כמה איראן, אפס פלסטינים ואיפה ביבי: הררי המילים שנכתבו על נאו"ם בנט החמיצו את החידוש המרענן. בנט השמיע מסר חד, חדש ורלוונטי לכל אזרחי הפלנטה, כנראה בפעם הראשונה מעל במה כל כך מכובדת: הרשתות החברתיות מחדירות למחזור הדם החברתי והפוליטי שלנו קיטוב מסוכן - שמפורר מדינות מבפנים. ברור שזה קשור לביבי, אבל ממש לא רק לביבי.
"המגפה של קיטוב פוליטי זעזעה את העולם. השפעותיה על החברה הרסניות", אמר ראש הממשלה. הוא השווה את מגפת הקיטוב למגפת הקורונה. "שתיהן יכולות לשתק אומות. אנשים בימין ובשמאל מתנהלים בשתי מציאויות נפרדות. בשני עולמות נפרדים. כל קבוצה סגורה בבועה שיוצרת לה הרשת החברתית, שומעת רק את הקולות שמאשרים את מה שהיא כבר מאמינה בו. וכך אנשים שונאים זה את זה, לא שומעים זה את זה, וחברות נקרעות לגזרים". איך בנט יודע? ובכן, הוא עבר כאן מערכת בחירות אחת או שתיים.
המעטים ששמו לב למסר החדש, שמעו בו בעיקר תירוץ לקואליציית ארוחת-התוספות שהקימו בנט ולפיד עם כל מי שהסכים. צודקים. אלא שגם במדינות אחרות המסר הזה אמור להדהד. הוא נכון לארה"ב, ולהונגריה, לברזיל, לאנגליה ולמדינות רבות שאין בהן ביבי ואין בהן טראמפ. לא בדקתי, אבל אני מניח מעולם לא הוצגה אחת הבעיות הפוליטיות והחברתיות החמורות בדורנו באופן נחרץ כזה מעל הבמה הדיפלומטית החשובה בעולם.
"בעולם מקוטב שבו אלגוריתמים מלבים את הזעם שלנו, למדינות שמתפוררות מבפנים, אין עתיד". דייק ראש הממשלה. "במקום לקבל את הבעיה ככוח-טבע, עמדנו נגדה, נקטנו פעולה, ואנחנו כבר רואים את האופק". בחלק הזה אני קצת פחות משוכנע.
רק לא שמאלני
50% מאזרחי ארה"ב התנגדו שבנם או בתם יינשאו בנישואי תערובת בין שחורים ולבנים. כך היה עד לפני כמה עשרות שנים. נישואים עם אדם מן הצד פוליטי השני דווקא לא ריגשו כל כך: רק 10% מהדמוקרטים התנגדו לנישואים עם רפובליקני, ולהיפך. היום - המצב הפוך. "רק" 10% מתנגדים לנישואים בין לבנים ושחורים, אבל 50% מתנגדים לקשר כזה עם ימני או שמאלני. השנאה עברה דירה.
המחקר הזה מצוטט בספרו של ד"ר מיכה גודמן "מהפכת הקשב", ולצד אינספור מחקרים אחרים מבסס את התיאוריה שלפיה הרשתות החברתיות מעודדות התבצרות, הסתגרות ושנאה כלפי השבט האחר - בכל העולם. הסקרנות כלפי הצד השני נכחדה, היכולת לשפוט בלב נקי את עמדותיו ולהזדהות עם חלקן נעלמה, האמונה הבסיסית באנושיותו התפיידה. בהיבט הזה (ולא רק בזה), ממשלת הסלט בהרכבה של בנט - שגודמן מייעץ לו לעתים - היא איפכא מסתברא אחד גדול שראוי להערכה דווקא בעידן כזה.
אחד בפה ואחד בלב
בנט, לפחות, לא מסתיר את הנסיבות שבהן זה קרה: "מה שהחל כתאונה פוליטית, יכול להפוך למטרה, והמטרה הזאת היא אחדות", המשיך בנט. "על אף שיש לנו דעות שונות לחלוטין, אנחנו יושבים יחדיו למען טובת המדינה. הוכחנו בישראל, שגם בעידן המדיה החברתית, אנחנו יכולים להתווכח בלי שנאה".
" We can debate without hate" טבע בנט חרוז נאה על במת האו"ם - אך מתחתיה המשיך לשורר ביקורות מכפישות על ראשי משרד הבריאות, לפי הדיווחים. טוב, אף אחד לא אמר שזה קל.
בנט גם התפאר בפעולותיו נגד ולמרות הקיטוב. זה אולי היה נכון בהקמת הממשלה. אבל עכשיו כשהוא כבר ראש ממשלה, עוד לא ראינו צעד אמיתי שלו להקטנת הנזקים האדירים שמחוללות הרשתות החברתיות, הנזקים שמנינו כאן ומונים בכל העולם. פגיעה בדימוי גוף, בדידות, אובדנות, קיטוב וזעם. יוזמות חקיקה או רגולציה של פיקוח, הטלת אחריות משפטית לנזקים, מיסוי הוגן, שמירה על התחרות המסחרית ועל חופש החדשנות. אלה התהליכים שמקודמים בחו״ל. בישראל? שום דבר. לא הכל רלוונטי כאן, אבל בינתיים היחיד שמביע עניין בהצרת צעדיהן של הרשתות החברתיות הוא שר התקשורת יועז הנדל שמתכוון להתערב בקביעת חופש הביטוי שהרשתות מעניקות או לא למשתמשיהן (השבוע בראיון בישראל היום).
למעשה, הצעד היחיד של בנט כיוון היה ביקור מחמיא במטה פייסבוק ישראל ופגישה עם משפיענים ועם הנהלת פייסבוק. התירוץ: הצורך לרתום את המשפיענים ואת הפלטפורמות לעידוד חיסונים והצלת חיים. זה חשוב ומוצדק, אבל לאפשר לפייסבוק לארח את המפגש הפך למתן לגיטימציה ושילוב ידיים שכבר לא הולם את התקופה.
בארה"ב ובאירופה כבר לא נראה את ראשי המדינה מגיעים לפגישה מחויכת במשרדי פייסבוק. החל מהשבוע, ארה"ב ואירופה דווקא משלבות ידיים כדי לפרק ביחד את פייסבוק, אינסטגרם, גוגל, יוטיוב ושאר ענקיות הטכנולוגיה מכוחן האדיר. השבוע הודיעה יוטיוב שהיא, בטובה, תחדל לפרם סרטונים של מכחישי חיסונים. פייסבוק, כפרה עליה, הודיעה שתשעה את פרויקט "אינסטגרם לילדים". כאילו שזה מה שהעולם היה צריך עכשיו. כאילו שאנחנו היינו צריכים דוגמה לכוח המופרז שבידי הפלטפורמות האלה.
קיטוב = מוות
"אפשר להכריע את המגפה הזאת אם רבים מאוד יתחסנו", אמר היום (חמישי) ד"ר אנתוני פאוצ'י, היועץ הרפואי של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, בראיון לאילנה דיין בגלי צה"ל. "אבל אחד הדברים הכי מטרידים הוא רמת ההתנגדות בארה"ב: אנשים מחליטים אם להתחסן או לא בהתאם לדעותיהם הפוליטיות, ולא לפי שיקולים של בריאות הציבור".
קשה להבין את זה, בעיקר כשאתה רואה את הנתונים: "המדינות בארה"ב עם שיעורי החיסון הנמוכים ביותר, סובלות מרמות התחלואה הגדולות ביותר - וזה נחלק בגדול לפי קווים אידיאולוגיים: המדינות שתמכו בממשל הקודם (טראמפ והרפובליקנים - ד.ג.) נוטות משמעותית לאי התחסנות. והמדינות הכחולות (מצביעי ביידן והדמוקרטים) נוטות מאוד בעד התחסנות".
הקונספירציות והקיטוב שהאלגוריתמים דוחפים לתודעתנו בשלל מניפולציות עולות בחיי אדם. אלפים, אולי מיליונים. בלעדיהן, סביר שכבר יכולנו לחסל את הווירוס. "הם הורגים אנשים", אמר, או פלט, הנשיא ביידן. פאוצ'י אמר את זה יותר יפה: "זה ייגמר רק אם נבין שהאויב הוא הווירוס, לא הזולת".