מקורי כמו דאלי, אמיץ כמו רמבו, חובב סיכונים כמו מתאבד שיעי. אם יש דבר אחד שאי אפשר לומר על מנכ"ל חברת הטכנולוגיה המצליחה בעולם, זה שהוא חנון.
זה לא הספד לסטיב ג'ובס (למרות שאפשר כנראה להתחיל לחפש דימויים גם לזה) אלא רק לקריירה הלא-תיאמן שלו.
כלי עבודה בעלי סקס אפיל של מפתח צינורות הפכו תחת ידיו לסמלי סטטוס. הנועזות והגאונות שלו החליפו מוצרים טכנולוגיים משמימים במוצרי צריכה נחשקים.
הנה פריט טריוויה לא ייאמן: האייפון הושק ב-2007. לפני כן הוא לא היה. זה ג'ובס שהחליט שכולנו נרצה מכשיר חסר כפתורים, והוא צדק: לא רק הצרכנים רצו בעקבותיו – גם כמעט כל המתחרות שלו בשוק הסלולר. היום כבר קשה לדמיין את העולם טרום האייפון.
ג'ובס לא רק המציא בשבילנו מכשירים, הוא המציא לנו רצונות ושאיפות. זה משום שסטיב ג'ובס, איש המחשבים הקריזיונר והאנטיפת, שונה כמעט מכל עמיתיו ומתחריו – הוא פשוט מבין אנשים.
במשך עשרות שנים לא הבנו – גם אני לא – מה יש לחובבי כת האפל, המעריצים המטורללים האלה שמוכנים לשלם כפול תמורת מחשב שבקושי יודע עברית, אין לו וורד ואי אפשר להתקין עליו שום משחק. עכשיו אני נאלץ להודות שהם הבינו משהו לפני כולנו.
מי שמניח היום ידיים על אייפון, אייפד או אפילו על הלפטופ של אפל, מבין בתוך עשר דקות את ההבדל: מתחת לעיצוב המוקפד ולחומרים שכל כך יותר נעים לגעת בהם, יש מכשיר שמבין בדיוק מה אנחנו מנסים לעשות, בלי אלפי תפריטים וכפתורים והגדרות מיותרות. לידו, המוצרים המגושמים של חברות המחשבים והסלולר האחרות נראים כמעט מביכים.
>> התפוח הגדול: הרגעים החשובים בקריירה של סטיב ג'ובס
>> וגם: יום אחרי הפרישה: האם סופה של אפל מתקרב?