"חברי כנסת ואורחים יקרים, אתם מדברים הרבה על שיימינג ופורנו ואלימות ברשת, שזה חשוב, אבל זה מסביב. הדרמה האמיתית מתרחשת בין העיניים של כולנו ובין המסך. האם אתם מודעים לכך שחברות הטכנולוגיה הבינלאומיות עושות הכל, ובעיקר ניצול מכוון של חולשות פסיכולוגיות של כל אחד מאיתנו, כדי להשתלט על הזמן שלנו ועל תשומת הלב שלנו? האם אתם יודעים שהצלילים, הצבעים, עיצוב ההתראות, ההקשר והתזמון של הסמארפונים - כולם נועד להפעיל מנגנונים נוירולוגים ונפשיים בתוכנו, שנתקשה מאוד להתגבר עליהם? הם מייצרים מוצרים ממכרים במכוון, ואנחנו מקבלים את זה כגזירת גורל. ככה זה. מתייחסים לוואטסאפ כמו מזג האוויר. אבל ההתמכרות לא 'קרתה לנו' - מישהו עשה לנו את זה. האם בית המחוקקים מודע לתפקיד שלו - לשמור עלינו, האזרחים, מפני הניצול על ידי ענקיות הטכנולוגיה?"
בדרך כלל אלה אנחנו שמקשיבים לחברי הכנסת. אבל לדבר כשהם אלה שמקשיבים - זה עוד לא יצא לי, עד השבוע שעבר. השגתי הזמנה למשכן לכנס בנושא "עשור לסמארטפון" שערכה ח"כ יעל כהן-פארן, במסגרת צילומים לסרט דוקומנטרי שישודר בקרוב בקשת. היו שם מדענים, שוטרים, אנשי חינוך. הרבה מהם דיברו על קרינה, וסמארטפון בכיתות כן או לא, ופורנו, ושיימינג. נורא, באמת. את החמש דקות שלי, ניצלתי ככה:
ילדים בגיל הרך נפגעים נפשית מחוסר תשומת לב של ההורים. ולא רק נפשית - גם פיסית: שיעור תאונות הבית של ילדים טיפס בשנים שלאחר המצאת הסמארטפון, כי ההורים לא ידעו שהם הפכו לקורבן למתקפה על תשומת הלב שלהם. כשעל תשומת הלב של האמא מתחרים מצד אחד הילד שלה ומצד שני מארק צוקרברג - מי אמור להגן על הילדים? מי אמור להגן על ההורים?
לאחרונה התברר שפייסבוק מזהה בני נוער במשבר נפשי וחברתי ומשווקת להם פרסומות ייעודיות. הם מנצלים בני נוער במשבר נפשי. איך אפשר לנצל אותם? למשל, לשווק להם מוצרים עם הבטחה סמויה – תקנה, תהיה מקובל. בעבר התגלה שפייסבוק מזהה הומוסקסואליים בארון גם בלי שהם מזדהים בפניה. מי אמור להגן עליהם? משפחות שלמות מפסיקות לתקשר. כולם בורחים למסכים. בבריטניה פורסם שמחצית מהריבים בין בני הזוג הם סביב השימוש בסלולרי. מי אמור להגן על המשפחה שלי מפני השאיבה הזו של הזמן המשפחתי המשותף?
מי יגן עלי העובד, מפני הבוס שלי שמשלם לי שמונה שעות עבודה ביממה, אבל מטרטר אותי 24/7 בוואטסאפ ודורש זמינות מלאה, רק כי אפשר? בצרפת ובגרמניה כבר עברו חוקים שאסרו על מעסיקים להטריד סלולרית את העובדים אחרי שעות העבודה.
בכלל, מי יגן על האזרח הפשוט שיש לו מטרות ורצונות בחיים, אבל מפתים אותו להעביר דקה ועוד דקה מהמטרות אישיות שלו –אל המטרות הכלכליות שלהן? מי אמור להזהיר אותי שיש לרשת מטרה נסתרת: לספק לי מענה סינתטי לכל צורך נפשי – בדידות, עצב, שמחה, תשומת לב מאחרים, באופן שיגרום לי להתמכר לסיפוק המדומה שלעולם לא באמת מגיע? בזה אתם צריכים להתעסק. ביחסים שלי עם חברות הטכנולוגיה, ואיך מגנים עלינו מהן. הרי אתם הנציגים שלנו.
בואו נפסיק להעריץ את פייסבוק וגוגל, ונשים עליהן עין
לפני 20 שנה עשינו טעות. יכולנו לבחור לשלם על השירותים ברשת - חיפוש, מייל, חדשות, סרטים, רשת חברתית - אבל העדפנו בחינם. עכשיו אנחנו מגלים שהתשלום שגובים מאיתנו, מחיר חינם בזמן ובתשומת לב ובפרטיות וביצירת תלות נפשית - גבוה לאין שיעור. אני מדבר על פייסבוק, וגוגל ואפל ושורה ארוכה של חברות מהשורה הראשונה של הטכנולוגיה העולמית. השירותים שלהן מדהימים, אבל את המחירים הנסתרים שהן גובות אנחנו מגלים עכשיו. בואו נפסיק רק להעריץ אותן - ונתחיל לשים עליהן עין ביקורתית ובוחנת.
בשנות השמונים והתשעים, אחרי עשרות שנים של מחקרים, התחלנו לדבר ככה על הסיגריות: אנחנו לא רק מכורים - יש מי שממכר אותנו! אז גם התחלנו לפעול בהתאם. מה צריך לעשות היום עם תעשייה שמעודדת התמכרות של אנשים לשירותים שלה?
אני לא יודע איך עושים את זה. אולי, בדומה לסיגריות, צריך להדביק על כל סמארטפון חדש מדבקת ״זהירות ממכר״ ולצאת במסעות פרסום שיזהירו את הציבור? בצרפת ובגרמניה עברו לאחרונה חוקים שמגבילים את יכולתו של המעסיק להציק לעובד בסלולרי אחרי שעות העבודה. אנחנו ממש זקוקים לחוק כזה. ברור שאי אפשר להתנתק – אבל גם לא חייבים להתמכר. הייתי רוצה לחייב חברות גדולות כמו גוגל ופייסבוק להציע לנו את האפשרות לשלם בכסף על השירותים שלהן, לא במידע אישי.
האם תעזו?
מחוקקים יקרים. כשאנחנו זוכרים שחברות כמו גוגל ופייסבוק הן גם צינור הקשר העיקרי שלכם אל הבוחרים – האם תעזו לפעול נגדן?
דבריי החודרים הדהדו בין קירות הכנסת למשך 4 שניות תמימות. כאן נגמר הזמן, והמיקרופון חזר לידי הח"כים. אחר כך דיברתי עם כמה מהם בצד. ח"כ מרב מיכאלי הודתה שפוליטיקאים שיתקשו לפעול נגד פייסבוק. הם צריכים אותה. ח"כ כהן-פארן, יוזמת הכנס, העריכה שגם אם יתחילו לזוז מהלכי חקיקה במטרה להגן על הציבור הרחב מניצול ברשת, זה ייקח שנים רבות. לשתיהן לפחות יש להן אומץ להגיד את האמת. מרבית הח"כים האחרים עוד לא שם. כלומר, נדמה להם שהם לא שם. תסתכלו במליאה. העיניים שלהם דבוקות למסך.