הפלטפורמות במדיה הדיגיטלית מציעות מקום לפיתוח מערכת יחסים אינטימית, במיוחד למתבגרים וצעירים שגדלו בעולם הדיגיטלי, אבל הן גם מאפשרות תוקפנות. מחקר ישראלי חדש בדק את שיעור האלימות של בני זוג ברשת אחד כלפי השני, ובדק האם ישנם הבדלים לפי מגדר ותרבות.
מחקרם של פרופ' אורית נוטמן-שורץ מ"מ ראש בית הספר לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית ספיר, פרופ' רחל דקל מאוניברסיטת בר אילן וד"ר אוהד גילבר מאוניברסיטת בן גוריון, שמומן על ידי משרד החדשנות, בדק בקרב 894 צעירים ישראלים בני 18-29, נשים וגברים יהודים וערבים, את סוגיית האלימות הזוגית ברשת.
המשתתפים נשאלו עד כמה הם משתמשים באחד מהסוגים השכיחים של אלימות זוגית ברשת. הם התבקשו לענות על שאלות כמו "התעלמתי בכוונה משיחת טלפון או הודעה מבן בת הזוג שלי", המוגדרת כאלימות פסיכולוגית, או פריטים המייצגים אלימות מינית כמו "לחצתי על בן בת הזוג שלי לשלוח אלי תמונות מיניות או תמונות עירום שלהם ללא רצונם"; ולבסוף אלימות מסוג של מעקב מטריד כמו "בדקתי את הטלפון של בן/בת הזוג שלי ללא רשותם". ממצאי המחקר מעלים כי 20% ממשתתפי המדגם הנוכחי דווחו על לפחות התנהגות אחת של אלימות זוגית ברשת. מדובר בנתונים מעודדים בהשוואה ל-27% בקרב מדגם של צעירים מתבגרים בישראל ולעומת 75.3% בקרב מדגם של צעירים מבוגרים תלמידי קולג' בארה"ב, שהינם צעירים יותר בהשוואה למדגם הישראלי.
במדגם נמצא כי סך הכול שכיחות התופעה של שימוש באלימות זוגית ברשת, הינה גבוהה יותר בקרב המשתתפים הגברים בהשוואה לשימוש בקרב הנשים, וגבוהה יותר בקרב הגברים הערבים בהשוואה לקבוצה של המשתתפים היהודים, הן הגברים והן הנשים.
מהמדגם ניתן לאפיין שלוש קטגוריות של התנהגות זוגית אלימה ברשת – אלימות פסיכולוגית, אלימות מינית ומעקב מטריד. הממצאים מראים כי ההתנהגות מסוג של מעקב ברשת אחר בן/בת הזוג נמצאה כהתנהגות הזוגית האלימה השכיחה ביותר. כ-34% מהנשים היהודיות שהשתתפו במחקר דווחו כי הן בדקו את הטלפון של בן הזוג שלהן ללא רשותם, בהשוואה ל-16% מהגברים היהודים.
אלימות פסיכולוגית באה לידי ביטוי בקרב כ-18% מהנשים היהודיות שדווחו כי הן התעלמו בכוונה משיחת טלפון או מהודעה של בן הזוג שלהן, בהשוואה ל-9.3% מהגברים היהודים ו-16.1% מהגברים הערבים, ואילו אלימות מינית ברשת אפיינה רק גברים, שהפנו אלימות מסוג זה כלפי בנות הזוג שלהם. לדוגמה, 10% מהגברים הערבים דווחו על שימוש באלימות מינית ברשת כלפי בת הזוג שלהם, וכי הם, למשל, לחצו על בת הזוג שלהם לשלוח אליהם תמונות מיניות או תמונות עירום שלהן ללא רצונן.
אוכלוסיית הערבים בישראל נמצאה כאוכלוסייה בסיכון עקב הנטייה להשתמש גם באלימות זוגית ברשת - אם בשל היותם קבוצת מיעוט, ואם בשל שכיחות תופעת האלימות פנים אל פנים והעתקתה לרשת.
מעקב אחר הטלפון של בן הזוג נמצא בשכיחות הגבוהה ביותר בקרב נשים יהודיות, אם כי גם למעלה מ-20 אחוז מהגברים הודו שהם עושים זאת. יחד עם זאת, לדברי החוקרים התנהגות זאת לא נתפסת בעיני רבים מהנשאלים כהתנהגות אלימה, אלא על גבול הנורמטיבית.
למחקר מספר מגבלות: הממצאים הנוכחיים מתייחסים רק לצעירים להם בני זוג בן המין השני, הם מתייחסים לממד ההתנהגות האלימה בלבד ולא לחוויית קורבנות, למרות שנמצא קשר וזיקה בין השניים. זווית זו הינה חשובה במיוחד לאור עדויות לתהליך של השגרה של האלימות הזוגית ברשת.
למרות מגבלות אלו, מחברי המחקר רואים בו חשיבות גדולה לאור העלייה בשימוש ברשת, המהווה מחד ערוץ ליצירת יחסים אינטימיים ומאידך גם ערוץ המתעל תוקפנות ואלימות זוגית, אלימות שעלתה במיוחד בתקופת מגפת הקורונה והשלכותיה.
לדברי פרופ' אורית נוטמן שורץ, מ"מ ראש בית הספר לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית ספיר, "ישראל היא אחת המדינות שיש בהן שימוש גדול ברשת בכלל וברשתות החברתיות בפרט. נוסף על כך, תופעת האלימות ברשת מאוד נפוצה בקרב מתבגרים ישראלים וטרם נחקרה בקרב שכבת הגיל 18-29. ממצאים מהעולם מראים שיש הלימה בין אלימות זוגית פנים אל פנים ובין אלימות זוגית ברשת.
המחקר מראה כי יש להעלות את המודעות החברתית לאלימות זוגית בסייבר ולהתייחס לעובדה שאלימות מסוג מעקב - שמהווה רכיב מרכזי - לא נתפסת כהתנהגות בינאישית אלימה. בנוסף, הממצאים מראים כי האוכלוסייה הערבית בכלל וגברים בפרט הינם בסיכון גבוה לשימוש בהתנהגות אלימה, ויש לתת משאבים ותשומות לפעילות חינוכיות וחברתיות להגברת המודעות ולצמצום היקף התופעה ולהקנות אסטרטגיות ליצירת זוגיות בריאה במיוחד בקרב הצעירים הערבים".