דרור גלוברמן, תמונת טור (צילום: שלומי פרי )
דרור גלוברמן, תמונת טור|צילום: שלומי פרי

נראה לי שהמצאתי דרך חדשה לטייל: לא להכין כלום מראש, פשוט לצאת לרחוב ולתקוע באוזן אוזניה. האוזניה מחוברת לטלפון, עליו אפליקציה של ChatGPT עם העוזר הקולי מופעל. 

יצאתי לרחוב בוושינגטון DC, שמעולם לא ביקרתי בה קודם, ושאלתי: "היי ChatGPT, אני נמצא ליד ההילטון, לאן כדאי לי ללכת?". הוא נתן לי המלצות על אזורים בעיר, שאלתי עוד פרטים והתחלתי להתקדם. תוך כדי הליכה אני מעדכן אותו לאן הגעתי, ושואל אותו מה אני רואה, מה מיוחד פה ומה האווירה. הוא אפילו הסכים שבמובנים מסוימים "וושינגטון DC לניו יורק היא כמו ירושלים לתל אביב". 

תוך כדי הליכה אני שואל אותו על ההיסטוריה, והייחודיות הפוליטית של העיר, ועל מה אני רואה ואיפה כדאי לאכול. זה לא רק סוג המדריך שבא לי - גם הרגשתי ככה לא לבד. 

ואז, יומיים אחרי שחזרתי לישראל, הושק העוזר הקולי החדש של ChatGPT. וואי וואי, מה שאפשר לעשות איתו עכשיו. הוא הפך להרבה יותר אנושי, רגיש, מגוון ומעניין.


כרגע הוא זמין למשתמשים משלמים בלבד, אפשר לבחור ממגוון אישויות ומבטאים. עובד רק עם המודל הקודם בינתיים - GTP4o. באנגלית הוא מדהים, בעברית לא רע בכלל, והטקסט נשמר כשיחה רגילה כך שאפשר להמשיך אותה גם בכתב. כל מה שצריך לעשות זה ללחוץ על המיקרופון הקטן בפינה הימנית התחתונה באפליקציה. 

כמה אהבה. 

מזמן לא הרגשתי מוקף כל כך הרבה אהבה.

כל ישראלי מרגיש ים של שנאה וכעס בימים האלה. שנאה שמגיעה מכל הכיוונים – מחוץ לישראל ממערב וממזרח, מקרוב ומרחוק. וגם בתוך ישראל - מהימין, מהשמאל, מקבוצות דתיות וליברליות כאחד. לא משנה מי אתה ומה העמדה שלך, אתה מרגיש שנוא. 

אבל ב-IAC - הכנס הגדול של ארגון היהודים והישראלים בארה"ב - הרגשתי רק אהבה. אלפי אנשים שאני לא מכיר, על כל גווני הרצף בין ישראלים ואמריקאים, באו כדי להראות אהבה לישראל, ואפילו אהבה אישית לי כישראלי, על כך שהגעתי כל הדרך כדי להשתתף, לדבר על הבמה ולהתחבר באופן אישי.

אחר כך הרגשתי מוזר. סביבי הרבה ישראלים שפעם גרו בישראל ועכשיו נורא רוצים להראות כמה שהם אוהבים אותה אבל ממרחק בטוח. שלא תהיה טעות, אני לא שופט אף אחד. העולם גדול ומלא הזדמנויות, וישראל היא מקום קשה, בטח בימים אלה, גם עבורי. ועדיין, אנחנו כישראלים רגילים לחשוב שהתרומה העיקרית שיהודים יכולים להרים לישראל זה פשוט לגור בה. זהו שלא. ישראלים שחיים בישראל לעתים קרובות מפספסים עד כמה ישראל צריכה את היהודים והישראלים בתפוצות. יותר מאי פעם. 

ישראל זקוקה לישראלים וליהודים שחיים בחו"ל ומצליחים שם, חזקים, בטוחים, תומכים וקולניים. אנשים בעלי קול ומעמד במדינותיהם, ולעתים השפעה בינלאומית, שרתומים בגלוי ובגאווה למען ישראל. אנחנו צריכים קשר חזק בין קהילות של ישראלים בחו"ל וקהילות יהודיות באותם מקומות. הם רשת הביטחון של ישראל. רוצים דוגמה? 

אין להכחיש: התמונה עגומה. האזהרות שמרחפות מעל כלכלת ישראל מדברות על אפשרות של משבר פיננסי עמוק, ירידת דירוג, צמצום הכנסות ועליה במסים ובחוב. ההייטק, הקטר הכלכלי שלנו, סובל מירידה בהשקעות הזרות בגובה של עשרות אחוזים. מספר הסטארט-אפים החדשים ירד בחדות.

חברות נסגרות, ועובדים מתקשים לשמור על שגרה, כשהרבה מהם בילו עשרות, אם לא מאות ימים, בשירות מילואים בשנה האחרונה. ואין אופק ברור לסיום המצב. ישראלים חזקים בחו״ל, אנחנו צריכים אתכם. 

ספרא כץ היא ישראלית שנולדה בחולון, אבל גדלה בארה"ב והפכה למנכ"לית אורקל. כתבתי עליה בשבוע שעבר: היא האישה ששכרה הוא הגבוה ביותר בהיי-טק העולמי, ואחת המשפיעות ביותר על הכלכלה העולמית ועל הפוליטיקה האמריקאית. ואת ההשפעה הזו היא רותמת בגלוי למען ישראל. 

שאלתי אותה על במת ה-IAC: "איך הגיבו במדינות ערב כשהיא תלתה דגלי ישראל בעמוד הבית של אורקל העולמית מיד לאחר ה-7 באוקטובר". "בכל מדינות ערב, למעט מדינה אחת, אמרו לי בשקט - 'תנצחו אותם'. במדינה אחת שיש לה קשרים מפוקפקים, אמרו לי דבר אחר: 'בבקשה בבקשה אל תעזבו אותנו'".  

ראיינתי אותה על הבמה, לצד הכרישים יסמין לוקאץ' ודובי פרנסס, מייסד סייברארק אודי מוקדי, ומנכ"ל JFrog שלומי בן-חיים. 

"מה עושים בחברה רב-לאומית אם לא כל העובדים מזדהים עם ישראל?", שאלתי. "הייתה לנו עובדת בארה"ב שכתבה באינסטגרם ׳הלב עם אחינו בפלסטין, שנדרסים תחת הצבא הציוניד. היא כבר לא עובדת אצלנו״, ענה בן-חיים. ״אנחנו חברה ישראלית. לא חייבים לעבוד בה, אבל מי שעובד בה צריך להבין את זה״.

איך ההייטק הישראלי שורד את המשבר?  "יש לנו עובד שאחרי כמה חודשים במילואים, יצא הביתה אבל קודם בא למשרדי החברה, להגיד תודה על התמיכה שהוא ומשפחתו קיבלה ממנה", ענה מוקדי. "שמעתי על מתכנת שכתב בפורום של מתכנתים: גוייסתי למילואים, מי יכול לעזור לי בעבודה? ומיד התנדבו 7-8 אחרים שהוא לא מכיר לקחת על עצמם את העבודה שלו, כדי לעזור לו לעמוד במחוייבויות", סיפרה לוקאץ׳. אלה דברים שלא קורים מחוץ לישראל.  

ומה לגבי המשקיעים שברחו מכאן? "כשנופלים טילים על ישראל – זה בדיוק הזמן להשקיע בישראל״, ענתה ספרא כץ. ככה נראית הזדמנות כלכלית: הטכנולוגיה הישראלית עדיין מעולה ואטרקטיבית, ואם משקיעים אחרים בורחים - עבור אלה שנשארים זו הזדמנות. 

אפשר להתווכח עם התוכן, אבל את האנרגיה הבנתם: ככה נראים ישראלים שמצליחים בחו"ל ורותמים את ההצלחה הזאת כדי להביע תמיכה לא מגומגמת בישראל ולהשפיע מחוץ לישראל עם מעשים ועם כסף. וישראלים כאלה נחוצים לנו עכשיו יותר מתמיד.

מתוך הניוזלטר של דרור גלוברמן Skip Intro. עוד טורים כאן