יש שיימינג טוב

אז מה, עברתם על הקומנטים והשיירים אחד-אחד לאט-לאט והתענגתם על הגועל?

כי הפוסט של רחלי רוטנר דווקא היה ענייני, לא מתלהם, והכי חשוב: מדויק ואמיתי. ברור מה היה שם. ברור גם מה לא היה שם.

גם התגובה של ח"כ ינון מגל היתה כזו, ובעיקר זו שבאה למחרת הפוסט. הודאה והתנצלות גורפות, בלי התחמקויות והכחשות ("אני מקווה שהציבור ימצא בלבו את האפשרות לתת לי את ההזדמנות לתקן את דרכיי ולשרתו נאמנה"). זה בדיוק מה שאני רוצה לשמוע מפוליטיקאי שאיבד שליטה על הסוגרים וקלט את זה באיחור.

זה לא סיפור למשטרה ולא לבית משפט. ככה גם רוטנר חשבה, כשלקחה אותו לפייסבוק. מגל אמנם התלונן שרוטנר לוקחת את זה ל"מחוזות השיימינג". רק שבמקרה הזה, שיימינג מוצדק. זה לא שהעלילו עליו שקרים, ולא שאף אחד לא שמע את הגרסה שלו. עכשיו כשהמשטרה בודקת, מגל מתפלל שזה ייגמר בשיימינג בפייסבוק - שיכול להיות זירה מצוינת לדיון ציבורי כזה, אם רק לא היו בו כל האנשים האלה שבאו אחר כך.

"כמו שבני סלע יישב בכנסת"

זה היה יכול להיגמר בפוסט תלונה ובפוסט התנצלות (בלי לפגוע בזכותה של רוטנר להתלונן ובתלונות אחרות שעלולות לשנות את התמונה) אבל לא. הבריקו שם בתגובות אינספור תומכי ימין מגעילים, גברים ונשים, שנאטמו למראה אישה שהוטרדה רק כי הם במחנה הפוליטי של מגל והיא לא. אם הצבעתם לו זה אומר שהוא לא פגע? לעזאזל, הוא הודה בזה. "השמאל מתוסכל! נהנית לראות אתכם סובלים", חגגה זוכת פרס ישראל לקידום מעמד האישה, אחת בשם דורין דבש. "תדחפו את רחל לתחת, מה שאז היה נראה לה מצחיק היום משמש כהטרדה". "השמאלנים לא בוחלים בשום אמצעי כדי להתנגח בימין, הם רוע טהור", המשיך רואה כליות ולב, אחד בשם שגיא טוב. "צריך להילחם בהם כמו שהם נלחמים בנו". אבל אם מישהו יטריד חלילה את בתך, שגיא טוב, אל תשכח לבדוק למי כל אחד מהצדדים הצביע לפני שתחליט במי אתה תומך.

לצדם זהרו גם תומכי שמאל שזיהו הזדמנות לאבד כל פרופורציה. "איך מאפשרים למטרידן מין לשבת בכנסת ישראל?", תהה חוקר להב 433 ושופט העליון בדימוס, אחד יונתן סלע. "זה כמו שבני סלע ישב בכנסת ישראל. יאללה משפט ולכלא". לא, ממש לא. מה שמגל הודה בו, וגם התלונות האחרות שצצו, לא הופכות אותו לאנס, וממש לא לבני סלע. "מצביעי מגל אני חוזר ואומר, אתם מפגרים, דומים לערבים שאתם כל-כך שונאים", כתב איזה טמבל. מאיפה להתחיל בכלל.

"מי רוצה לגעת בפצלחה"

"היא יותר פחדנית מאמיצה", כתבה שני ליטמן ב"הארץ" על רוטנר. "היא ידעה שהגב הרחב של הרשתות החברתיות יגן עליה". איזה שטויות. מה שרוטנר ידעה זה שילכלכו על איך שהיא נראית ("מי רוצה לגעת בפצלחה הזו" כתב איזה עיוור), על איך שהיא מדברת, שיטנפו על בעלה ועל מה שהיא עושה או לא עושה איתו. היא ידעה שתומכי מגל יחפשו בכל הכוח מניעים נסתרים לתלונה, למה היא, למה עכשיו. שיגידו שזה בגלל שהולך לו קלף, שזה כי הוא חתיך והיא בעצם מתה, שזה בגלל ליאור שליין.

אז צריך המון אומץ כדי לצאת בפייסבוק למרות כל זה. ויותר מזה – חוש מידה. לא כל דבר צריך להגיע לחקירת משטרה, ולא כל התבטאות מיותרת של כמעט-ח"כ צריכה לפתוח מהדורות חדשות. האיש יצא מניאק, מגיע לו שכולם ידעו את זה וישמעו אותו מתנצל בפומבי. וחלאס. יש דברים שיכולים להיסגר בפייסבוק בקצת שיימינג בריא ומזכך.