כבר קרוב ל-10 שנים מבטיחות לנו חברות שונות לשנות את חווית הצפייה שלנו בטלוויזיה - המכשיר שהשתנה במשך 88 השנים האחרונות כל כך הרבה, אבל השימוש של רוב האוכלוסייה בו נשאר בדיוק אותו דבר. בפועל, נראה שהצופים לא מתלהבים יותר מדי מהאפשרות לעבור בסוף האח הגדול לצפייה בסרטוני יוטיוב ומיזמי טלוויזיות חכמות קמים ונופלים ללא הפסקה.
ב-2014 הכריזה גוגל בשיתוף עם סוני על מיזם שני במספר לטלוויזיה חכמה (אחרי גוגל טיוי הכושלת) ובאמצע 2015 החלו לצאת לשוק טלוויזיות האנדרואיד הראשונות של סוני. לקחנו את דגם KDL43W808, דגם 43 אינצ' בסדרת הביניים שבמשפחת הביניים (לסוני 3 "משפחות עיקריות - R, W ו-X, ובכל אחת מהן סדרות 70, 80 ו-90. זה דגם 80 בסדרה W), כדי לבדוק האם לאחר כשלונות העבר סוני וגוגל הצליחו סוף סוף לגרום לנו לרצות לעשות בטלוויזיה עוד משהו מלבד זיפזופ בין יונית לוי לערוץ המוזיקה (ואנחנו לא מדברים על MTV).
עיצוב
נתחיל בטלוויזיה עצמה: כמו רוב הטלוויזיות של סוני, היא מעוצבת בצורה שנעים להעביר מולה ערב, ועוד ערב, ועוד ערב, במשך שנים: מסגרת דקיקה, לוגו בגודל סביר בתחתית ותחתיו פס מואר "צף" מתחת למסגרת, שמשנה צבע ומהבהב כאשר מבצעים פעולות שונות, ובעיקר עזר לנו לדעת מתי פקודות מהשלט נקלטו ומתי היינו צריכים לכוון אותו מחדש.
הרגלית שעליה עומד המסך נראית חיננית למדי - לא עבה ומשעממת מצד אחד אך גם לא דקה ועדינה מצד שני. היא גם מחוברת למכשיר בצורה חזקה מאוד, עם מסילות שנכנסות אל תוך המסך, מה שהרגיע את החשש שלנו מאי יציבות גם כאשר משכנו סביבה חוטים לכל מיני כיוונים כדי לחבר אליה אביזרים שונים ומשונים.
שימושיות
מסיבה כלשהי, הטלוויזיה מגיעה עם שלט מסורתי - מלבן מלא כפתורים שלא באמת השתמשנו בהם. מצד אחד, זה לא שאנחנו מעדיפים את השלטים המודרניים בעלי חיישני התנועה, שמאלצים אותנו להתאמץ כמו וילהלם טל לכוון טוב את שרביט העכבר הווירטואלי לאפשרות הרצויה, שמא תוך כדי לחיצה נרעד ונזוז לאפשרות אחרת. מצד שני, כשקיבלנו את הטלוויזיה בסוף הקיץ היא הניחה שיש לנו שלט מודרני עם מיקרופון כדי להכתיב לה מילות חיפוש ביוטיוב - מה שלא היה נכון. הפעלת המקלדת לקחה כל כך הרבה זמן, שעד שהצלחנו למצוא אותה כבר הגיע עדכון שהוסיף למסך אייקון לחיפוש באמצעות מקלדת המוצגת על המסך ומופעלת ממקשי החיצים של השלט.
למה טלוויזיה חדשה מגיעה עם שלט ישן?
וכאן אנחנו מגיעים לייחוד העיקרי בטלוויזיות האנדרואיד: עדכונים. אם עד היום טלוויזיות חכמות התעדכנו לכל היותר פעם בשנה, ולפעמים גם העדכון הזה היה מותנה ברכיבים הפנימיים של המסך - בטלוויזיות האנדרואיד עדכונים מגיעים כמעט בלי הפסקה. ב-5 חודשים עם המסך הזה ראינו יותר עדכונים ממה שקיבלו כל הסמארטפונים שלנו יחד מאז 2011, כשלעתים יצאו שני עדכונים בהפרש של פחות משבוע. כל עדכון כזה יכול להיות קטן או גדול, וכולם יחד מצביעים על כך שהפעם הטלוויזיה החכמה פה כדי להישאר - היא לא מסתפקת בזה שקניתם אותה כמו שהיא, אלא הולכת ומשתכללת עם הזמן.
הכפתור שעשה את ההבדל. בחירה בין דיבור להקלדה
בנוסף לשיפורי ממשק כמו כפתור להפעלת המקלדת הווירטואלית, יצא לנו לחוות הוספה של שירותים כמו Google Play Games, שתחילה היה חלק מחנות האפליקציות אך בהמשך פוצל כדי להוות מעין ממשק מרכזי לגישה למשחקים בלבד, כמו גם שירות הווידאו של סוני, שהגיע גם הוא לטלוויזיה הרבה אחרי שכבר חשבנו שנגזר עלינו להסתפק ביוטיוב ומאקו TV כאפליקציות וידאו לשעות שבהן לא משודרות בטלוויזיה תוכניות שאנחנו אוהבים. כמובן שנטפליקס זמינה גם היא (עוד לפני ההשקה הרשמית בישראל, מסיבה כלשהי. אולי סוני ידעה משהו שאנחנו לא).
כבלים? לוויין? לטלוויזיה של סוני יש VOD משלה
המעבר בין צפייה בטלוויזיה רגילה לאפליקציות טבעי למדי, כאשר המסך מציג בשורה הראשונה של הממשק קישור לצפייה בממיר המחובר אליו לצד קיצורי דרך לתכנים פופולאריים מיוטיוב (רוב התקופה היה "דרך השלום" אורח של קבע בשורה הזו) ומשחקים שהתקנו.
במשחקים, אגב, אפשר לשחק באמצעות שלט הטלוויזיה הרגיל, מקלדת אלחוטית או בקר משחקים תומך פלייסטיישן. כל משחק בחנות מגיע עם סימון באילו מאמצעי השליטה הללו הוא תומך. אנחנו ניסינו כמה משחקים עם בקר אלחוטי של לוג'יטק - וזה עבד כמעט כמו קונסולה ייעודית, אם כי חשוב לציין שמשחקי קונסולה כבדים לא יעבדו כאן. זה הרי לא מחשב משחקים, אלא יותר כמו סמארטפון ענק עם מסך איכותי שלא מתלכלך לעולם מטביעות האצבע שלנו.
מעבר לאלפים רבים של אפליקציות מהחנות של גוגל, מאפשרת הטלוויזיה של סוני לצפות בווידאו מ-4 (!) מכשירים שונים בעלי חיבורי HDMI (כמו מחשבים וסמארטפונים מתקדמים), אמצעי אחסון בחיבור USB (כאלה שקעים יש "רק" 2) וכמובן שגם דרך Google Cast, המאפשרת לחבר מחשבים וסמארטפונים לטלוויזיה דרך הרשת הביתית ו"לשגר" אליה סרטונים. אה, ויש גם ממיר "עידן+" מובנה. תגידו שלום לממיר.
חוץ מחיבורים מגוונים מאוד למקורות וידאו כולל המסך גם דרכים שונות לנגן אודיו - החל מיציאה אופטית, דרך שקע 3.5 מילימטר ועד בלוטות', שעבד באיכות גבוהה וכמעט בלי השהיה עם הרמקולים הביתיים שלנו. רק חבל שלא ניתן לשלוט על עוצמת השמע ברמקולים חיצוניים באמצעות שלט הטלוויזיה, אלא רק בשלט נפרד (בעיה שעוד לא ראינו טלוויזיה שהצליחה להתגבר עליה).
מה שלא מומלץ לעשות בטלוויזיה הזו הוא לגלוש באינטרנט - נכון, היא מגיעה עם דפדפן מובנה של אופרה שבולט מאוד לעין ומזמין אתכם לגלוש, אבל הוא איטי, ממשק המשתמש שלו איום ונורא ולאחר מספר ניסיונות הבנו שכל מה שאנחנו רוצים לעשות בו אנחנו יכולים לעשות דרך אפליקציות אחרות ונוחות בהרבה.
ביצועים
אז תוכן לצפייה לא חסר בטלוויזיה הזו וחווית השימוש של המעבר בין טלוויזיה לתכנים מהרשת או מאפליקציות היא כבר לא העינוי של דורות קודמים של טלוויזיות חכמות. אבל מה עם איכות הצפייה?
הטלוויזיה הזו היא בעלת מסך Full HD - הסטנדרט הרגיל של השנים האחרונות, ולא 4K. זאת אומרת שהיא לא תביא אתכם לעידן החדש של המסכים שבהם קל מאוד לשכוח שאתם צופים בווידאו ולא במציאות. לעומת זאת, היא כן תציג לכם את התכנים התומכים באיכות הקיימת בצורה כמעט מושלמת: איזון הצבעים שלה מעולה, והגוונים הכהים עמוקים כמעט כמו במסכי OLED הקוריאניים (עד לא מזמן טלוויזיות מהסוג שסוני מייצרת, LED, התקשו מאוד בשחור והציגו אותו כאפור כהה). היא מבצעת לתמונה עיבודים והתאמות צבעים שונים שמיועדים לשפר את האיכות, אבל האמת היא שהעדפנו לוותר עליהם רוב הזמן.
באגף הסאונד אין ל-W80 בשורה מיוחדת. היא כוללת רמקולים פנימיים סטנדרטיים למדי, שמפיקים צליל חזק ומשביע רצון מצד אחד, אך מצד שני מעט שטוח, כמו זה של כל מערכת רמקולים פנימית במסך דק. מי שטורח לשלם על מסך כזה - לא ירצה לוותר על רמקולים חיצוניים איכותיים.
סיכום
W80 היא אחת הטלוויזיות הטובות ביותר שקיימות באיכות Full HD. היא מביאה איכות תמונה מדהימה מצד אחד וחווית שימוש שהופכת אותה למין שילוב של סמארטפון ומחשב מצד שני. אפשר לצפות בה בטלוויזיה בכיף במשך שעות - וכשנמאס, לעבור בשלושה קליקים על השלט למשחק חמוד שיתיש אותנו עוד קצת לפני השינה.
הטלוויזיה נמכרת במחיר רשמי של 4,890 שקל, כאשר ניתן למצוא אותה בשוק החופשי גם בפחות. זה לא מחיר זול לטלוויזיה בגודל 43 אינצ', אבל גם לא חריג למסך של אחת היצרניות הידועות (אנחנו מתכוונים לסוני, סמסונג ו-LG) שמגיע עם מערכת הפעלה מודרנית, ואף זול מכמה מהתמחרים הקוריאניים העיקריים, מה שהופך אותו לאטרקטיבי מאוד למי שרוצה טלוויזיה איכותית אבל לא עתידנית, שימושית אבל לא מבלבלת.