. יש חברות שהיו מאוד מוצלחות ואיבדו את הדרך למרות הפינוקים, ומי שמשוויץ בפינוקים טועה לדעתי, כי זה מדגיש את הדברים הלא חשובים. אם מה שיש לי להציע זה פלייסטיישן ו'תן ביס', כנראה אני מסתיר דברים. המטרה של פינוקים היא לפצות אנשים על עבודה קשה. יש לנו מישהי שאחראית לחוויית העובדים, והיא והצוות שלה דואגים לעשות דברים מאוד מדויקים, כי הם מקשיבים למה שהעובדים רוצים. זה מתבטא בדברים הכאילו יותר קטנים: מתנה למישהו שעובר דירה, שולחן עמידה למי שצריך".

אבל גם רפפורט יודע שאני כאן בגלל הפינוקים. לראיה, כשאני שואל למה לדעתו אני מראיין אותו דווקא עכשיו, הוא עונה: "פורים, אני משער". כן, המסיבה בפורים. זו שהוציאה מעיתונאי "ידיעות אחרונות" רענן שקד פוסט מתפלץ בפייסבוק, ומנטע חוטר טור מושחז כאן במאקו. הנושא היה דיסני: הייתה תפאורה של דיסני, אומנים ישראלים שרו שירים מהסרטים המצוירים. נטע ברזילי, נועה קירל, שרית חדד, ברי סחרוף, מאור כהן, אפילו רן דנקר ונינט עשו איחוד, והרשתות זעקו "השפלת אומנים". היו שהרחיבו ואמרו שזה הורג את המוזיקה; אחרים תהו למה לא לתרום את הכסף הזה, בעיקר עכשיו כשאלפי פליטים נמלטים מאוקראינה.

"אנחנו לא חורגים מרמת ההיגיון באירועים ובפינוקים", הודף רפפורט. "האירוע בפורים הגיע אחרי שנתיים של קורונה, אחרי שאנשים עשו מעל ומעבר והפכו אותנו לחברה הצומחת ביותר, ל'יוניקורן' (חברת הזנק פרטית ששווייה מעל מיליארד דולר – א"ג) הכי מהיר שנולד בישראל. המינימום שאני יכול לעשות הוא משהו קטן לעובדים, אירוע שקצת מחזיר להם. זה לא היה בשביל שופוני, לא הזמנו עיתונאים או משפיענים. בסקאלה של אירועי טק הוא היה יחסית קטן, אבל זה היה אירוע עם נשמה. המדד הכי מעניין הוא מה חשבו העובדים, והם הסתובבו עם חיוך שלושה ימים אחר כך".

אין ספק שהאירוע של חברת ראפיד, שהוציאה 10 מיליון שקל וחטפה, היה גדול יותר. אבל גם לגביכם הושמעה ביקורת על בזבוז הכסף, על זה שאמונים מהשורה הראשונה התבזו עם קאברים לשירי דיסני.
"אני מכיר את הביקורות והן מסקרנות אותי. כסף פרטי, ברובו אגב כסף זר, מגיע לאנשים סופר-מוכשרים – אנשי סאונד, רקדנים, מעצבי תפאורות – ועל זה מקבלים מטח של ביקורת".

אתה גורם לזה להישמע כמו פילנתרופיה.
יועץ התקשורת נכנס לראשונה לשיחה: "אף אחד לא אומר פילנתרופיה. זה כסף שמזין את עצמו".
רפפורט מוסיף: "זה יותר בריא מפילנתרופיה. ההייטק תורם המון ואני גאה בזה, אבל יותר חשוב לתת עבודה בהייטק לאנשים שלא סיימו את 8200. אני מאמין שלאנשים שעובדים ואוהבים את העבודה שלהם מגיע ליהנות באירועים כאלה".

ראיתי את ברי מנגן והוא נהנה

Wiz היא חברה לאבטחת מחשוב ענן. היא סורקת את סביבת הענן על כל שכבות המחשוב השונות שבה, ומנתחת לעומק הרשאות גישה וטעויות קונפיגורציה שעלולות להיות פתח לתוקפים. מתוך שקלול של מאות סיכונים והקשרים ביניהם עולה תמונה ברורה שמוגשת ללקוחות, קרי חברות שיש להן סיבה לחשוש מפעילות דיגיטלית עוינת – ולמי אין, מה שמסביר את הצמיחה האולטרה-מהירה של Wiz, שנחשבת לא רק ליוניקורן הישראלי הכי מהיר אלא גם לחברה בעלת קצב הצמיחה הגבוה ביותר בתעשייה עתירת הידע – ולא רק בתחום הסייבר או רק בישראל, אלא בכל עולם ההייטק. עם לקוחותיה נמנים "פוקס", "הום דיפו", Slack ושמות גדולים אחרים.

אסף רפפורט (צילום: נתנאל טוביאס)
צילום: נתנאל טוביאס

בסביבת ההייטק הישראלי אומרים ש-Wiz מצליחה לגייס את כוח האדם הטוב ביותר בנמצא. "בסופו של דבר, אנשים באים משתי סיבות", מנתח רפפורט. "הדבר הראשון הוא השאלה עם מי הם הולכים לעבוד, לדבר, לאכול. הדבר השני זה ליצור אימפקט. אנשים רוצים לעבוד בחברה שהולכת לשנות את העולם, ואם אתה מגשים את זה, אתה לא צריך זוּלוֺת ומסיבות".

Wiz משנה את העולם?
"חד-משמעית".

ונניח שאני עובד שמעניינים אותו רק התנאים, כמה ה"תן ביס" אצלכם?
"לא זוכר בדיוק, אבל הסכום לא נקבע כדי להרשים. המטרה היא שאנשים יוכלו לאכול ביחד, אתה לא רוצה להפריז".

אבל בדיוק בגלל ההפרזה בפורים נכנסו בכם. ההפרזה וזה שנתתם לאומן בסדר גודל של ברי סחרוף לשיר את "לילות ערב" מתוך "אלאדין".
"חשוב לומר, האומנים בחרו את השירים. 'לילות ערב' זו בלדה שמאוד מתאימה לברי, ואגב, הוא שר שירים של קווין באירוע של מיקרוסופט לפני שנתיים וזה לא הפריע לאף אחד. כל האומנים אמרו שהיה כיף מאוד, שהאירוע החזיר אותם לילדות, הם התרגשו מאוד. דיסני זה קלאסיקות שכל אחד גדל עליהם, לאף אחד לא הוצמד אקדח לרקה. זו לא פעם ראשונה שאומנים עושים קאברים".

מה שנאמר ונכתב הוא שמציעים כאן סכומים יפים תמורת השפלה עצמית. שהכסף מנצל.
היועץ: "אתה לא מאמין ב'קונה מרצון ומוכר מרצון'?".

השאלה היא מה הגבול. ראיתם את הסרט "ראיון סוף", שבו דיקטטורים משלמים לשחקני-על לעשות דברים איומים והם מסכימים בגלל הפיתוי הכספי?
היועץ: "זו לא השוואה הוגנת, אני לא מבין אותה ולא מקבל אותה".

אסף רפפורט (צילום: נתנאל טוביאס)
צילום: נתנאל טוביאס

אבל אתה בטח מבין שזה מנקר עיניים. בשביל מישהו שלמד עבודה סוציאלית ומרוויח 6,000 שקל בחודש, זה לגמרי מנקר עיניים.
יועץ: "אתה מעדיף שלא תהיה תעשיית הייטק בישראל?".

זה לא שחור או לבן. לא חייבים לעשות מסיבה ב-10 מיליון שקל.
רפפורט: "בשורה התחתונה האומנים באו בכיף, ראיתי את ברי מנגן והוא נהנה. להביא אותו שישיר את השירים שלו – את זה עשו 400 פעם בכל מקום. אומנים שלא התאים להם לבוא לא באו, והאמת היא שהיו גם אומנים שרצו לעשות יותר, דיברו איתנו על תפאורה שתדגיש את השיר שלהם".

הכל לגיטימי וברור שהביקורת לא באה מאומנים. אבל עדיין, אנשים לא גומרים את החודש. אומרים, "יכולתם לתרום לנזקקים".
יועץ: "זה לא סותר, וזה לא באמת נראה ככה בעיני הציבור. זו דעה שלא קיימת בשיח הציבורי".

לא הייתי כאן אם היא לא הייתה קיימת.
יועץ: "אין חברה שהיא לגמרי שוויונית. ההייטק תורם מיליוני דולרים בשנה, ולצייר את זה כמדינת הייטק מול מדינת ישראל זה שיח שמחטיא את המטרה, כי בסוף ישראל מצליחה לייצר קטר שדחף אותה כלפי מעלה. זו מדינה שבשנת הקורונה הייתה בה צמיחה של 8%".
רפפורט: "שמע סיפור, היה מעצב תפאורה שבא אליי אחרי האירוע בפורים ואמר לי שהצלתי אותו. הוא סיפר שלפני שנתיים, רגע לפני שפרצה הקורונה, הוא עשה איתי פרויקט במיקרוסופט והכסף שקיבל עליו החזיק אותו, ועכשיו האירוע הזה מסדר אותו שוב. מה בעצם אנחנו רוצים, שמנהלי הייטק יבטלו אירועים כדי שלא ידברו עליהם? שישאירו את הכסף בתוך החברה, ייתנו מתנת פסח גדולה יותר? אני מבין את הביקורת, דברים צריכים להיות בטוב טעם, אבל אם עשיתי משהו טוב לעובדים שלי – אז קלעתי. ובוא, זה כסף פרטי, לא גנבנו אותו, והוא מגיע הכי רחוק שאפשר דווקא באירועים האלה. אי אפשר לשלב עובדי במה בהייטק".

גם בשנה הבאה תהיה מסיבה מרשימה?
"אם העובדים יביאו רעיון, נעשה. מה שבטוח, האירוע יהיה מדהים".

רעיון לא שווה הרבה

רפפורט (38) נולד וגדל לא רחוק מהמשרדים שבהם אנחנו מתנצחים עכשיו, ברמת אביב. להיות איש מחשבים לא היה חלום הילדות שלו. "בגיל 14 לא ידעתי מה אני רוצה להיות. אמא שלי רצתה שאהיה טייס או רופא, אבל טייס נפל בגלל אסתמה ורופא נפל כשהבנתי שאני פוחד מדם".

מבחינתו הוא הגיע להייטק בטעות. "אחרי התיכון גייסו אותי ל'תלפיות' ולא הבנתי למה. במבחנים הרגשתי שאני לא יודע חצי מהדברים, התביישתי בפני מי שיקרא התשובות שלי. הרגשתי שכולם סביבי גאונים ושתכף יגלו שאני לא אמור להיות כאן. ללימודים הגעתי באיחור של שבוע. רציתי להירשם לפיזיקה, אבל פספסתי את הרישום לקורסים, אז נכנסתי עם חבר לשיעור מדעי המחשב וככה הגעתי לתחום הזה. אחר כך שירתי ב-8200, השתחררתי ועשיתי תואר שני במדעי המחשב בטכניון. מסלול קלאסי של יזם ישראלי".

אסף רפפורט (צילום: נתנאל טוביאס)
צילום: נתנאל טוביאס

כבר כשלמד לתואר השני הוא עבד בתאגיד הייעוץ האסטרטגי "מקינזי", אבל עזב אותו כדי להיות יזם. "היינו ארבעה חברים: אני, עמי לוטבק, רועי רזניק וינון קוסטיקה. אמרנו ששנה אנחנו עובדים יחד, אכלנו את החסכונות שלנו במחשבה שמקסימום שנה נלך לים. נפגשנו כל יום, ארגנו פגישות עם סטארטאפיסטים כדי לנסות להבין מה הם צריכים".

בלי רעיון? מי עושה את זה? בדרך כלל באים עם רעיון של מיליון דולר.
"טעות לחשוב ככה. אין דבר כזה 'רעיון לסטארט-אפ', יש לי צוות לסטארט-אפ. רעיון לא שווה הרבה. תסתכל על החברות הגדולות, גוגל לא הייתה מנוע החיפוש הראשון בעולם. ההצלחה היא היכולות של הצוות, של הביצוע. רעיון תמיד ישתנה. יש סיכוי מזערי שתחשוב על רעיון ממש טוב בבית, עם קשרים מוגבלים. ואחרי שתפגוש אנשים ומשקיעים, הרעיון ממילא ישתנה. מצד שני, אם בניתי סטארט-אפ סביב צוות שאני אוהב, אז לא משנה מה הרעיון".

הפגישות הראשוניות של הרביעייה הולידו מחשבה על מיזם מתחום אבטחת המידע, אבל "זה לא היה רעיון טוב. משקיעים רצו להשקיע, אבל לא בגלל הרעיון שלנו אלא בגללנו. בדיוק כמו שאני יודע על החברה היום, הכל זה אנשים. אנשים משקיעים באנשים".

ומי שהשקיע באנשים של רפפורט חשב שהם צריכים לשנות כיוון. "בהתחלה לא רצינו, היינו יהירים. פחדנו גם שישתלטו לנו על החברה, ורצינו שהיא תהיה שלנו. בסוף שכנעו אותי להיפגש עם מנכ"ל חברת 'סקויה', אחת מקרנות המשקיעים הגדולות בעולם. הוא אמר לנו שהוא לא משקיע בנו, שלא נפחד, אבל לקח אותנו לפגוש יזמים בארה"ב. שם למדנו להקשיב, וזה קשה, כי אמריקאים יגידו לך על כל דבר שהוא מעניין אף על פי שהכוונה היא שזה לא מעניין. היינו מנסים בכוח להוציא מהם 'לא', הם היו אומרים שאולי בהמשך ישתמשו במוצר שלנו ואנחנו לחצנו כדי שיגידו שהם לא ישתמשו. דרך ההקשבה למדנו מה הם כן צריכים, ואותו הרמנו".

מה שהם הרימו היה חברת "אדאלום" ("על שם גשר 'עד הלום', כלומר 'עד כאן, פרצות האבטחה יגיעו עד הנה'. משקיעים אהבו כשסיפרנו להם שזה שם שמחובר למלחמת העצמאות"). ההצלחה הייתה עצומה וב-2015 נמכרה החברה למיקרוסופט תמורת 320 מיליון דולר. רפפורט הפך למנהל חטיבת האבטחה בענן של מיקרוסופט, ובינואר 2018 מונה למנכ"ל המחקר והפיתוח במיקרוסופט ישראל. "אני ממש אוהב את מיקרוסופט, גם את החברה וגם את האנשים", הוא אומר. "לתפקיד שלי הייתה השפעה גם מחוץ לחברה, הרמנו את המאבק למען פונדקאות בקהילת הלהט"ב, נתנו מענקי פונדקאות בניגוד לעמדת ישראל. עשינו גם מהלך שהפך את כל עובדי הקבלן שלנו לעובדים בחברה, שומר בן 80 הפך לעובד של מיקרוסופט. הוא חש כזה אושר, פתאום יש לו הטבות לנכדים. גם פה ב-Wiz אין עובדי קבלן, וזה לא ייחודי לנו. זה בדיוק הדברים שסטארט-אפים יכולים לשנות".

אסף רפפורט (צילום: נתנאל טוביאס)
צילום: נתנאל טוביאס

ב-2019 עזב רפפורט את מיקרוסופט כדי להקים עוד סטארט-אפ, עם אותם שלושה חברים. "להיות יזם פעם שנייה זה מפחיד, אחרי הצלחה אחת אתה יכול רק לקלקל את השם. מצד שני, זה משהו שבער בנו. הרגשנו שטוב לנו ביחד ושאין ממה לפחד".

שוב לא היה רעיון?
שוב, אבל הפעם הוא הגיע יותר מהר. קראנו לעצמנו Beyond Networks, אבטחה לרשתות, אבל זה לא מה שאנחנו עושים היום. ככה למדתי לא לתת שם לחברה שכולל את מה שהיא עושה, לכן אנחנו Wiz. זה שם שלא מגביל אותי".

כשאני רואה איפה אתה בגיל 38 ונזכר בסיפור על תלפיות, זה כמעט מעצבן. זה כמו לשמוע על מישהי שניגש אליה סוכן דוגמנות, והופה מרוויחה מיליונים.
"תראה, למדתי תשע שנים, זה לא שישבתי בבית ושיחקתי פיפ"א. למדתי מהאנשים הכי מדהימים שיש בעולם, זה עיצב אותי. זה גם הרבה עבודה קשה. אבל כן, גילינו משהו מעניין. אגב, אני חושב שהיום זו הרוח של המון סטארט-אפים. אם פעם כולם חיכו שיקנו אותם, אז היום הרבה חברות רוצות לעמוד בפני עצמן. לא מחכים לטלפון".

ילד לא יבחר ללמוד מדעי המחשב כי הוא רואה גיא פינס

יאיר לפיד מדבר על מיליון ישראלים בהייטק, על תעדוף של לימוד מדעי המחשב. רפפורט מכיר את התזה של שר החוץ ולא מסכים איתה: "יש הזדמנות לפתוח את ההייטק דווקא לאנשים שלא למדו מדעי המחשב. החברות גדלות ויש הרבה יותר מקום לעובדים מסוגים אחרים: קשרי לקוחות, אנשי קריאייטיב. זו ההזדמנות להגדיל את הגיוון, ולא רק בקטע של חרדים, ערבים, נשים, אלא גם במובן של אנשים שחושבים אחרת ממני".

אותו עובד סוציאלי שהזכרנו קודם לא יכול להרוויח מהייטק, וצריך בישראל עובדים סוציאליים.
"עובד סוציאלי יכול לעבוד במשאבי אנוש למשל, אבל נכון, אנחנו לא יכולים לפתור הכל. זו גם לא העבודה שלנו. ההייטק לא יכול לגעת בכל האוכלוסיות, אבל מה שאפשר – זו החובה שלנו. הדרך לשם היא לפתוח את החלון לכמה שיותר יכולות".

אתה חושב שלמצליחים יש אחריות לדאוג למוחלשים?
"לגמרי. הייתי שמח גם אם מורים בארץ ירוויחו פי שלושה ממה שהם מרוויחים, אבל מה שאני יכול לעזור בו הוא לבנות את הדור הבא, וההייטק באמת משקיע המון בחינוך טכנולוגי – חוגים, האקתונים – כדי לתפוס ילדים ולהראות להם כמה מגניב להיות בהייטק. חסרות ידיים עובדות, ואני לא רוצה לגייס עובדים ממזרח אירופה, אני רוצה עובדים מכאן. הם עולים יותר, אבל גם טובים יותר". 

אז זה טוב שנהייתם קצת סלבס.
"אני לא חושב שילד יבחר ללמוד מדעי המחשב כי הוא רואה גיא פינס. אנשים באים מתשוקה לעבודה. הכסף יכול למשוך אותך בהתחלה, אבל אם אתה לא רוצה את זה, אתה לא תישאר".

אסף רפפורט (צילום: נתנאל טוביאס)
צילום: נתנאל טוביאס

אומרים שהקורונה שינתה סדרי עדיפויות בהייטק, שהאפשרות לעבוד מהבית נעשתה חשובה יותר לאנשים מאשר שכר. איך זה מתבטא אצלכם?
"אבטחת סייבר נחשבת תעשייה חיונית, אז בקורונה הגיע למשרד מי שרצה לבוא. הרבה באו כי הם חיפשו את הביחד, אבל הרבה גם עבדו מהבית. אני הייתי בעבר אנטי-עבודה היברידית, אבל פתאום ראיתי אנשים שממש פורחים, שטוב להם הלבד, שמעדיפים פחות רעש. זה באמת אחד הלקחים הכי גדולים מהקורונה, הפתיחות לצורות עבודה שונות".

מצד שני אמרת שגם בשתיים לילה יש פה אנשים. אז עדיין עובדים בהייטק עד אמצע הלילה?
"אנשים עובדים קשה כי זה חשוב להם, אבל משלבים חיי משפחה. אנחנו חברה שהיא מרתון, לא ספרינט, וחשוב לנו שאנשים לא יתישו עצמם. אנחנו רק בתחילת הדרך".

מה עם הדיבורים על זה שאנשים בהייטק נגמרים בגיל 45?
"לא מסכים. יש הרבה משמעות ומקום דווקא לניסיון, בעיקר היום כשחברות לא רצות לאקזיט. אצלנו בהחלט יש מבוגרים ממני".

בהקשר הרחב יותר, יש כבר מי שמדבר על בועת הייטק שתתפוצץ.
"אני לא רואה את זה. אין ספק שההייטק ספג בנפילת הנאסד"ק, היו אנשים שהפסידו עשרות מיליונים, אבל אין מה להתרגש מזה. תמיד היו חברות חזקות יותר או פחות. אם יש חברה טובה עם צוות טוב ושוק טוב, היא חסינה לטלטלות. הכספים כבר גויסו, החברות שהונפקו גם עשו כסף. אפילו אם המניה שווה פחות, הכסף ממשיך לזרום והביקוש לעובדים לא קטן".


זהו, השעה 12. הזמן שאיכשהו היה לרפפורט בשבילי נגמר ויום העבודה שלו מתחיל. רגע לפני כן הוא עוד מספיק לעשות לי סיבוב, להראות את הקומה השנייה של המשרדים. אה, אז זו לא סתם קומה אחת בבניין. זה שתיים. אנחנו עוברים ליד אֵם הבית ואני שואל אותה אם טוב פה. היא מרעיפה שבחים על המקום בכלל ועל רפפורט בפרט, והוא מחזיר לה בחיבוק.

הקומה השנייה בשיפוצים, אבל גם פה יש אומנות ישראלית ונוף לים. כמה חבר'ה כבר אוכלים ליד השולחנות, כריכים וסלטים שאני לא מזהה מאיפה הגיעו. האחראית לחוויית העובד נותנת לי זוג גרביים שכתוב עליהם Wiz. נראים נוחים, ואפילו לא הייתי צריך לשיר איזה נאמבר מ"אלאדין" בשבילם.