טקס הביכורים, שנפתח לפי המסורת החל מחג השבועות והמשיך כל הקיץ עד סוכות, היה מעמד מרומם: הפירות המסודרים בכלים יקרים, מובאים בשיירה למקדש, טקס ההודאה לאל על שהביא אותנו לארץ פורייה והחגיגה בסיום הטקס היו מן הסתם כמה מהזכרונות הטובים ביותר של בני התקופה.

בעולם הטכנולוגיה, לעומת זאת, ביכורים נוטים להיות לפעמים מביכים. אנחנו לא מדברים על עוד מצעד של גאדג'טים כושלים - אם כי ממש לא חסרים כאלה - אלא על ביכורי ביקורות, פרשנויות טכנולוגיות שהוציאו את אלו שאמרו אותם קצת... טכנופובים. אספנו עבורכם כמה ממיטב הביקורות הראשוניות שהופרכו לחלוטין, ועטפנו אותם בכלים יקרים של פרשנות משלנו.

אין תמונה

 

אייפון? יקר ולא נוח לאימייל

הביקורת השגויה שזכתה להפוך לשם דבר יותר מכל אחת אחרת היא זו של מנכ"ל מיקרוסופט (לשעבר), סטיב באלמר, על האייפון. "אין שום סיכוי שהאייפון הולך לכבוש נתח שוק משמעותי כלשהו. הם עשויים להרוויח הרבה כסף", הוא אמר בראיון לעיתון USA Today, אי אז ב-2007, והצהיר שאפל לא תשיג יותר מ-3% מהשוק, בעוד מיקרוסופט תשלוט על רובו.

בראיון אחר הוא טרח לצחוק בקול: "500 דולר? אחרי סבסוד מלא עם תוכנית (התחייבות לספקית סלולר)? אמרתי (לעצמי) שזה הטלפון הכי יקר בעולם ואין לו מה להציע ללקוחות עסקיים, כי אין לו מקלדת - מה שהופך אותו למכשיר מייל לא טוב".

500 דולר לטלפון? פחחח. הראיון שהחריב את הקריירה של באלמר

 

באלמר, כידוע, נאלץ לראות את אפל צוחקת עליו חזרה במשך שנים: האייפון, שיצא בספטמבר של אותה שנה, מכר מיליון יחידות תוך 74 ימים ומעט יותר מ-6 מיליון יחידות בסך הכל (לדור הראשון, שהוחלף פחות משנה אחר כך). שנתיים אחר כך, בסוף 2009, עקפה אפל את מיקרוסופט במספר הסמארטפונים שמכרה במדינת הבית שלהן, ארה"ב. ב-2010 כבר הודתה מיקרוסופט בכשלונה המוחלט וקברה את Windows Mobile לטובת מערכת חדשה לחלוטין, Windows Phone, שמתקשה להמריא עד היום.

אייפון גדול? על גופתי

גם סטיב ג'ובס, שצחק על מיקרוסופט ללא הפסקה לאורך כל שנותיו כמנכ"ל אפל, נכשל לא פעם בלשונו מעביר ביקורות קטלניות על מוצרים שהוא לא חשב שהחברה שלו צריכה לייצר.

סטיב ג'ובס מציג את האייפון החדש בשנת 2007 (צילום: David Paul Morris, GettyImages IL)
טען שסמארטפונים גדולים יותר לא נוחים. סטיב ג'ובס|צילום: David Paul Morris, GettyImages IL

המקרה האחרון הוא האייפון 6 ו-6 פלוס, ששוחררו בשנה שעברה וכללו מסכים בגדלים של 4.7 ו-5.5 אינצ', בהתאמה. הסיבה שלקח לאפל כל כך הרבה שנים לייצר אייפון בשני הגדלים הללו, הנחשבים כבר כשנתיים לסטנדרט בתעשייה, היה התנגדותו העזה של ג'ובס למה שמכונה פאבלטים (סמארטפונים בגודל של טאבלטים קטנים): "אי אפשר להגיע עם היד מצד לצד של זה, אף אחד לא יקנה את זה", הוא אמר באירוע של החברה ב-2010 על הסמארטפונים מבוססי האנדרואיד, שגודלם הממוצע עבר באותה שנה את ה-4 אינצ', בזמן שהאייפון נשאר עם 3.5 אינצ'.

אך לאחר מותו, היה ברור שזהו רק עניין של זמן עד שהחברה תציג סמארטפונים שייכנעו למגמה בשוק. צרכנים רבים החלו להתלונן שמסך האייפון קטן מדי ושעדיף להתאמץ קצת להגיע עם האגודל מצד לצד של המסך תמורת חוויית צפייה נוחה יותר בווידאו, אתרי אינטרנט ואפליקציות. האייפונים החדשים והמוגדלים הפכו ללהיט היסטרי - בדיוק כמו כל הסמארטפונים הגדולים, הנפוצים היום פי כמה מאלה שגודלם דומה לזה של האייפונים הקודמים.
אך סמארטפונים גדולים לא היו התפנית הגדולה ביותר בתולדות אפל. התואר הזה שייך לאייפד מיני, שבניגוד לאייפונים הגדולים תוכנן על אפו וחמתו של ג'ובס עוד לפני מותו.

"יש גבולות ברורים לכמה קרוב אפשר למקם עצמים פיזיים על מסך מגע לפני שהמשתמשים לא יכולים יותר להקליק, להחליק או לצבוט על המסך באופן אמין", הוא הבהיר בזמן שיחה עם משקיעים ב-2010. "זו אחת מסיבות המפת שאנחנו חושבים שגודל המסך של 10 אינצ' הוא הגודל המינימלי הדרוש ליצירת אפליקציות טאבלט טובות. אפל ביצעה ניסויי משתמשים מעמיקים בממשקי מגע במהלך שנים רבות, ואנחנו באמת מבינים בדברים האלה", הוא סיכם.

כאמור, שנה לאחר מותו השיקה החברה את אייפד מיני - טאבלט בגודל 8 אינצ' שהפך ללהיט מיידי והצליח לעשות את מה שהאייפד הרגיל לא הצליח לעשות - לקחת את המקום הראשון במכירות הטאבלטים ממכשירים מבוססי אנדרואיד.

מנוי למוזיקה? בשביל מה?

לא רק בענייני מכשירים ביצעה אפל תפניות חדות מדעותיו של מייסדה. ב-2003, כשהשיקה החברה לראשונה את חנות המוזיקה המקוונת iTunes, השתלח סטיב ג'ובס במתחרה הגדולה, Rhapsody, ואמר כי בניגוד אליה אין לו שום כוונה למכור שירים תמורת דמי מנוי חודשיים:

"אנשים לא רוצים לרכוש את המוזיקה שלהם כמנוי", הוא אמר למגזין Rolling Stone. "הם קנו תקליטים, אחר כך הם קנו קלטות ובסוף הם קנו דיסקים. (עכשיו) הם ירצו לקנות הורדות. מודל המנוי לרכישת מוזיקה פשט את הרגל. אני חושב שגם אם הייתם מציעים את ביאת המשיח במודל של מנוי זה לא היה מצליח".

במשך שנים נראה היה שג'ובס צדק, הפעם, כאשר אייטיונז הלכה וגדלה בעוד המתחרות הלכו ודעכו. אך עם הזמינות הגוברת של האינטרנט והאפשרויות הבלתי מוגבלות שלו - ביניהן האפשרות פשוט להאזין למוזיקה חינם באמצעות קליפים ביוטיוב - נכנעה אפל ולאחר מותו של ג'ובס השיקה את שירות iTunes Radio, המציע מנוי להאזנה לתחנות רדיו וירטואליות עם אפשרות לדילוג על שירים. השנה צפויה החברה להשיק שירות נוסף, שיאפשר למאזינים לבחור שירים ספציפיים שיוזרמו להם.

טאבלטים? כבר מזמן היו לנו

ביל גייטס (צילום: Ron Wurzer, GettyImages IL)
עוד 5 שנים, אולי 15, אולי אף פעם. ביל גייטס|צילום: Ron Wurzer, GettyImages IL

גם מייסד מיקרוסופט והמנכ"ל הראשון שלה, ביל גייטס, לא היה טוב יותר מיריבו המר. תחזיות רבות שלו הוכיחו את עצמן כמשאלות במקרה הטוב ופליטות פה טפשיות במקרה הרע (כן, כמו אותו משפט שהוא מכחיש שאמר אי-פעם, לפיו אף אחד לא צריך מחשב עם זיכרון גדול יותר מ-637 קילובייט - פחות מאלפית מהסטנדרט בסמארטפונים של היום). אך אחת הכואבות ביותר היא ללא ספק הביקורת העצמית שלו על המוצר החדש שהציג בתערוכת Comdex (אמה הרוחנית של CES של היום) ב-2002: מחשב לוח.

"תוך 5 שנים, אני חוזה שזו תהיה צורת המחשב הפופולארית ביותר שתימכר באמריקה", הוא אמר כשהדגים על הבמה מחשב בעל מסך המתהפך עם גבו על המקלדת ומאפשר עבודה בעזרת עט מגע בלבד.

החזון של גייטס כשל: ב-2007 עדיין נמכרו בעולם רק מחשבים ניידים בתצורת המחברת המסורתית. רק ב-2010, עם הצגת האייפד של אפל (וקצת לפני כן עם טאבלטים מבוססי אנדרואיד), הפכו טאבלטים למוצר נמכר - וגם אז בקושי עקפו את הלפטופים למשך 3 רבעונים, ולא התקרבו לעקוף את שוב המחשבים האישיים כולו. כיום התהפכה המגמה, והטאבלטים מראים סימני דעיכה מתקדמים בעוד מחשבים נייחים וניידים עולים מחדש. עם זאת, שווה לציין כי היום אכן נמכרים גם מחשבי "2 ב-1", ההופכים מלפטופים לטאבלטים בהיפוך מסך או הפרדתו מהמקלדת.

האינטרנט? יקרוס לתוך עצמו

זוכרים שפעם, לפני המון זמן, התלהבו מהדבר ההוא שקראו לו אינטרנט. חשבו שיום אחד זה יהיה גדול. רק מה, לא לקחו בחשבון את מה שאמר על האינטרנט רוברט מטקאלף, מממציאי טכנולוגיית ה-Ethernet שהיתה הראשונה שאפשרה למחשבים לתקשר אחד עם השני.

"אני חוזה שהאינטרנט יהפוך בקרוב לסופרנובה מרהיבה וב-1996 יקרוס כאסון טבע", הוא אמר למגזין InfoWorld בשנת 1995. ממש אותה שנה בה יצא דפדפן ה-Internet Explorer של מיקרוסופט והפך את הגלישה ברשת לאחד השימושים הנפוצים במחשבים.

שלוש שנים מאוחר יותר, הודה מטקאלף בועותו והסביר כי דיבר על דרישות התשתית ההולכות וגדלות של הרשת, שהתקשה להאמין שאפשר לעמוד בהן. אך הוא לא הסתפק בתירוץ הזה, הכניס דף עליו הודפס המאמר לתוך בלנדר ואכל אותו על הבמה.

טלפון סלולרי? לא רק.

לא רק האדם שהמציא את הבסיס לאינטרנט לא העריך נכון את השלכות ההמצאה של עצמו: גם מרטין "מרטי" קופר, מאבות הטלפון הסלולרי, לא שיער עד כמה ההמצאה שלו ושל חבריו תשנה את העולם.

מרטין קופר עם המכשיר הסלולרי Motorola DynaTAC (צילום: יחסי ציבור)
מרטי קופר ומכשיר ה-DynaTAC שפיתח במוטורולה|צילום: יחסי ציבור

"טלפונים סלולריים לגמרי לא יחליפו מערכות חוטיות מקומיות" אמר קופר ל-Christian Science Monitor בשנת 1981, בעודו מכהן כמנהל המחקר במוטורלה, החברה בה פיתח את ההמצאה החדשה. "אפילו בתחזיות אל מעבר לימי חיינו, זה לא יהיה זול מספיק", הוא הוסיף. היום, כשרוב עובדי מאקו מדווחים שאין להם בבית טלפון קווי וכותב שורות אלו לא משתמש בטלפון קווי אפילו במשרד, זה נשמע מגוחך במקרה הטוב.

קופר, למקרה שתהיתם, זכה לראות את התחזית שלו מנופצת: המהנדס בן ה-86 חי בקליפורניה עם אשתו, המהנדסת ושותפתו לעסקים ארלין האריס בת ה-66. הוא אפילו פעיל בטוויטר, בכינוי "מרטי נייד". כמובן.

מחשבים ניידים? לאן ניקח אותם בדיוק?

לא רק ממציאים - גם אנשים שהתפקיד שלהם הוא לספר לציבור על טכנולוגיה, להבין אותה ולראות אותה בראייה רחבה חוטאים בטעויות שעל גבול הגרוטסקה (האמינו לנו - יום אחד עוד ייצא ספר עם הטעויות של החתום מעלה, שמולו כל התחזיות הנכונות ייראו כמו לא יותר מניחושים מקריים).

כך, למשל, אמר אריק סנדברג-דימנט, מייסד מגזין המחשבים ROM, בראיון לניו-יורק טיימס ב-1985: "ברובו, המחשב הנייד הוא מכשיר חלומי למעטים. בכללו, אנשים לא רוצים לסחוב איתם מחשב לחוף או לרכבת, לאותן שעות שהם מעדיפים להעביר בקריאת מדורי הספורט או העסקים בעיתון (...) לא משנה כמה זולים יהפכו המכשירים, ולא משנה כמה מתוחכמת התוכנה שלהם, עדיין איני יכול לדמיין את המשתמש הממוצע לוקח אחד איתו לדיג".

עשר שנים אחר כך, כבר היה ברור שהוא טעה בגדול, כאשר מחשבים ניידים הגיעו למשקל של כ-5 קילוגרם (פעם זה נשמע ממש מעט, נשבעים לכם) ואנשי עסקים החלו להסתובב איתם בכל מקום - כן, גם במסעות שיט ודיג, לפחות אם זה על יאכטות מופארות עם מעקה מוצק וסיפון מוגבה מעל פני המים. היום, 30 שנה אחר כך, גודל הטעות טפח לממדים בלתי נתפשים, כאשר כל אחד מאיתנו מסתובב עם מחשב קטנטן בכיס בכל מקום - ולא רק בזמן דיג, אלא אפילו בצלילה. הרי צריך לצלם את הדגים, איכשהו.

כמה ישקול מחשב בעתיד? תלוי כמה לעתיד מסתכלים

תמונת אילוסטרציה | למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: realsimple.com)
מסורבלים מדי לרכבת או לדיג. אילוסטרציה|צילום: realsimple.com

מצד שני, אולי הסיבה לטעות של סנדברג-דימנט עוד מובנת - המחשבים שהוא דיבר עליהם באמת היו מסורבלים מכדי להיות ניידים באמת. מי שעשה טעות טראגית לא פחות הוא מגזין Popular Mechanics, שבשנת 1949 ניסה להיות נועז כשתיאר מחשב עכשווי במשקל 30 טון ופינטז על כך ש"למחשבים בעתיד עשויות להיות רק 1000 שפופרות ואקום והם עשויים לשקול אולי (הטעות במקור) פחות מטון וחצי". המגזין עצמו טוען שזו היתה תחזית מוצדקת, רק שהזהירות, כפי שאנחנו יודעים היום, היתה מיותרת עד גיחוך.

הבטחת לשדר קול אדם ברדיו? אתה עבריין!

אבל אחד המקרים ההזויים ביותר של ביקורת טכנולוגית כושלת הוא ללא ספק זה של לי דה-פורסט, מדען אמריקאי שנחשב לאחד לאבות טכנולוגיית הרדיו. דה-פורסט נהג להסתבך רבות עם עמיתים לתחום, לגנוב מהם רעיונות ולהשתמש בשיטות אגרסיביות ולא תמיד ישרות כדי לשווק את עצמו.

ב-1913 הוא ושניים משותפיו הועמדו לדין לאחר שבעלי מניות בחברה שהקימו טענו כי הונו אותם. התובע הכללי של ארה"ב ניסח את טענותיו נגד דה-פורסט באופן הבא: "לי דה-פורסט אמר בעיתונים רבים ובהפצות הדואר שלו שיהיה זה אפשרי לשדר קול אנושי לצד השני של האוקיינוס האטלנטי בעוד לא הרבה שנים. על בסיס ההצהרות האבסורדיות והמטעות-במכוון הציבור התמים (...) שוכנע לרכוש מניות בחברה שלו".

גם אם דה-פורסט אכן הגזים במאמצי השיווק שלו, הקביעה לפיה הצהרת כוונות טכנולוגית היא תרמית פוסלת למעשה כל הצגה של חזון טכנולוגי. השופט, אגב, כנראה הבין זאת והרשיע רק את שני שותפיו העסקיים של המדען, בעוד הוא עצמו יצא זכאי.