"שמעתי שמי שמשתמש ב-AI בעבודה מספיק הרבה יותר. יש פה למישהו ניסיון?"
מתוך הקהל מתרוממת יד. כן דנה?
"לפני כמה חודשים הייתי בהרצאה שלך ומאז התחלתי להשתמש בכלים האלה, ועכשיו אני מספיקה כפול עבודה".
הייתי חייב להרוס את הרגע בשאלה טיפשית: "ואיך זה השפיע עלייך? את מרוויחה כפול במשכורת"?
הקהל לבש פרצוף מופתע. אנשי מחלקת כוח אדם התחילו לזוז בחוסר נוחות בשורה הראשונה. אני המשכתי לחפור לעצמי את הבור מהבמה: "כי משהו צריך לקרות. אם עכשיו את מספיקה כפול עבודה, או שיעלו לך את המשכורת, או שתסיימי את העבודה שלך עד הצהריים ותלכי הביתה. לא"?
דנה גמגמה. מנהלת המשאבי אנוש הפיקה חיוך מעושה. אני קלטתי לאן זה הולך והמשכתי לשקף הבא. לפחות היה לי שכל לא להעלות את האפשרות השלישית הנובעת מהכפלת התפוקה של דנה: שיפטרו את העובד שלידה.
למי הולך העודף
אבל השאלה יושבת לי בראש מאז: מי בעצם אוסף את הרווחים משימוש בבינה המלאכותית? העובד או החברה?
40% מהמשרות "יושפעו" מבינה מלאכותית, לפי קרן המטבע הבינלאומית. מה זה "יושפעו"? יהיו עובדים שייהנו מכלי עבודה מטורפים, יספיקו יותר וירוויחו יותר - אבל יהיו עובדים שיוחלפו לגמרי. השאלה באיזה מקצוע, אבל כולם על הרולטה: עורכי דין, רופאים, מתכנתים, מנהלות, נשות שיווק, ארכיטקטים, כלכלנים, אתם יודעים. גם אנשים במקצוע המפוקפק שלי.
בהתחלה חשבתי שאשמח למכונה שתחסוך לי 80% מהעבודה. מצד שני, ממש לא ארצה שהיא תחליף לי 100% מהעבודה. ואז הבנתי שזו בכלל לא השאלה.
השאלה היא לאן הולך העודף הכלכלי שנוצר משימוש בכלי AI. אם אני מייצר יותר, לאן הולך היותר הזה? לכיס שלי - או הולך לכיס של המעסיק שלי?
התיאוריה הישנה נשברה
יש לי התחלה של תשובה, אבל בואו נבין רגע משהו: קידמה טכנולוגית איננה זרה לתיאוריה הכלכלית. להפך: היא נמצאת בבסיס הכלכלה המודרנית, ההיצע, הביקוש והתחרות.
אבל התיאוריה מניחה שאת "מכונות הייצור" מספק המעסיק, והוא קובע באילו שיטות עובדים ומה צריך להיות ההספק של העובד. ושקצב התקדמות הטכנולוגיה נקבע על ידי המעסיקים עבור העובדים.
היום כל המגדל הזה התפרק לגמרי. קצב החידוש כל כך מהיר, שהגרפים הותיקים מתמוססים מולו. "מכונת הייצור" יכול להיות אפליקצית AI שעלתה לחנות שלשום. מי מחליט איך עובדים ובאילו כלים? לפעמים העובדים, כמו דנה שגילתה את ה-AI והחליטה על דעתה להשתמש בו. שיטות העבודה מתעדכנות מיום ליום, ולעובדים יש יתרון - הם יושבים עם היד על הדופק, לא הבוסים. ובכלל רבים מהעובדים בכלל לא עובדים בארגון, הם פרילנסרים. אין להם מעסיק, יש להם לקוחות.
מי שלמד - הרוויח
אז נעשה סדר: אם המעסיק קובע עבור העובד באילו כלים משתמשים, וקובע בכך את תנאי השוק החדשים - סביר להניח שהוא ימשיך לשלם לי פר שעת עבודה. יכול להיות שהמשכורת שלי תעלה, אבל זה יקרה רק בתיאום עם כלל השוק. כך או כך, המעסיק והשוק קובעים עבורי את הכללים, וגם את חלוקת התוצר העודף שנולד מהשכלול הטכנולוגי.
אבל אם אני כעובד מחליט להשתמש בכלים האלה - ואני שם רגע בצד עניינים טכניים כמו גישה ואישורי אבטחה - אז אני העליתי בעצמי את התפוקה שלי. העודף נמצא בידיים שלי, ואני מחליט מה לעשות איתו. להספיק יותר ולדרוש עוד כסף? לחתוך הביתה מוקדם? או להכניס עוד לקוח באותו הזמן?
עד שכל השוק יבין את המציאות החדשה, אני כבר אמור להיות בדור הבא של השכלול. בקצב כזה של חידושים, הפערים לא ייסגרו, הם רק יילכו וייפתחו. וזה נותן המון כוח לעובד המעודכן, הלומד והגמיש.
לחתוך מוקדם או נטפליקס במשרד?
מה יקרה עם דנה? אם היא תגיד למעסיק, שמע, אני מספיקה כפול אז שלם לי כפול, הוא יגיד תשכחי מזה. אם היא תגיד, סיימתי את העבודה להיום, אני יוצאת אחרי ארוחת צהריים, הוא יגיד לה, גברת, תעבירי כרטיס ביציאה, ואני משלם לך על שעות עבודה. עם זאת, הוא עדיין עלול לפטר את העובד שהפך למיותר ונמצא לידה.
יש הרבה דרכים לנצל את זה שהתפוקה שלך קפצה כפליים. מה שבטוח - אין לך שום אינטרס לחלוק את זה עם הבוס שלך. או שהוא יפקפק, או שהוא יאסור מטעמים שונים, או שהוא יטיל עליך יותר עבודה. מה שבטוח, הוא לא יקפיץ לך את המשכורת ולא יציע לך לחתוך אחרי ארוחת צהריים.
אז אם דנה לא תגלה למעסיק ותחריש את השדרוג הטכנולוגי ואת העובדה שהיא מספיקה כפול (בשביל דנה כבר מאוחר מדי, אבל עקרונית) - היא תוכל ליהנות מהשדרוג בשקט. אולי לא לחתוך מוקדם, כי המעסיק רואה. אבל למה לא להעביר חצי יום בנטפליקס? או אפילו לקחת עבודת פרילנס ולעשות בשקט בקטנה מהלפטופ בזמן המשרד?
שאלתי את ChatGPT מה הוא אומר על התיאוריה שלי. נחמד, הוא אמר, אבל חלקי. הנה עוד כמה דברים לחשוב עליהם:
רמת מיומנות ויכולת התאמה: התקדמויות טכנולוגיות מתאימות יותר לאנשים בעלי רמת מיומנות גבוהה, במיוחד אלה שיש להם מיומנויות שמשלימות את הטכנולוגיות החדשות. עובדים שיכולים להתאים את עצמם לטכנולוגיות חדשות - נהנים יותר.
כוח מיקוח: התפלגות העודף תלויה גם בכוח המיקוח של העובדים לעומת המעסיקים. בתחומים שבהם כוח עבודה מיומן נדיר ומבוקש, לעובדים יכול להיות יותר כוח למשא ומתן על שכר ותנאים טובים יותר. לעומת זאת, בתעשיות שבהן אוטומציה מפחיתה את הצורך בעבודה אנושית, כוח המיקוח עשוי להעבור למעסיקים, דבר שעלול להוביל לשכר נמוך יותר ולאובדן משרות.
תרבות ארגונית: חלק מהארגונים עשויים להשקיע בהכשרה ופיתוח של עובדיהם. כלומר, אם המעסיק לימד אותך להשתמש בינה מלאכותית, הוא לא ייתן לך ללכת הביתה עם כל העודף.
דינמיקת שוק: בשוק תחרותי, חברות עשויות לחלוק יותר מהרווחים עם עובדיהם כדי לשמור על העובדים המיומנים. בשוק מונופוליסטי או פחות תחרותי, הארגון עשוי לתפוס חלק גדול יותר מהעודף.
סביבה רגולטורית: מדיניות ממשלתית ורגולציה יכולות להשפיע על אופן התפלגות העודף.
מקצועי מאוד מצדו. הייתי מוסיף עניין אחד: למדינה כדאי מאוד ללמד את עובדים, את המעסיקים ואת השוק כולו את הכלים ושיטות העבודה החדשות. כי לא רק עובדים מתחרים זה בזה והמעסיקים אחד בשני. גם מדינות וכלכלות מתחרות עכשיו ברמה העולמית. וישראל, נו אתם יודעים.