החוק הלא כתוב של עולם קונסולות המשחק הוא שהן קופצות בדורות. כל שש-שבע שנים מתחלף "דור" כזה, ואת מקום הקונסולות הוותיקות מחליפות קונסולות חדשות ועוצמתיות יותר. כך למשל, אילן היוחסין של הפלייסטיישן נראה ככה: בשנת 1995 יצאה הפלייסטיישן הראשונה. חמש שנים מאוחר יותר, ב-2000, הגיעה היורשת, הפלייסטיישן 2. ב-2006 יצאה הפלייסטיישן 3, וממש לאחרונה, ב-2013, יצאה הקונסולה הרביעית בסדרה.
היתרון בקפיצות הדוריות האלה הוא שמי שרוכש את הקונסולה שלו בתחילת הדור יודע שצפויות לו שנים רבות של ראש נקי. שלא כמו אצל גיימרים שמשחקים במחשב, ומרגישים לפעמים שהם חייבים לשדרג את כרטיס המסך שלהם כל 3-4 שנים כדי להשאר מעודכנים, אלה שבחרו בקונסולות ימשיכו לשחק במשחקים הכי חדשים לאורך כל חיי המדף של הקונסולה שלו, בלי שום צורך לשדרג או להשקיע סכומים נוספים בחומרה.
ואז הגיעה סוני, ולפני כמה חודשים שינתה את כל זה.
הפלייסטיישן 4 פרו: שדרוג מוזר
הכירו את הפלייסטיישן 4 פרו. מעין גירסת "אמצע הדרך" בין הפלייסטיישן 4 המקורית לבין הקונסולה החמישית, שוודאי תצא לשוק מתישהו ב-4-5 השנים הקרובות. סוני הינדסה את הקונסולה החדשה הזו עם מפרט חזק פי שניים מזה של הקונסולה הרגילה, מה שמאפשר הרצת המשחקים בגרפיקה עדיפה ותמיכה (חלקית) במסכי 4K. זו לא בדיוק קונסולה חדשה לגמרי, אלא יותר כמו שדרוג "S" של מכשירי אייפון: אותו עיקרון, רק מהיר יותר עם קצת פיצ'רים חדשים.
האם שווה לשחקנים חדשים לרוץ ולשדרג את הקונסולה שלהם? האמת שממש לא בטוח.
ראשית, בסוני מבטיחים שהפלייסטיישן פרו לא נועדה להחליף את הקונסולה הרגילה, שעדיין נמכרת. כל המשחקים שייצאו מעתה ועד סוף החיים של הדור הזה יעבדו גם עם הקונסולה החזקה וגם על הרגילה. גם ערכת המציאות המדומה PlayStation VR (עוד עליה בהמשך) פועלת מצויין גם בגירסה הוותיקה. בקיצור - מי שכבר קנה פלייסטיישן 4 לא צריך להתבאס, הקונסולה שלו עדיין רלוונטית.
אז למה כן טובה הפלייסטיישן 4 פרו הזאת? בעיקר ל-4K. הפרו יודעת להריץ משחקים ברזולוצית 4K, ולבצע התאמה של משחקים שרצים ברזולוציות נמוכות יותר כך שייראו טוב על המסכים החדשים. ואכן, במסכים כאלה ההבדל בין הקונסולות בולט: הפלייסטיישן 4 הישנה נראית מטושטשת יותר כבר ברמת תפריט הבית, ובמשחקים שתומכים ברזולוציה הגבוהה ההבדל ניכר מאוד.
מי שעדיין לא שדרג למסך טלוויזיה חדש, קצת פחות יבחין בהבדל. על מסך ה-1,080p שלי הצלחתי להבחין בהבדלים קטנים מאוד, אם בכלל, גם במשחקים שעברו התאמות כך שירוצו טוב יותר בקונסולה החדשה. כך למשל, Rise of the Tomb Raider מאפשר להפעיל בפלייסטיישן פרו מצב משחק עם גרפיקה עדיפה, שכולל תוספות של אפקטים מיוחדים, שאמורים להפוך את התמונה למציאותית יותר. למרות שהתמונה נראית טוב יותר, זה עדיין לא הבדל של שמיים וארץ. במשחקים אחרים, כמו Battlefield 1 או Call of Duty: Infinite Warfare, ההבדלים אפילו קטנים יותר.
בסוני מבטיחים שבעתיד יותר ויותר משחקים יגיעו מותאמים לקונסולה העוצמתית יותר, ואולי זה נכון, אבל בינתיים השדרוג הזה הוא בעיקר מוזר. המשחקים הנוכחיים לא מרוויחים ממנו הרבה (אלא אם כן, כאמור, יש לכם מסך 4K), ובהתחשב בהפרש המחיר בין הקונסולה החדשה (כ-2,300-2,400 שקל לקונסולה בלבד) לבין הקונסלה הרגילה (כ-2,000 שקל בבאנדל שכולל בדרך כלל משחק אחד ושלט נוסף) - לא בטוח שצריך להוציא את ההפרש על הפרו.
למי היא כן מומלצת? לבעלי מסכי 4K או גיימרים שמשחקים בעשרות משחקים חדשים בשנה. למי היא אינה מומלצת? להורים שרוכשים את הקונסולה לילדים שלהם או גיימרים שמשחקים רק בפיפ"א או ב-Call of Duty.
הפלייסטיישן VR: מרגיש כמו משחק חדש לחלוטין
בנפרד מהפלייסטיישן פרו, השיקה סוני לאחרונה גם את הפלייסטיישן VR - ערכת מציאות מדומה שמתאימה לכל גרסאות הפלייסטיישן 4. לארץ היא תגיע רק בעוד כמה חודשים, אבל זה לא מנע מאתנו לקחת אותה לסיבוב.
הפלייסטיישן VR נראה במבט ראשון כמו גימיק שנועד להאריך את חיי המדף של הקונסולה. במונחים רבים הוא מזכיר את בקרי התנועה Move שיצאו לפלייסטיישן 3 לפני 6 שנים. אך אחרי שמתחילים לשחק הרושם הזה משתנה לגמרי: שלא כמו שלטי ה-Move, לערכת ה-VR של סוני יש ערך אמיתי. זה מרגיש כמו משחק חדש לחלוטין.
הפלייסטיישן VR מצטרפים בקלות לאוקולוס ריפט ול-Vive של HTC במשבצת "ערכת מציאות מדומה איכותית". האיכות של הערכה הזו עולה עשרות מונים על כל ערכת מציאות מדומה מבוססת סמארטפון שאתם אולי מכירים, כמו Gear VR או גוגל Cardboard. המסך שמסתתר בתוך המשקפיים איכותי (למרות שהרזולוציה שלו, 1,080p, נחשבת לנמוכה יחסית), האופטיקה מצוינת והערכה כולה נוחה מאוד ללבישה ושימוש.
במשחקי ה-VR שיצאו עד עכשיו לערכה (יש כמה עשרות כאלה) מרגישים ממש בעולם אחר. כך למשל, ב-Batman: Arkham VR מקבלים הצצה חסרת תקדים לעולמו של בטמן: בתחילת המשחקון הזה אתם רואים את העולם דרך עיניו של ברוס וויין הצעיר, שחוזה ברצח הוריו. זה מטריד בדיוק כמו שזה נשמע. בהמשך המשחק מאפשר לכם לחקור את מערת העטלף דרך העיניים של באטמן, וזו חוויה נהדרת לכל חובב קומיקס באשר הוא.
לא רק באטמן הכניס אותי לעולם אחר. משחק האינדי המצויין SuperHyperCube הוא מעין טטריס מוזר ותלת-ממדי, שדרש ממני להזיז את הראש כדי להציץ מעבר לצורות ההנדסיות ולפתור את הפאזלים שבו. ב-The Kitchen, דמו קצר ל-Resident Evil VII, מצאתי את עצמי קשור לכיסא במטבח, כשזומבית מרושעת מאיימת לאכול לי את המוח. זה היה די מפחיד.
המציאות המדומה ב-VR של סוני מצטיינת בעיקר בתצוגה התלת-ממדית שלה, וביכולת של הפלייסטיישן 4 לעקוב בדיוק יחסי אחרי תנועות הראש של המשתמש ולהתאים את התצוגה (כך שתוכלו להביט לכל כיוון וגם אחורה - ועדיין להשאר במשחק). היא עובדת פחות טוב במעקב אחרי שלטי התנועה של הפלייסטיישן, שלפעמים "הולכים לאיבוד" במרחב ויוצרים תחושה לא נעימה של דיסאוריינטציה. שלטי התנועה של ה-Vive מדוייקים הרבה יותר.
אבל השוס הגדול ביותר בפלייסטיישן VR הוא המחיר: הערכה עצמה עולה בארה"ב כ-400 דולר (+מיסים מקומיים) שהם כ-1,600 שקלים, אליהם צריך להוסיף עוד כ-60 דולר על מצלמה מיוחדת לפלייסטיישן, שדרושה להפעלת המכשיר. בארץ המחיר הוא כ-2,400 שקלים ויש מלאי מוגבל בהזמנה הראשונה. זה אמנם לא מעט, אבל יחסית לערכות המתחרות, שמחירן מתחיל ב-600 דולר (בלי להזכיר עלות של מחשב שמסוגל להתמודד איתן), זה בהחלט סביר.