תושבי שנת 2032 היקרים, אני עומד להציג בפניכם עובדה שתישמע לכם מופרכת, שלא להזכיר מופרעת לחלוטין, אבל תאמינו או לא, זאת המציאות: בשנת 2012, רובם המוחלט של כלי הרכב בעולם נשלטים על ידי בני אדם. כן, ברור שזה נשמע מטורף. זה שגעון מוחלט, חוסר אחריות בלתי מתקבל על הדעת, אבל זה נכון. זה תועד היטב ויש לכך שפע של ראיות. תבדקו בספרי ההיסטוריה אם אתם לא מאמינים.
רק כדי שתקבלו פרופורציה על רמת האבסורד: בשנת 2012 קיימות בעולם יותר ממיליארד מכוניות, כל אחת מהן במשקל של לכל הפחות טונה. רובן המוחלט נוהגות לנוע על גבי כבישי אספלט, בצפיפות גבוהה מאוד, ובמהירויות שמגיעות באופן סטנדרטי ל-120 קמ"ש ואף למעלה מזה. מובן מאליו שנסיעה בכלי כבד במהירות כזאת היא מסוכנת בטירוף. טעות של שבריר שניה עשויה לגרום לתאונה חמורה, פציעה או מוות. וכאילו זה לא היה מסוכן מספיק, רבים מאותם מסלולים נמצאים בסידור מטורף הידוע בכינוי "כביש דו סיטרי". בשיטה זו, אותן מכוניות נוסעות במהירויות אדירות בכיוונים מנוגדים, זו מול זו, כשהן חולפות במרחק של סנטימטרים בודדים זו מזו, פשוטו כמשמעו; וברוב המקרים – בלי שום אמצעי אבטחה, אפס, כלום, שיפריד בינהן. בכל פעם שבה מכונית אחת חולפת על פני מכונית אחרת – מאות פעמים בכל נסיעה – שני הנהגים נמצאים במרחק של חצי מטר, או שבריר שניה, מהמוות.
עכשיו אתם, בני 2032 היקרים, בוודאי משערים שאותם נהגים חייבים להיות מאומנים היטב, ורק הטובים שבטובים שבהם מורשים לשבת ליד ההגה. אחרי הכל, טייסים מובחרים של מטוסי קרב עוברים אימונים מפרכים במשך שנים לפני שיעזו לבצע פעלול מסוכן כל כך. ובכן, לא: משום מה, מה שנכון לגבי מטוסי קרב לא נכון לגבי מכוניות. במילים פשוטות, כל טמבל יכול לנהוג. השגת רישיון נהיגה נחשבת לדבר פשוט וקל יחסית, שנמצא בהישג ידו של כל אדם כמעט. אנשים שלא הייתם סומכים עליהם שיסחבו צלחת מצד אחד של חדר לצד השני בלי להפיל אותה, אנשים שלא מסוגלים לזכור את לוח הכפל, אנשים שקוראים את "50 גוונים של אפור" בלי אירוניה, מחזיקים את החיים שלהם ושל אחרים בידיהם, מילולית.
עכשיו, אם כבר התאוששתם מההלם, אתם בטח שואלים אם זה המצב איך ייתכן שהכבישים לא הופכים לשדה קטל המוני. ובכן, הם כן כאלה. תאונות דרכים קטלניות קורות מדי יום ומדי שעה. יותר ממיליון בני אדם נהרגים מדי שנה ברחבי העולם בתאונות דרכים. מיליון. ואלה רק התאונות הקטלניות; מי יודע כמה מיליונים נפצעים, וכמה מיליארדים מתבזבזים מדי שנה על תאונות שגרמו רק נזק לרכוש. בקיצור, תושבי העולם לוקחים על עצמם סיכון לא מבוטל בכל פעם שהם נכנסים למכונית – והם ממשיכים לעשות זאת, שוב ושוב ושוב. טירוף. ומדובר, להזכירכם שוב, לא באיזו תקופה רחוקה ואפילה בהיסטוריה, אלא בשנת 2012, עשרים שנה בלבד לפני ימיכם.
אם אתם מצויים מעט בהיסטוריה טכנולוגית, זה לא נראה לכם הגיוני. ב-2012, אתם יכולים להיזכר, כבר היו בעולם מחשבים; היו מכשירי GPS; היו סמארטפונים. היו אפילו רובוטים שואבי אבק, לכל הרוחות. בקיצור, לא היתה שום מניעה טכנולוגית לעשות את הדבר ההגיוני: להושיב את בני האדם בצד ולתת למכוניות לנהוג בעצמן. איך ייתכן שטכנולוגיה שקיימת, עובדת ומיושמת בפאקינג שואבי אבק לא תיושם במקום שבו היא יכולה להציל מיליונים של חיים?! מה עבר על אנשי 2012, הם כולם נפלו על השכל?!
מכונית ללא נהג נסעה 300 אלף קילומטר ורשמה 0 תאונות
מכוניות הנוהגות את עצמן, ללא עזרת נהג, אינן מדע בדיוני. הן קיימות ונוסעות בכבישים, ייתכן שאפילו ממש עכשיו. ניסיונות ראשונים בתחום נעשו עוד בשנות שמונים של המאה הקודמת, וקיבלו דחיפה משמעותית ככל שהטכנולוגיה התקדמה. ב-2010 גוגל גילתה לעולם שהיא עובדת על פרויקט כזה בדיוק: צי מכוניות שאומרים להן לאן לנסוע, והן מגיעות לשם לבד. גוגל היא בהחלט לא היחידה שפועלת בתחום כיום, אבל כחברה הגדולה והמוכרת ביותר, היא זו שאין לה בעיה להצהיר על תכניותיה בגלוי. באוגוסט גוגל בישרה בשמחה שהמכוניות האוטומטיות הניסיוניות שלה השלימו נסיעות באורך 300 אלף קילומטר בכבישי קליפורניה. מספר התאונות בהן היו מעורבות לאורך הנסיעה הזו: 0.
ולמה לא, בעצם? לא אמור להיות שום דבר מדהים, כיום, במכונית הנוסעת בעצמה; כל הטכנולוגיות הנחוצות כבר מוכרות ונפוצות.
למצוא את הדרך מנקודה א' לנקודה ב'? כל משתמש ב-Waze יודע שהמחשב יודע לעשות את זה מזמן, כולל מתי צריך להיצמד למסלול הימני, ואפילו איך מוצאים פניה שמאלה בלב תל אביב.
להתמצא בדרך? כשמדובר בנהיגת שטח, זה עדיין אתגר (לא בלתי אפשרי), אבל כל עוד המטרה היא לנסוע על גבי כבישים מסומנים - אין בכך כל קושי. המסלולים והתמרורים מסמנים היטב לרכב איפה הוא אמור להיות, ואת הגופים האחרים בדרך – כלי רכב אחרים, הולכי רגל – הוא יכול לגלות באמצעי ראיה ממוחשבת. שוב, אם לקחת דוגמה מעולם כלי הבית: אם רובוט שואב אבק יודע לא לדרוס את החתול אלא ללכת מסביבו, אפשר להיות בטוחים שגם רובוט-רכב יידע לעשות את אותו הדבר.
מהירות ובטוחות: הרכבים האוטומטיים יוכלו לנסוע ב-150 קמ"ש
לנהוג בטוח? הרבה יותר מכם. ישנם תחומים רבים שבהם בני האדם עדיין עולים על מחשבים, אבל נהיגה אינה אחד מהם. למחשב יש מהירות תגובה מהירה פי אלף משל אדם; הוא לעולם לא נרדם על ההגה, מאבד את הריכוז, או מוריד את העיניים מהכביש לרגע רק כדי לשלוח SMS אחד קטן; הוא מציית תמיד לחוקי התנועה, ולעולם לא יתעצבן וייצא לעקיפה על קו הפרדה רצוף. יותר מזה: לאחר שנגיע למצב שבו יהיו מכוניות ממוחשבות רבות על הכביש, הן יוכלו גם לתקשר זו עם זו באופן מיידי, וכך המכונית שלכם תדע, למשל, שהמכונית שלפניכם עומדת לבלום עוד לפני שהיא התחילה לעשות זאת. אין שום ספק שהסיכוי לתאונה עם נהג רובוט הוא קלוש לעומת נהג אנושי, אפילו הטוב ביותר.
לנהגים ממוחשבים יש יתרונות נוספים מלבד הבטיחות. ראשית, הם חוסכים זמן, הרבה זמן. בכל אותם שעות שאתם עכשיו מבלים באחיזה בהגה, ברקס, גז, ברקס ושוב, תוכלו להישען לאחור ולקרוא מאמרים מחכימים על סוציולוגיה (אוקיי, בואו נהיה ריאליסטיים: לשחק משחקים מפגרים בסלולרי). ומכיוון שהאוטו נוהג במקומכם, גם לא תצטרכו לשים לב ולהתעצבן מכל נהג שחותך אתכם. זה בסדר. אתם תגיעו.
שנית, מכוניות ממוחשבות יגיעו מהר יותר. וזאת על אף שהן מקפידות על המהירות המותרת. הסיבה היא אמצעי התקשורת, כאמור, בין המכוניות החכמות השונות שעל הכביש. כיום, כשאתם עומדים ברמזור והוא מתחלף לירוק, הרכב הראשון בתור מתחיל לנסוע לאיטו, אחריו – השני, אחריו – השלישי, ועד שה"גל" מגיע אליכם, לפעמים הרמזור כבר שוב אדום. לעומת זאת, אם מדובר בשורה של מכוניות ממוחשבות שמתקשרות זו עם זו, כולן יוכלו לצאת לדרך באותה השניה בדיוק – וגם לעמוד במרחק קטן הרבה יותר זו מזו, בגלל מהירות התגובה הגבוהה. בקיצור, פקקי תנועה אולי לא ייעלמו, אבל הם יעברו הרבה יותר מהר. ובאשר לנסיעה בינעירונית – אחרי כמה שנים שבהן משרד התחבורה ייווכח בכך שמכוניות ממוחשבות פשוט לא עושות תאונות, המהירות המותרת תעלה. נסיעה ב-150 קמ"ש היא אולי חסרת אחריות כשמדובר בנהג אנושי, אבל לגבי נהג רובוטי אין הרבה הבדל.
אז למה אנחנו עדיין לא נוהגים במכונית ללא נהג?
אם כך, השאלה היא לא האם מכוניות ללא נהג אפשריות (כן, הן כן), וגם לא איך עושים את זה (גוגל יודעת). השאלה היא למה לא? למה אנחנו לא נוסעים במכוניות ממוחשבות כבר היום, או, נגיד, בשנה הבאה?
התשובות, למרבה הבאסה, לא קשורות לטכנולוגיה, אלא לפוליטיקה, כלכלה וביטוח. כמו בהרבה תחומים אחרים, לבנות מכונה שעושה משהו מופלא זה החלק הקל; לקבל רישיון להשתמש בה, זה החלק הקשה. כל חוקי התנועה נכתבו בעולם שבו במכוניות נהגו בני אדם, וכדי לאפשר למכוניות ללא נהג לעלות על הכביש צריך לכתוב אותם מחדש. כיום, למשל, מי שיושב במושב הנהג חייב להניח שתי ידיים על ההגה, ולך תסביר עכשיו לשוטר שהאוטו שלך בכלל נוסע לבד. חוקים, בניגוד מוחלט לטכנולוגיה, הם דבר שמשתנה לאט מאוד, אבל גם בתחום הזה יש התפתחויות: ב-30 באוקטובר 2012 עבר חוק במדינת קליפורניה שהופך מכוניות אוטומטיות לחוקיות, אם כי הוא עדיין דורש שיישב אדם במושב הנהג, כדי לקחת את ההגה לידיים במקרה חירום. זאת המדינה השלישית בארצות הברית שמאשרת את השימוש במכוניות כאלה.
בעיה שעוד לא נפתרה היא שאלת האחריות המשפטית. בעולם שבו כל המכוניות נוהגות בעצמן תאונות דרכים יהיו נדירות הרבה יותר מכיום, כמובן, אבל זה לא אומר שהן ייעלמו לחלוטין. תאונות תמיד קורות, לכן קוראים להן תאונות. השאלה היא, אחרי שתאונה כזו קורית, את מי להאשים. אי אפשר להפנות אצבע מאשימה לאנשים באוטו – הרי הם לא נהגו. אז מי כן אשם? יצרנית הרכב? זה יהפוך כל יצרנית רכב למטרה לתביעה על כל תאונה שהתרחשה אי שם בעולם בהשתתפות מכונית מתוצרתה, והן בוודאי היו מעדיפות להימנע מזה.
העברה מנהגים אנושיים לנהגים רובוטיים תפחית את מספר התאונות באופן דרסטי, אבל תאונות, מטבען, הן תאונות. אין שום אפשרות להפחית את מספרן לאפס. וכשתקרה תאונה, השאלה היא את מי להאשים. אי אפשר להאשים את האנשים ברכב, הרי הם לא נהגו. אז מי? יצרנית הרכב? זה יהפוך כל יצרנית רכב למטרה לתביעה על כל תאונה שהתרחשה אי שם בעולם בהשתתפות מכונית מתוצרתה, והן בוודאי היו מעדיפות להימנע מזה.
אבל הבעיה הגדולה ביותר היא פשוט שמדובר בשינוי, ושינוי לא קטן, בהרגלי החיים שלנו, ושינוי הוא אף פעם לא קל. עולם שבו המכוניות נוסעות בעצמן הוא עולם שבו הפיצה מובילה את עצמה מהפיצריה אליכם הביתה, משאיות ענק שועטות בדרכי אריזונה בלי לעצור לעולם ובלי נהג, ומוניות מגיעות, לוקחות אתכם לאן שאתם צריכים ואז הולכות, מבלי שאף אחד ינסה לדבר איתכם על פוליטיקה. כל זה בוודאי לא מוצא חן בעיני נהגי המשאיות, שליחי הפיצה ונהגי המוניות של היום. יש אנשים (רבים מהם מכונים בשמות הקוד "סבא" ו"סבתא") שפשוט יסרבו להיכנס לרכב שבו אין נהג, ולא משנה אם תסבירו להם שזה בעצם יותר בטוח. השינויים בהסדרי התנועה יגררו שינויים בתכנון דרכים ובתכנון ערים. זה יהיה שונה, ומה ששונה לפעמים מפחיד.
אבל האלטרנטיבה היא יותר ממיליון הרוגים מדי שנה, ואינסוף שעות עבודה אבודות. מכוניות שנוהגות את עצמן הן רעיון הגיוני מכדי שלא יקרה. זה יקרה בעתיד קרוב יותר מכפי שאתם חושבים, וכשזה יקרה, לא תצליחו לקלוט איך זה שפעם – לא כל כך מזמן, רק ב-2012 – כולם עוד נסעו במכוניות שבהם נהגו בני אדם. איזה פסיכים היינו.