אנשים שיוצאים לחגוג את כניסת השנה האזרחית החדשה נוטים להיות מוטרדים, בעוד השניות נספרות לאחור, בנושאים הבאים: מה הסיכוי למצוא מישהו לנשק בחצות בשניות שנותרו, כמה עוד יהיה הגיוני לשתות באופן שבו ניתן יהיה לקום לעבודה מחר באופן שפוי פחות או יותר, או למה לעזאזל אנשים עדיין לובשים את המשקפיים האלה עם ה-"00" בתור עיניים אחרי שעברנו את שנת 2009.
מעט מאוד אנשים, אם בכלל, עצרו באמצע הספירה לאחור כדי לתהות פתאום מה זה בעצם הדבר הזה שאנחנו סופרים, למה דווקא 2013, למה דווקא 1 בינואר, ומי החליט שדווקא עכשיו חוגגים. ובצדק, כי אם תתחילו לנסות לברר איך בעצם הגענו ל-2013 אתם עלולים לבלות את כל הלילה מול ויקיפדיה, נגררים למאמרים אחרי מאמרים בנושאי דת, אסטרונומיה, תיאולוגיה, מתמטיקה, ההיסטוריה של הכס הקדוש ושעונים אטומיים. מתברר, כצפוי, שכמו הרבה שאלות פשוטות אחרות, גם השאלה הפשוטה "מה השנה?" היא בעצם לגמרי לא פשוטה.
למה 2013? כולם יודעים: זאת ספירת השנים מאז לידת ישו, דא!
ספה"נ, ספירת הנוצרים, היא, מטבע הדברים, המצאה של נוצרים, מועדון המעריצים של אדם בשם ישוע שהסתובב בין ירושלים ונצרת לפני אלפיים שנה בערך. אם אתם קוראים את הטקסט הזה בעברית, במדינת ישראל, סביר למדי שהטיפוס הזה, ישו, לא נורא מעניין אתכם – ובכל זאת הרבה יותר סביר שתדעו בלי לבדוק מה התאריך היום בלוח הנוצרי מאשר בלוח היהודי, או המוסלמי. זה לא נכון רק לגביכם, אלא גם לגבי מיליארדי סינים, הינדים, בודהיסטים ומאמיני מפלצת הספגטי המעופפת. הלוח הנוצרי הוא הלוח המקובל ביותר בעולם, בלי שום קשר למשמעות הדתית שלו, פשוט כי צריך שיהיה לוח אחד שאנשים מטקסס, מהפיליפינים ומרעננה יוכלו להשתמש בו ולהבין זה את זה. ולפי הלוח הזה, השנה היא, כידוע, שנת 2013.
הנוצרים לא התחילו לספור ברגע שבו ישו נולד. רחוק מאוד מזה. הראשון שהחליט להתחיל את הספירה בשנת 1 לספירה לא היה ישו, אלא נזיר בשם דיוניסיוס אקסיגוס, המכונה דניס הגמד (וזאת לא בדיחה על חשבונו אלא עובדה היסטורית). הגמד הזה, שחי בערך 500 שנים אחרי ישו, היה הראשון שהחליט שהדרך הנכונה ביותר לענות על השאלה "איזו שנה עכשיו?" היא לספור את השנים שעברו מאז האינקרנציה – ה"התגשמות" – של ישו בעולם. השנה הראשונה שהוא ציין בצורה כזאת היתה 525AD - קיצור של "Anno Domini" בלטינית, ובעברית "בשנת אדוננו".
לדניס הנמוך לא באמת היתה דרך לדעת מתי בדיוק נולד ישו. 500 שנים הן הרבה זמן, ובתקופתו של ישו לא היו תעודות לידה או רישומי משרד הפנים, כך שמניין השנים היה נזיל למדי. בנוסף, לא כל כך ברור למה בעצם הנזיר המאותגר אנכית התכוון כשהוא דיבר על ה"התגשמות" של ישו – האם ללידה שלו או לרגע שבו מריה נכנסה למיטה עם רוח הקודש (או, על פי גרסת כל הלא-נוצרים בעולם: הגתה את התירוץ המופרך ביותר אי פעם לבגידה).
מה שמפחית תשעה חודשים מהמניין. בנוסף, מכיוון שבזמנו של אקסיגוס חגגו את "ראש השנה" באוגוסט, לא ידוע האם "שנת 1" שלו היתה החצי הראשון של השנה, או החצי השני. בכל אופן, זה לא כל כך משנה למה הננס הזה באמת התכוון, כי הוא טעה. חוקרים מודרניים מעריכים שישו למעשה נולד בסביבות שנת 4 לפני לידת ישו. לכן כל הספירה הזאת שלנו פשוט לא נכונה, אבל אנחנו ממשיכים להשתמש בה כדי לא להביך יותר מדי את הגמד הזה, כי זה לא יפה לצחוק על גמדים.
מה האורך של שנה? כולם יודעים: 365 ימים. לא בדיוק
כמה מכם מרימים עכשיו את האף ומרגישים מאוד מתוחכמים בעודכם מעירים שלמעשה אורכה של השנה הוא 365 ימים ורבע. כל הכבוד! זה קצת יותר מדויק, אבל עדיין, לא לגמרי.
העניין הוא שבניגוד למספרה של השנה, שהוא למעשה שרירותי, המושגים "שנה" ו"יום" מבוססים על דברים שבאמת קורים בעולם, התרחשויות אסטרונומיות שיש להן אורך ברור ומדויק. וזה קצת מטריד שאותם אנשים שסופרים את השנים החל מסטוץ של בתולה עם רוח הקודש הם אלה שאנחנו אמורים לסמוך על האסטרונומיה שלהם. אידיאלית, שנה צריכה להיות בדיוק הזמן שבו לוקח לכדור הארץ לעשות סיבוב שלם סביב השמש ולחזור לאותה נקודה במסלול (שהיא לא בדיוק אותה נקודה במרחב, אגב. גם השמש בעצמה זזה).
שנה כזאת תהיה זהה למחזור עונות השנה: היום הקצר ביותר בשנה יחול תמיד באותו תאריך בדיוק, וכך גם היום הארוך ביותר בשנה. החורף תמיד יהיה חורף והקיץ תמיד יהיה קיץ. אבל זה קצת יותר מסובך מכפי שזה נשמע, כיוון שהשמש, הירח וכדור הארץ מעולם לא תיאמו ביניהם זמנים, ומתעקשים להסתובב זה סביב זה במחזורים שלא מתחלקים זה בזה בנוחות.
לדעת מתי בדיוק כדור הארץ משלים סיבוב סביב השמש זה לא קל: השמש נראית אותו דבר מכל הצדדים, ואי אפשר פשוט לסמן סימן קטן בחלל ולראות מתי אנחנו שוב מגיעים אליו. לעומת זאת, לספור סיבובים של הירח זה קל מאוד: הוא גדל וקטן במחזוריות של חודש. לכן הדרך הקלה ביותר למדוד את הזמן היא לעזוב את השמש במנוחה, ולספור את הירח בלבד. 12 חודשים הם הרי שנה, לא? זה מה שנעשה בלוח המוסלמי, למשל. הבעיה היא ש-12 חודשים הם לא 365 ימים, אלא 354 או 355 ימים. עשרת הימים החסרים האלה משמעותם שהשנה המוסלמית, שנת הירח, מאבדת מהר מאוד כל קשר אל השנה של השמש: כל שנה מתחילה עשרה ימים "מוקדם" יותר מקודמתה, והיום הקצר ביותר בשנה נמצא בכל שנה בתאריך אחר. לכן גם כל החגים המוסלמיים נודדים על פני השנה. בשנת 1998, צום רמדאן התחיל בדצמבר, כשהימים קצרים; השנה הוא התחיל ב-9 ביולי, בשיא החום ואורך היום, בשנה הבאה הוא יתחיל בסוף יוני, ועד 2030 יחזור שוב לדצמבר.
איך סופרים היהודים?
השנה היהודית מתבססת גם היא על הירח בלבד, ולכן גם בה אורך השנה הוא 355 ימים (שזה בגימטרייה שנ"ה, אגב). אבל כדי שלא נחגוג את פסח, חג האביב, בחורף, הומצאה השנה המעוברת, שונאת נפשם של תלמידי בתי הספר. פעם בכמה שנים, השנה מתארכת בחודש שלם נוסף. אף שנה עברית לא נמשכת בדיוק 365 ימים, חלקן קצרות יותר וחלקן ארוכות יותר, אבל האורך הממוצע שלהן נשאר 365 ימים. החגים זזים קצת מהמקום בכל שנה, אבל חוזרים הביתה לפני שהתרחקו יותר מדי.
אורכה המדויק יותר של שנה 365 ימים, 5 שעות, 49 דקות ו-12 שניות
השנה הנוצרית לא סופרת את הירח בכלל. אנחנו מתעסקים הרי בסיבוב של כדור הארץ מסביב לשמש, מה הירח שייך לעסק? לברר את אורך הסיבוב הזה אמנם קצת מסובך יותר, אבל בסופו של דבר אנחנו הרי יודעים בדיוק כמה זמן זה לוקח: 365 ימים. ורבע. אוף, תמיד יש משהו שמסבך הכל.
העובדה שיש בשנה רבע-יום מיותר ידועה כבר אלפי שנים, וכדי לפצות עליה, לוח השנה הוותיק, היוליאני, הוסיף יום אחד – ה-29 בפברואר – פעם בארבע שנים. בדיוק כמו החודש הנוסף העברי, היום הנוסף בכל ארבע שנים שומר על אורכה הממוצע של שנה נכון. אבל זה לא הספיק: למרות התיקון הזה, השנה הלכה ונסחפה לאחור, וגם החגים הנוצריים קצת זזו על פני השנה. מה קורה?
הסיבה היא שאורכה המדויק יותר של שנה הוא לא 365 יום וגם לא 365 יום ורבע (כלומר, 365 ימים ושש שעות), אלא 365 ימים, 5 שעות, 49 דקות ו-12 שניות. כל שנה נוצרית התחילה, למעשה, עשר דקות ו-48 שניות מוקדם מדי. להבדיל מעשרת הימים של השנה המוסלמית, עשר דקות לשנה נשמע כמו משהו זניח לגמרי. בכל שנה כדור הארץ עובר מסלול מסביב לשמש באורך של 939 מיליון קילומטר, אתם באמת הולכים להתקטנן איתו על איחור של עשר דקות? ובכל זאת, לאורך מאות ואלפי שנים, גם הדקות האלה מצטברות לאיטן. עד שנת 1581, הפיגור הזוחל הזה הצטבר כבר לכדי עשרה ימים, והתחיל להיות מורגש: היום הקצר ביותר בשנה אמור להיות, בכל שנה, ה-21 בדצמבר, אבל ב-1581 הוא היה ה-11 בדצמבר.
האפיפיור שכיהן אז, גרגורי ה-13 (ההיסטוריה לא מספרת לנו הרבה על גובהו), הבין שאם זה ימשיך ככה בסוף כולם יחגגו את כריסטמס באמצע הקיץ, וכל השירים האלה על השלג שיורד לו הו-הו-הו יהיו לא לעניין. ומכיוון שבאותו הזמן האפיפיור נחשב לסמכות העליונה לענייני הכל, ממזג האוויר ועד לקביעת צבע השמים, גרגורי הכריז על לוח שנה חדש, שנמצא בשימוש עד היום.
כדי להשלים את הפער, גרגורי הכריז שלוח השנה זה עתה קפץ עשרה ימים קדימה, כי כשאתה אפיפיור מותר לך לעשות דברים כאלה, מה שמכניס את כל המאבקים על שעון הקיץ אצלנו לפרופורציה. וכדי שלא להיכנס עוד פעם לפיגור זוחל, הלוח הגרגוריאני משנה קצת את החוקים לגבי השנים שבהן יש, או אין, יום אקסטרה: ה-29 בפברואר יחול בכל שנה המתחלקת בארבע, חוץ משנים שמתחלקות ב-100, אלא אם כן הן מתחלקות גם ב-400. זה אולי קצת יותר מסובך, אבל זה עובד מספיק טוב כדי שכל שנה תתחיל בזמן. עד שהתברר שגם זה לא מספיק מדויק.
סופית! אורך השנה הוא 365.256363004 ימים. בערך...
בימינו, עם לווייני GPS ושעונים אטומיים, לא רק כל דקה אלא כל שנייה חשובה. השעה הרשמית חייבת להיות אחידה לגמרי בכל העולם, ולעולם אסור לאחר. ואם מודדים באופן עוד יותר מדויק את סיבובם של כדור הארץ והשמש מגלים שאורך השנה הוא 365.256363004 ימים. בערך.
למה בערך, לכל הרוחות?! מה בערך?! תשע ספרות אחרי הנקודה, אי אפשר להגיע סוף סוף לתשובה חד משמעית, כמה זמן לעזאזל נמשכת שנה? אז זהו, שלא. כי לשנה, ליום ולחודש בעצם אין אורך אחיד לחלוטין. על מהירות הסיבוב של כדור הארץ משפיעים, במידה זעירה אמנם אבל קיימת, כח המשיכה של פלנטות וכוכבים אחרים, וגם תנועות טקטוניות על גבי כדור הארץ עצמו, ואפילו הגאות והשפל ש"שוחקים" את מהירות הסיבוב שלו ומאטים אותו טיפ-טיפה. בקיצור, כל שנה שונה, ואפילו כל יום שונה. ההבדל הוא זעיר, אבל כדי להשאיר את לוח השנה שלנו מדויק ככל האפשר, נוספת מדי פעם "שניה מעוברת". כנראה שלא שמתם לב, אבל שנת 2012 היתה טיפה יותר ארוכה מהרגיל; ארוכה יותר בשניה אחת. הדקה האחרונה של ה-30 ליוני 2012 ארכה, באופן רשמי, 61 שניות, ולא 60. משום שהשינוים במהירות הסיבוב של כדור הארץ ברזולוציה הזאת הם כל כך לא עקביים, שניות מעוברות מוכרזות רק חצי שנה מראש, ובמרחקים לא עקביים זו מזו: בין 1972 ל-1979 הזמן התארך ב-9 שניות שלמות, אבל מ-1999 ועד היום נוספו רק שלוש שניות.
אז, אם לסכם: 2013 שנים מהתאריך הלא נכון של יום הולדתו של אדם שלא מאוד מעניין אותנו, אנחנו סופרים הגעה לא מדויקת לנקודה אקראית לגמרי בסיבוב של כדור הארץ מסביב לשמש, שבעוד כמה שנים תיתן מספר מדויק של סיבובים בממוצע. או עוד יותר בקיצור: אין שום דבר מיוחד בשום צורה בשעה 00:00 ב-1 בינואר. אז למה לעשות מסיבה? נורא פשוט: כי האפשרות השניה היא לא לעשות מסיבה.