בשלושת השבועות האחרונים המוזיקה ששמעתי בביתי בקעה מכמה חדרים בו זמנית. האזנתי לשירים מספוטפיי, והטרדתי את מנוחתה של משפחתי עם פודקאסטים שהושמעו מרמקולים של סונוס. אחד מהם הוא ה-Beam שהוא למעשה סאונד בר שמתחבר גם לטלוויזיה. יש את רמקול ה-Move הנייד, וצמד רמקולי One SL שפוזרו בחדרים.

רמקולים של סונוס נמכרו בארץ זה מספר שנים, אבל כמוצר בוטיק נישתי שמיועד למי ש״מבין באודיו״. בשבועות האחרונים התחילו למכור אותם ברשת באג, שפונה לקהל הרחב, וטווחי המחירים שלהם הם בבינוני-גבוה. בסקירה חיברתי את כל הארבעה, אבל בהחלט אפשר לקנות כל אחד מהם בנפרד ולהשתמש רק בו. אפשר לקנות יותר מארבעה ולהוסיף לרשת הביתית.

רמקול One SL (צילום: יחצ)
רמקול One SL|צילום: יחצ

הקטע של סט הרמוקלים הזה הוא שלא מדובר ברמקולי בלוטות׳ רגילים. כולם מתחברים לסמארטפונים בבית, לאינטרנט ואחד לשני באמצעות Wifi (או כבל רשת אם הם ממוקמים ליד הנתב). לשם כך צריך להגדיר אותם אחד-אחד דרך אפליקציה. בדרך לשם נתקלתי באתגרים קטנים שהייתי צריך לפתור באמצעות חיפוש מדריכים באינטרנט או איפוס והתחלה מחדש, אבל אחר כך כולם עבדו חלק. יוצא דופן הוא ה-Move שיכול להתחבר למכשירים באמצעות בלוטות׳, בנוסף לוויפיי.

מהרגע שהכל עומד ומחובר, אפשר להאזין למוזיקה, פודקאסטים או אפילו סרטים, מכל טלפון בבית לכל רמקול בבית. אפשר לשמוע בו זמנית מכל הרמקולים, או רק מחלק מהרמקולים. אפשר לשלוט בעוצמה של כולם ביחד, או של כל אחד בנפרד. ואפשר לשמוע מהסלון משהו אחד, ומחדר השינה למשהו אחר. אפשר באמצע ההאזנה להחליף - נניח להתחיל לשמוע שיר בסלון כשעושים ספונג׳ה ולהעביר אותו בכמה קליקים לרמקול במטבח כשרוצים לעשות הפסקה כדי להכין תה ורקיקים (הו כן! אני חי על הקצה). השימוש ב-WiFi על פני בלוטות׳ הוא יתרון עצום במובן הזה.

Beam (צילום: באדיבות החברה)
Beam|צילום: באדיבות החברה

אפשר לשדר את המוזיקה דרך Google Cast באנדרואיד, או דרך Airplay 2 באייפון. לחלופין אפשר לנגן דברים מתוך האפליקציה של סונוס - היא תומכת בספוטיפיי ובשירותי מוזיקה אחרים מוכרים ואפליקציות לרדיו מכל העולם (כולל מישראל) - החביבה עלי היא TuneI. אבל החוויה אף פעם לא זהה לנגינה מתוך האפליקציה המקורית, וכך למשל מצאתי את עצמי מגרד בראש ובוהה קצת בטלפון כשאני מחפש שירים, רשימות השמעה ואלבומים בתוך מיני אפליקציה של ספוטיפיי שנמצאת בתוך סונוס. יש כאלה שיעדיפו את הכל במקום אחד ולא לזגזג בין אפליקציות. אני לא שופט אותם, כי אני לא שומע אותם מבעד לרמקולים.

השליטה על הרמקולים נעשית מתוך האפליקציה בטלפון, כך שבתכלס לא צריך בכלל לגעת ברמקולים עצמם כמעט אף פעם, אבל כשכן הייתי צריך להנמיך את המוזיקה, והטלפון לא היה בדיוק עלי - מצאתי כפתורים יפים מאוד אך מבלבלים טיפה על גוף הרמקולים. בסוף, הניחוש היה נכון והשקט חזר הביתה.

צמד ה-One סיפק אחלה צליל, כראוי לרמקולים בדרגת המחיר הזו. ועוצמת השמע מספיקה בהחלט לחדר בדירה קטנה-בינונית. בניגוד לרמקולים אחרים שעברו בביתי - לא הייתי צריך להגביר עד הסוף. כשכן הגברתי ליותר ממה שצריך, הצליל לא התעוות ונשאר נקי

לרמקול ה-Move יש מעיין מגרעת שמאפשרת לתפוס ופשוט להרים אותו (אבל הוא שוקל 3 קילו שקצת מכבידים), והוא עמיד במידה מסויימת בגשם (תקן IP56) אז אל תזרקו אותו לבריכה ואל תשאירו אותו לילה בחוץ, אבל אל תחששו מכמה טיפות. אפשר לחבר אותו בבלוטות׳ בלי כל הבלגן של האפליקציה, ואפשר להטעין אותו מהעריסה שמגיעה איתו או בשקע USB-C. היצרן מבטיח סוללה של 10 שעות, ובעצמת שמע סבירה אצלי הוא הגיע כמעט לזה.

בטלוויזיה

ה-Beam שידרג באופן ניכר את השמע שיוצא מרמקולים המיושנים המובנים בטלוויזיה. אפשר לחבר אותו באמצעות HDMI או כבל אופטי, ויש אפילו מתאם בין השניים למקרה שיש לכם טלוויזיה בת יותר מ-6-7 שנים. אם היא ישנה יותר - תתייעצו עם המוכר בשביל לראות שהיא מתאימה.

רמקול One SL (צילום: יחצ)
רמקול One SL|צילום: יחצ

אם מציבים את כל ארבעת הרמקולים בסלון אפשר ליצור חוויה של סראונד - ואפילו להגדיר כמה הם רחוקים מהספה בשביל שהרמקול יתאים את עצמת הצליל. היתרון הגדול הוא שלא צריך לקדוח ולהעביר כבלים בכל הבית, אלא פשוט להניח אותם (בתקווה שיש שקעים בפינות הסלון). זה נשמע טוב מאוד והופך את הטלוויזיה והסטרימר למה שקראו פעם ״קולנוע ביתי״, אבל זה לא זהה באיכות למערכות סראונד אמיתיות ויקרות יותר.

ה-Move עולה 1,699 שקלים. ה-Beam עולה 1,699 שקלים. ה-One עולה 750 שקלים ליחידה. מדובר ברמקולים באיכות בניה טובה, אחלה של איכות צליל בשביל המחיר שלהם, ובעיקר מאפשרים גמישות ומודולריות למי שרוצה לשמוע מוזיקה מכל פינה בבית.