"יש לאנשים כל מיני תכונות. אחת מהן היא 'האם אתה נוטה להאמין לתיאוריות קונספירציה'. אתה יודע, שהממשלה מנסה לעשות כל מיני דברים מפוקפקים. אלה אנשים שפייסבוק מאפשרת לעשות להם טרגטינג (לכוון אליהם תכנים בתשלום – ד.ג). בארה"ב הסתובבה כותרת שטענה ש'להילארי קלינטון יש מרתף בפיצריה בפילדלפיה, ובמרתף יש ילדים שעובדים בשבילה'. מישהו לקח אנשים שיש להם סיכוי גדול להאמין לדברים כאלה, ושלח להם במכוון את הידיעה הזאת. ואחד מאלה אכן הופיע בפיצריה הזו עם רובה, ודרש שיראו לו את המרתף. בסוף אין שם מרתף.
"אם אני יוצר פלטפורמה שעוזרת לחשוף חולשה אנושית ספציפית, ועוזרת למפרסמים של ידיעות לא-אמיתיות להגיע באופן ספציפי לאנשים שיאמינו לרמאות הזאת - האם זו לא אחריות של הפלטפורמה? אני חושב שהתשובה היא 'בהחלט כן'".
פרופסור דן אריאלי אוהב לעסוק בחולשות אנושיות ובשגיאות בהתנהגות שלנו. המרצה לכלכלה התנהגותית מאוניברסיטת דיוק בצפון קרוליינה הוא כנראה אחד האנשים המעניינים בעולם. מאחוריו כמה רבי מכר ("לא רציונלי ולא במקרה" ו-"לא רציונלי אבל לא נורא") וכמה ההרצאות פופולריות ב-TED. השנה, לקראת יום ההולדת ה-50 שלו, נטש אריאלי את חייו, שמתנהלים בעיקר בין מוסדות אקדמיה וחברות מסחריות בארה"ב, ויצא לחודש בשביל חוצה ישראל: מדן ועד אילת בלוויית חברים. מהמסלול הוא מדווח לעמוד הפייסבוק שלו (ולאתר המיוחד שפתח. השבוע הצטרפנו אליו לשיחה מצולמת, שתשודר בהמשך.
מי אחראי על האמת?
ממשלות מאשימות עכשיו את פייסבוק וגוגל: "אתם אחראים לפייק ניוז. תנקו את זה או שנקנוס אתכם בעשרות מיליוני דולרים". למה פייק ניוז תופסות כל כך? למה אנשים מאמינים לכותרות-שווא; האם זו באמת אחריותן של פלטפורמות כמו גוגל ופייסבוק; והאם יש להם מה לעשות?
פרופ' אריאלי: "זו בעיה אמתית. לעיתונים היה חשוב לשמור על אמינות בקרב הציבור. אם הם טעו - הם פרסמו 'טעינו'. הפלטפורמות האלה (כמו פייסבוק וגוגל – ד.ג) אומרות: 'אנחנו לא אחראים למה שקורה'. אבל זה לא רק שאנשים סתם מפרסמים שם דברים. ברגע שמישהו עושה לייק למשהו ואתה מקבל את זה – פתאום יש לזה הצדקה נוספת בעיניך. אתה חושב לעצמך: זה לא רק שמישהו העלה את זה, אלא גם מישהו שאני מכיר הוסיף לזה. אז השאלה היא האם הגופים האלה אחראים באיזשהו מקום על האמת? אני חושב שהתשובה חייבת להיות 'כן'.
"פייסבוק יכולים להגיד 'אנחנו רק הפלטפורמה, לא עשינו שום דבר'. אבל המערכת שהם יצרו יוצרת מערבולת שבה תוכן מזויף ולא מתאים - יכול להיתפס כתוכן אמיתי.
יש סיכוי למדינות להצליח לאכוף על פייסבוק וגוגל לקחת אחריות על כל התכנים שם?
"אני לא חושב שגוגל או פייסבוק יוכלו לקח אחריות על כל התכנים. אבל הן כן יכולות לחשוב באופן יותר הגיוני על מה שהפלטפורמות שלהם עושות. מה שהבנו בבחירות האחרונות, זה שהעיתונות חשובה לכולנו, ווידוא העובדות הוא באמת-באמת חשוב. ואפשר להכריח את הפלטפורמות לשים איזה חותם של אמינות על דברים שהם אמת, וסימן שאלה גדול על מה שלא.
"אנחנו צריכים לחשוב על המערכת. אספר לך סיפור מכלכלה התנהגותית. דמיין משחק שיש בו עשרה אנשים. כל אחד מקבל 10 דולר, ויכול לשמור את הכסף לעצמו. אבל במשך היום הכסף מוכפל פי חמישה, ובערב הוא מתחלק בין כולם. מה קורה? ביום הראשןו כל אחד שם עשרה דולר. יחד זה מאה דולר, בערב זה הופך ל-500 דולר, וכל אחד מקבל 50 דולר. יום אחד איש אחד לא שם כסף. מה קורה? 9 אנשים שמים עשרה דולר, זה 90, מוכפל פי חמישה והופך ל-450 דולר, ומחולק בין אותם עשרה. כל אחד מקבל 45 דולר, אבל ההוא שלא שם את 10 הדולר שלו, יש לו עכשיו 55 דולר. מה קורה למחרת? אף אחד לא שם כסף.
"בכלכלה יש את הרעיון של שיווי משקל. למשחק הזה, יש שני שיוויי משקל: אחד שבו כולנו סומכים אחד על השני, כולם מתנהגים טוב וכולם מרוויחים מזה. שיווי משקל שני, שאף אחד לא סומך על אף אחד ואף אחד לא מרוויח כלום. ואין שיווי משקל באמצע. השיווי משקל שכולנו סומכים על אחד על השני - הוא מאוד עדין. מספיק שמישהו אחד בוגד – והכל מתדרדר. לעומת זאת, השיווי משקל שבו אף אחד לא סומך על אף אחד – הוא שיווי משקל מאוד יציב. כי גם אם אם כולם שמים אפס דולר ופתאום מישהו אחד ישים עשרה דולר - מה יקרה? כלום. שיווי המשקל לא ישתנה.
"אמון בחברה הוא כמו מוצר ציבורי. ברגע שיש לנו אמון, כולנו נהנים מזה. וברגע שהוא אובד – כולנו סובלים מזה. זו אחריות של המחוקק, שנהיה בשיווי משקל הטוב ולא ברע. דמיין לעצמך מצב שבו אנחנו לא מאמינים לחדשות, לא מאמינים לעיתונים ולא סומכים על שום דבר. איך אפשר לחיות ככה".
יש אחוז כל כך גדול בציבור – בישראל, בארה"ב, באירופה - שאומר שהחדשות של כלי התקשורת הממוסדים הן שמזויפות. למשל, עובדה שהם אמרו שקלינטון תיקח - וטראמפ ניצח. זו כבר לא רק שאלת אמון אלא שאלה פוליטית.
"ללא ספק זו שאלה מורכבת וכל אחד רוצה להאמין במשהו אחר. אבל חייבים לצאת מהמדרון החלקלק של לא להאמין. חייבים ליצור מצב שבו אנשים יאמינו שמה שמדווח זו אכן האמת".
- השיחה המלאה של דרור גלוברמן עם פרופ' דן אריאלי בשביל חוצה ישראל – בקרוב בקשת