ספיר שפיגל לא הייתה צריכה לחכות הרבה כדי לגזור רווחים בשוק הנדל"ן: את העסקה הראשונה שלה היא עשתה כשהייתה רק בת שבע. "הייתה לי חברה בכיתה שהתגוררה קרוב אלי אז היינו מבלות הרבה ביחד. יום אחד כשהייתי אצלה שמעתי את ההורים שלה מדברים בסלון על כך שהם צריכים לפנות בקרוב את הדירה שלהם. כמה ימים לפני שמעתי את דודה שלי מדברת על זה שהיא רוצה להשכיר את הדירה שלה שנמצאת באותו אזור. החלטתי לחבר ביניהם ובסוף הם שכרו את הדירה ממנה לשמונה שנים. עמלה כספית אמנם לא קיבלתי, אבל קנו לי אופניים שזה מאוד מכובד לגיל שבע".
מאז אותה עסקה אפשר לומר ששפיגל בת ה-22 התקדמה יפה: את האופניים היא החליפה במכונית פיאט 500 איתה היא מגיעה לעבודתה בתל אביב כמנכ"לית של מרקספייס (Merkspace), חברה המציעה חללי עבודה לסטארט-אפים ולה שני סניפים במנחם בגין וקרליבך, ועוד אחד בהקמה בעתידים. בכניסה לסניף בקרליבך, שנפתח לפני מספר חודשים, יש ריח חזק של אפטרשייב. שפיגל יושבת באחת העמדות ויורה מילים אל הטלפון בקצב שהיה מעביר אותה אודישן ל'בנות גילמור'. "הלוק שלי מאוד מטעה", היא מודה, "כשהייתי מגיעה בהתחלה לפגישות עם משקיעים חשבו שאני או מאוד תמימה או פשוט לא מחוברת למציאות. אבל כשאני מדברת ומזהים את הרצונות והדרייב, אני כבר נראית כמו מישהי אחרת".
איזה תגובות היית מקבלת למשל?
"הייתי מתחילה פגישה והיו עוצרים אותי ושואלים אותי בת כמה אני. הם גם חושבים שזה מחמיא להגיד לי שאני לא נראית בת 22 אלא פחות, ובעתיד אולי הערות כאלה יחמיאו לי אבל לא כרגע. בהתחלה הייתי מאוד מתעצבנת כי לא הבנתי למה בחורה בלוק מסוים לא יכולה לעשות משהו שלא מתאים למראה. גם לא הבנתי למה אי אפשר לבוא בלי דעות מוקדמות לפגישה. אחרי כמה פעמים למדתי לא להתרגש מזה יותר מדי, וזה גם נעלם ככל שהכרתי אנשים בתחום, והגיל הפך לבדיחה נחמדה ולא גזענית".
קשה להתנהל בעולם כזה שמזוהה יותר עם גברים?
"העובדה שיש יותר גברים מנשים הפריעה לי מאוד בהתחלה, כשפתחתי את הסניף הראשון הייתי רואה שרק גברים מגיעים לסיורים כלקוחות פוטנציאליים ולא הבנתי למה זה קורה. הרי אין באמת מאפיה של גברים שלא יעשו עסקים עם נשים. את מצפה לכוח נשי ויש כזה, אבל הוא מאוד מצומצם. אבא שלי הוא איש נדל"ן וכשהייתי בת 13 הייתי הולכת איתו לפגישות עם לקוחות ורואה את הדינמיקה ואיך עושים משא ומתן. זה היה החלק הכי מעניין שלי בילדות, הייתי מנצלת כל חלון פנוי בבית ספר ומוותרת על זמן עם חברים בבית קפה או בקניון. ראיתי איך מתנהלים בעולם הזה אז לא היה לי קשה מבחינה מקצועית".
"לא דרשו ממני הצטיינות מכל סוג שהוא"
בגיל 13 עזבה שפיגל יחד עם הוריה ושני אחיה הקטנים לסלובניה בעקבות עסקי הנדל"ן של אביה. מתלמידה בינונית בארץ היא הפכה לתלמידה מצטיינת בבית הספר בו למדה, שאיחד תחת גגו תלמידים מכל העולם ברילוקיישן דומה. בעוד שאת הקשרים החברתיים היה קצת קשה להעמיק במסגרת שבה תלמידים עוזבים על בסיס קבוע, את הנטייה למכירות היא דווקא הצליחה לבסס יפה. כבר בתיכון קנתה מוצרים באי ביי ומכרה אותם במחיר כפול לחבריה בכיתה, ובמקביל הבינה שהיא רוצה ללמוד מנהל עסקים כי לדבריה, "בניגוד לעריכת דין שאפשר ללמוד שנים ואז להחליט שזה לא בשבילך, עם תואר במנהל עסקים תמיד יהיה מה לעשות". אחרי חמש שנים, כשחזרה ארצה עם משפחתה, עשתה שנת שירות ובמקביל נרשמה למרכז הבינתחומי בהרצליה. אז גם הקימה את הסטארט-אפ הראשון שלה.
"הרעיון נולד כשישבנו יום אחד בקפיטריה וחברה אמרה לי: 'אולי תכירי לי ידיד שלך?'. שניה אחרי ידיד אחר אמר לי שאם אני מסדרת לה מישהו אז הוא גם רוצה. התחלתי לחשוב את מי אני יכולה לסדר להם, אבל חששתי שאם השידוך לא יסתדר אז יהיה לי לא נעים, ובכלל לא רציתי להיות יותר מדי מעורבת. משם נולד הרעיון להקים אפליקציית דייטינג שמתבססת על חברים רווקים של חברים. הצוות המפתח כלל ארבעה אנשים שעבדו על אפליקציה שבה אתה יכול להקליד שם של חבר מסוים שלך ואז לראות עץ של כל החברים שלו ומי מהם רווק. גייסנו לזה מתכנתים והשקענו כמה אלפי שקלים בהקמת אתר, מעצב גרפי, סרטון קידום ולוגו - אבל זה נכשל, ואחרי תשעה חודשים סגרנו את העסק".
למה זה נכשל?
"הבנתי שאנחנו לא מספיק בשלים להתמודד עם השוק. אמנם כבר הייתה לנו את הטכנולוגיה אבל מצד שני צצו כל מיני דברים שהם לא מתחום הידע שלנו, כמו ניתוחים של חווית משתמש, פרסום דיגיטלי ושיווק. לא גיבשנו תוכנית עסקית שמתאימה למשקיעים, ושלחנו עשרות מיילים עם התוכנית שהייתה לנו. חלק לא ענו, חלק אמרו שזה לא רלוונטי, ובשלב מסוים מתחילים לאבד תקווה כי את לא מבינה מה לא עובד טוב".
שנה אחרי פתחת את הסטארט אפ הנוכחי. לא מפחיד להיכשל אחרי ההפלה של העסק הקודם?
"ידעתי שאני רוצה להמשיך בקו הזה דווקא אחרי שנכשלתי עם המיזם הראשון. ראיתי את הטרנד של חללי העבודה וזיהיתי שיש צורך במשהו שהוא יותר מסתם מקום. הפעם בדקתי את השטח מקרוב, הלכתי למקומות של המתחרים וישבתי עם בעלי עסקים שם. אמרתי להם שאני עושה פרויקט ללימודים ושאלתי אותם למה הם יושבים שם ומה הם אוהבים ומה לא. אחרי שהבנתי שיש צורך התחלתי להיפגש עם משקיעים. בניגוד לעסק הקודם שבו שקשקתי מפחד לפני פגישות כאלה, הפעם כבר לא התרגשתי וגם לא לקחתי ללב אם דברים לא הסתדרו כמו שרציתי".
העסק של שפיגל לא כולל רק חללי עבודה ריקים אלא מציע גם הרצאות, מנטורים, גיבוש תוכניות עסקיות ואפילו בירה ופירות במטבח בחינם. את העמדות היא משכירה לפי חודש או שנה, תלוי בלקוח, במחיר של 2,000 שקל לעמדה לחודש כולל הכל. הסניף בקרליבך מעוצב בנובורישיות מרשימה: שנדלירים גדולים מעטרים את התקרה, כוסות קריסטל מקשטות את ארונות הוינטג' שנמצאים במסדרון, ומעל לכל בולט פסנתר כנף גדול שממוקם קרוב לדלת כניסה. על העיצוב אחראי אביה של שפיגל, שאת הפריטים אסף ממסעותיו בעולם ועכשיו מצא להם בית חם.
ההורים שלך לא אמרו שאולי זה מוקדם מדי להתחיל עסק?
"אמא שלי לא חושבת שאני צריכה להתאמץ כל כך, היא תמיד חשבה שעדיף לי לבלות ולהסתפק ב-80 במבחן במקום 100. גם אבא שלי לא דרש ממני הצטיינות מכל סוג שהוא, זה תמיד היה הדרייב שלי. הם הורים מאוד קלים מהבחינה הזו, אפילו שאמא שלי חשבה שאני משוגעת שאני הולכת לפתוח שוב עסק אחרי מה שקרה עם הקודם, ושאני צריכה לעבוד כשכירה באיזה סטארט אפ או בבנק. היא לא אדם שלוקח סיכונים ולא רצתה שאתאכזב בצורה שזה ישבור אותי".
את מתחרה עם חברות מבוססות יותר כמו חברת WEWORK, שכבר הקימה עשרות סניפים בארץ ובחו"ל עם אותו קונספט. לא חשבת לצבור עוד ניסיון לפני שאת נכנסת לשוק כזה?
"דווקא בגלל שהם גדולים הבנתי שבאופן טבעי צריך להיות להם מתחרה. ראיתי שיש ביקוש ושאני יכולה להגיע למצב שיהיו מתחמים מלאים, אז לא עלו לי חרדות. בגלל זה אני גם לא חוששת להתרחב לחו"ל, ועל זה אני עובדת עכשיו. אני יודעת שזה משהו שהוא יותר מחייב מלהקים אפליקציה בגראז', אבל כאן בא לידי ביטוי הצד הנאיבי שלי".
מה זה הצד הנאיבי?
"אני בוטחת באנשים מהר מדי. אני צריכה לזכור שלא כל אחד שאומר שהוא הכי טוב ומראה דו"חות של ביצועים באמת עומד מאחורי מה שהוא אומר. אז למדתי לבדוק כמה פעמים את הדברים לפני שאני מאשרת משהו. אני אף פעם לא אלך עם הרגש ועם מה שנראה לי ואגיד 'יאללה, בואו נפעל'. תמיד יש את הרציונל".
בלי ערבים פרועים ומשוגעים
שפיגל באמת לא נוטה לפעול הרבה לפי הרגש. היא אדם מחושב מאוד, בעל מטרות ויעדים ברורים ומוגדרים מראש. קשה לראות אותה מוותרת על מעורבות בדבר הכי קטן בעסק, גם אם מדובר בבדיקת מצלמות האבטחה ביום שבת. "זה מתחם שכל אחד יכול להיכנס אליו אז חשוב לי לראות שאני מכירה את כולם. הכל עובר דרכי, מכמות הפירות שאנחנו מזמינים ועד לספק הבירות. חשוב לי להיות אחראית ולדעת מה קורה בבית דפוס, אפילו ברמת המדבקות של חדרי ישיבות ועד לגרפיקה של פרסומות ודפי נחיתה".
למה זה כל כך חשוב?
"כי עובדים כאן חבר'ה שאין להם ניסיון ואני שמה את העסק בידיים שלהם. חשוב לי לתפוס טעויות מהר כי הזמן כאן הוא קריטי. אני כן משחררת הרבה פעמים, אבל לדעתי בעל עסק צריך להיות עם יד על הדופק כל הזמן. אני נמצאת בעסק 14 שעות ולפעמים אפילו יותר, אבל אני נהנית ומרגישה בבית".
לא בא לך לנסוע כמו בני גילך להודו או לאיזה חופש ארוך?
"חופשה כזו לא דיברה אלי אף פעם כמי שגדלה באירופה. סלובניה נמצאת 40 דקות מדרום איטליה או מאוסטריה והיו הרבה מדינות שהיינו מבקרים בהן על בסיס שבועי. בסופי שבוע היינו נוסעים לסקי שהיה במרחק של רבע שעה מאתנו".
איך את כן מבלה?
"אני הולכת למסעדות טובות ואוהבת מאוד להיות עם המשפחה שלי, מעבר לזה כל הלו"ז שלי זה רק עבודה. עולם המסיבות לא מדבר אלי, ואף פעם לא הייתי שתיינית מאוד גדולה. חוויתי את העולם הזה כבר ועכשיו אני בשלב אחר. אני יכולה ללכת למסיבה או לפאב ומקסימום לשתות איזה כוס יין וזהו. אין ערבים פרועים ומשוגעים".
לא בא לך שיהיו?
"לא, כי תמיד חיפשתי להיות במקום שאני נמצאת בו עכשיו - להתמסר לעבודה שאני רוצה, ובן זוג שיהיה לי טוב איתו".
את בן הזוג, סטיב בר בן ה-31, יזם מתחום השיווק והתוכן ואח של הדוגמנית סנדי בר, היא פגשה ביום העצמאות האחרון. היא מתגוררת איתו בביתו במשך חצי מהשבוע (ובחצי השני עם משפחתה), אבל רואה אותו כל יום מאחר שהוא שוכר בעצמו עמדה בחברה שלה. בשיחה עליו שפיגל אמנם עדיין נשמעת רציונלית מאוד, אבל זו הפעם היחידה שהטון שלה הופך למחויך יותר. "זו הפעם הראשונה שאני מרגישה שיש לי עם מי לדבר. יצאתי הרבה פעמים עם בחורים שלא הבינו מי ומה אני ומאוד נרתעו או נבהלו, כי מה זאת אומרת שיש לך עסק משלך ואת מנכ"לית? היו מסתכלים על זה בצורה לא טובה וזה הפריע בדינמיקה. היו גם כאלה שלא התמודדו עם השעות וסדר היום העמוס. ואז מצאתי מישהו שהוא גם עצמאי עם עסק משלו. בגלל שאנחנו בקושי מתראים אנחנו משתדלים לצאת לארוחות צהרים יחד".
את חושבת על חתונה וילדים?
"זה לא מעסיק אותי. אני גם רק בת 22 אז אולי זה בגלל הגיל. כן חשוב לי למצוא מישהו שאני רואה איתו עתיד, אחרת לא הייתי נמצאת עם סטיב".
לא מתחשק לך לפעמים לעזוב הכל ולצאת לטייל איתו בעולם?
"כשרצינו לנסוע לטיול גדול לקחנו שבועיים חופש. בשבילי זה ביג דיל כי לא לקחתי יום חופש מאז שהתחלתי להריץ את העסק לפני שנה. נסענו לכמה מקומות כמו מקסיקו, לאס וגאס, לוס אנג'לס כדי להספיק הרבה. בכנות? היה נחמד אבל חיכיתי כבר לחזור לארץ. כיף לנסוע אבל יש המון טלפונים ודברים שצריך לטפל בהם, והשעות הפוכות מהארץ ככה שרוב הזמן רק רציתי לדעת מה קורה עם העסק".